בנדיקטוס מאניאן
בנדיקטוס מאניאן (מכונה לעיתים "בנדיקטוס השני"; בלטינית: Benedictus Anianensis ובגרמנית: Benedikt von Aniane; 747 לערך – 11 בפברואר 821) היה נזיר בנדיקטיני ורפורמטור כנסייתי שהותיר את חותמו על הנזורה באימפריה הפרנקית בתקופה הקרולינגית.
.jpg) | |
| לידה |
747 לערך ארו, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
11 בפברואר 821 אאכן, האימפריה הפרנקית |
| חג |
12 בפברואר |
  | |
על פי הביוגרף שלו, ארדו סמרגדוס (אנ'), היה בנדיקטוס בנו של איגולף, אריסטוקרט ויזיגוטי שהיה וסאל רב-חשיבות. איגולף החזיק בפאודום על מלגוויל, במחוז ארו, והיה חברו של פפין הגוץ.
בנדיקטוס נולד בשם ויטיזה (Witiza). הוא התחנך בחצרו של פפין הגוץ, ומילא מספר תפקידים באדמיניסטרציה המלכותית. הוא שירת בחצרו של קרל הגדול והשתתף במבצע צבאי שערך קרל ב-773 באיטליה, וכך העלה את יוקרת המשפחה.
בנדיקטוס שאף להפוך לנזיר, אבל מצא עצמו במסלול התפקיד של בן האריסטוקרטיה הגבוהה. במהלך המבצע הצבאי, כאשר ניסה להציל את אחיו, נפל לנהר טיצ'ינו וכמעט טבע. הוא הצליח להציל את אחיו והבין את ההתרחשות כאות אלוהי, ולכן החליט ב-774 לפרוש למנזר ליד דיז'ון, שם בחר בשם "בנדיקטוס".
במנזר חי באורח חיים סגפני מאוד. עקב הכריזמה שלו וניסיונו המנהלי ביקשו ממנו לקבל על עצמו את תפקיד אב המנזר אחרי מותו של אב המנזר המכהן, אולם הוא לא הצליח בתפקידו זה וקהילת הנזירים לא נטתה אחריו, לכן החליט לעזוב את המנזר.
בנדיקטוס חזר לנחלת משפחתו והקים ב-780 מנזר על אדמותיו. את המנזר הוא הקים ברוח הסגפנות המזרחית, אחרי זמן מה, כשגילה שהמנזר לא מושך אליו נזירים וקהילת הנזורה נותרה מצומצמת, החליט להקים באותו מקום מנזר ברוח תקנון בנדיקטוס. הוא קרא למקום אניאן, כלומר אניו הקטן, על שם הנהר אניו באיטליה, שלידו בנה בנדיקטוס מנורסיה, מייסד המסדר הבנדיקטיני, את המנזר שלו.
עוד בהיותו בדיז'ון עסק במחקר אינטלקטואלי ואסף תקנוני נזורה רבים לקובץ, לו קרא Codex regularum. אחרי עיון בתקנונים שאסף הגיע למסקנה כי התקנון הטוב בהם הוא זה של בנדיקטוס הקדוש. הסיבה העיקרית להעדפת תקנון זה הייתה החשיבות שראה בנדיקטוס מאניאן בעבודת הכפיים שמבצע הנזיר.
המנזר שהקים הצליח, ומנזרים נוספים באזור אימצו את התקנון הבנדיקטי. כעבור זמן קצר הקים בנדיקטוס מנזר נוסף ושימש כאב המנזר עבור שניהם. בשלב מאוחר יותר שימש כמפקח לכל המנזרים בממלכתו של קרל הגדול[1]. הדרך של בנדיקטוס להגיע למעמד זה הייתה דרך בנו של קרל הגדול, לואי החסיד. לואי מונה על ידי אביו כמושל הדרום. נראה שהם הכירו מקודם, מתקופת היותו של בנדיקטוס בחצרו של קרל. בנדיקטוס הציג בפני לואי את חזונו לאחדות המנזרים ותקנוניהם ולואי נכבש לרעיון.
לואי החסיד ביקש מבנדיקטוס שיבנה מנזר לדוגמה, על מנת שנזירים ואבות מנזר יוכלו לראות כיצד יתנהל מנזר. המנזר נבנה ליד אאכן, ליד הנחל אינדה, במקום הנקרא Kornelimünster, (במהלך השנים הפך להיות חלק מהעיר אאכן).
בנדיקטוס נפטר במנזר קורנלימינסטר, בנסיבות טבעיות.
התקנון של בנדיקטוס מאניאן עריכה
בנדיקטוס היה ראש הוועידה (קונסיליום) של אבות מנזר ונזירים חשובים, שהתכנסה ב-816 באאכן ויצרה אסופת תקנות, Statuta Murbacensia, המחייבת את כל המנזרים לחיות לפי תקנונו של בנדיקטוס מנורסיה. זמן קצר לאחר מכן, הוא ערך את ה"קונקורדיה רגולרום"[2] אף כי קודים אלו נזנחו זמן קצר לאחר מותם של בנדיקטוס ופטרונו, הקיסר לואי החסיד, הם השפיעו השפעה בת קיימא על הנזורה המערבית.
התקנון שאומץ בסינוד של אאכן ב-817, capitulare monasticum, המכונה "התקנון של בנדיקטוס מאניאן", נועד לסמל את האחדות המלאה שקיימת בקיסרות בין החיים הדתיים לחיים האזרחיים. תקנון זה מבוסס על התקנון של בנדיקטוס מנורסיה אבל שונה ממנו במספר פרטים מהותיים, בהם מינוי אב המנזר, הניתוק מהסביבה והאוטונומיה של כל מנזר. על פי החלטת הסינוד הוחלט כי כל המנזרים יפעלו לפי תקנון אחד ואחיד, התקנון יהיה גלוי לנזירים והם ישננו אותו בעל פה, במנזר יתגוררו רק נזירים או כאלו המיעדים עצמם לנזורה ובתי הספר שבמנזרים יחנכו רק את אלו שנמסרו למנזר במטרה שיהיו נזירים. שם הוחלט כי אחרי שיחזרו אבות המנזר למנזריהם, יקראו את התקנון בשלמותו על מנת להבינו. ינתחו את תוכנו וידאגו שהנזירים יישמו את התקנון וישננו אותו בעל-פה. כל הטקסים הדתיים ינוהלו על פי התקנון של בנדיקטוס מנורסיה. הנזירים יעבדו במו ידיהם במטבח, במאפיה ובשאר בתי המלאכה. על הנזירים לכבס את בגדיהם בזמן הראוי לכך. על הנזירים להתגלח פעם ב-15 יום חוץ מימי צום הארבעים ושבוע הפסחא. הפריור הוא שיחליט על זמני השימוש בבית המרחץ. יוכל להיכנס למנזר רק מי שירצה להיות נזיר, בין אם הוא אדם מהעם ובין אם הוא כומר לא יתקיים במנזר בית ספר חוץ מבית ספר לאלו שמיועדים להיות נזירים או הוקדשו למנזר.
בנדיקטוס מאניאן הוסיף 15 תפילות שעל הנזירים לומר מדי יום, מעבר למכסת התפילות שקבע בנדיקטוס מנורסיה. התפילות שהוסיף - חמש תפילות למען מאמינים שנפטרו, חמש תפילות למען מאמינים שנפטרו לאחרונה וחמש תפילות למען מאמינים חיים. בכך ערער את האיזון שהיה אצל בנדיקטוס מנורסיה בין תפילות לעבודה - לטובת התפילות. על מנת לאפשר למנזרים להתקיים ללא אב מנזר שחי במנזר עצמו, כלומר מנזרים השייכים למנזר גדול או חשוב יותר, בו מתגורר אב המנזר, הרחיב התקנון את סמכותו של הפריור (prior) והפך אותו לאב מנזר בפועל.
חידוש נוסף היה מינוים של צוותי פיקוח (missus dominicus ברבים missi dominici) שהורכבו מאיש דת ומפקיד חילוני, ואשר נועדו לפקח על המנזרים ולבדוק את התנהלותם.
ב-818 יצאה קפיטולרה נוספת, שאפשרה למנזרים לבחור בעצמם את אב המנזר.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Attwater, Donald and Catherine Rachel John. The Penguin Dictionary of Saints. 3rd edition. New York: Penguin Books, 1993. ISBN 0-140-51312-4.
- ^ Concordia regularum.