בסי אברמוביץ' הילמן
בסי (בת שבע) אברמוביץ' הילמן (באנגלית: Bessie (Bas Sheva) Abramowitz Hillman; 15 במאי 1889 – 23 בדצמבר 1970) הייתה סוציאליסטית ומנהיגת פועלים יהודיה-אמריקאית. היא הובילה את שביתת פועלי התעשייה הגדולה בשיקגו בשנת 1910, אשר הובילה לייסוד של איגוד עובדי ההלבשה המאוחדים של אמריקה (אנ').
 | |
| לידה |
15 במאי 1889  |
|---|---|
| פטירה |
23 בדצמבר 1970 (בגיל 81) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות וסטצ'סטר הילס |
| בן או בת זוג |
סידני הילמן (?–1946) |
  | |
תחילת דרכה עריכה
בת שבע אברמוביץ' נולדה בשנת 1889 בלינובה, עיירה הסמוכה לגרודנו, בתחום המושב ברוסיה (כיום בבלארוס), למשפחה יהודית. היא הייתה הרביעית מבין עשרת ילדיהם של עמנואל אברמוביץ', סוכן מכירות, ושרה רבינוביץ', בעלת אכסניה. לינובה הייתה שטעטל, ובאופן טיפוסי ליישוב מסוג זה, פעלו בה מספר ארגוני צדקה למען יתומים ועניים שנוהלו על ידי נשים. ליבונה לא סבלה מכל הגזירות הצאריסטיות נגד יהודים, אך הייתה מוקפת קהילות אשר סבלו מאפליה ופוגרומים. אברמוביץ' עזבה את המקום בגיל צעיר לחפש עבודה במקום אחר ברוסיה, אך חזרה כעבור מספר חודשים. בשנת 1905, בגיל 15, היגרה לארצות הברית יחד עם שניים מבני דודיה.[1] הדחף שלה לעזוב היה בעיקר כדי להתחמק משידוך. כשהגיעה לאליס איילנד, הדביק לה פקיד את השם "בסי".[2]
קריירה עריכה
שיקגו עריכה
לאחר הגעתה לארצות הברית, והיא דוברת רק יידיש ורוסית, עברה לגור באכסניה שבבעלות קרובי משפחה בשיקגו, והחלה לעבוד כתופרת כפתורים במפעל הביגוד "Hart Schaffner & Marx". בלילות למדה בהאל האוס, בית קהילתי לסיוע למהגרים ממזרח אירופה שהקימה הפעילה ג'יין אדמס. היא חסכה את כספה, ועמו סייעה לשתי אחיותיה הצעירות להגר לשיקגו בשנת 1907. גם הן התגוררו באכסניה והתפרנסו מתפירת עניבות פרפר.
שביתת 1910 עריכה
בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, התעוררו שביתות עובדים רבות, על רקע עבודה בשכר זעום במשך שעות רבות, ללא ימי חופש או תנאים סוציאליים אחרים. תעשיית הביגוד הייתה משמעותית במיוחד עבור נשים, שהיו הרוב המוחץ של העובדים בה, ובנוסף לתנאי העבודה הקשים הנוהגים באופן כללי, סבלו מאפליה מגדרית, והרוויחו פחות מן הגברים. בשיקגו, הייתה תעשיית הביגוד השלישית בגודלה מבחינת מספר עובדים, והמעסיקה הגדולה ביותר של נשים. השביתה שפרצה שם ב-1910 באה בעקבות שביתות דומות, כמו התקוממות ה-20,000, שביתת הנשים הגדולה בניו יורק בהובלתה של קלרה למליך, ושביתות אחרות בקליבלנד ובפילדלפיה.
אברמוביץ' פוטרה מעבודתה לאחר שארגנה מחאה נגד תנאי העסקת העובדים במקום ושכרם הזעום. מכיוון שמעבידיה שמו אותה ברשימה שחורה ולא יכלה למצוא עבודה, השתמשה בשם בדוי כדי לחזור לעבוד באותה החברה. בספטמבר 1910, בתגובה להרעה בתנאים במקום העבודה, הובילה קבוצה של 16 נשים ביציאה מופגנת מהמפעל. בהתחלה, לעגו העובדים האחרים לנשים, אך אט-אט צברה השביתה שלהן תאוצה ומשתתפות. עד אמצע אוקטובר, מרבית מ-8,000 עובדות המפעל הצטרפו לשביתה, וכך גם עובדות ממפעלים אחרים מתעשיית הביגוד. התנועה השיגה תמיכה ומימון מפדרציית העובדים של שיקגו, ג'יין אדמס והאל האוס, וליגת איגודי הפועלות, אשר שכרו את אברמוביץ' כמארגנת עובדים רשמית.
עם הזמן, הצטרפו גם גברים לשביתה, אשר צמחה לממדים של כ-40,000 שובתים, והתעשייה הושבתה. אחד הגברים שהצטרפו לשביתה, ואשר הפך לאחד ממנהיגיה, היה סידני הילמן. בין אברמוביץ' להילמן התפתחה חברות שהפכה עם הזמן לאהבה.
השביתה כללה מספר מקרי אלימות, משום שהמפעל שכר את שירותיהם של "בלשים" פרטיים (דוגמת פינקרטון), אשר הרגו חמישה שובתים.
סיום השביתה עריכה
בהתחלה, תמך איגוד עובדי ההלבשה (UGW), איחוד איגודים לאומי, בשביתה. אך האיגוד הגדול לא קרא לשביתה כללית, ועם הזמן הצליח המפעל לגייס עובדי קבלן, והחליש את כוח השובתים. בדצמבר 1910 פרשו UGW מהשביתה לגמרי, וכתוצאה, איגודי הנשים שהמשיכו לתמוך בה עודדו את השובתים להגיע להסכם. סידני הילמן פתח במשא ומתן עם המפעל, ושכנע את ההנהלה לקבל את מרבית דרישות השובתים, כולל הכרה באיגוד עובדים חדש (סניף 39 של UGW), והסכם לפתור סכסוכי עבודה עתידיים באמצעות בוררות.
עובדי ההלבשה המאוחדים של אמריקה עריכה
ב-1914, השתתפה אברמוביץ' כנציגה בכנס הארצי של UGW. חילוקי דעות בין נציגי הארגון השמרני לבין הפעילים הרדיקלים יותר הובילו לכך שמספר פעילים התפצלו מהארגון, ביניהם אברמוביץ', והקימו את איגוד עובדי ההלבשה המאוחדים של אמריקה (ACWA). אברמוביץ' נבחרה לוועד המנהל, והובילה את הקמפיין לגייס את הילמן כנשיא האיגוד. הילמן, מספר חודשים קודם לכן, לקח תפקיד בניו יורק עם ליגת איגודי הפועלות, אך הוא נענה להזמנה והיה לנשיא הראשון של האיגוד החדש. וכך, במהלך 1915, שוב נלחמו השניים צד בצד בשביתה כללית בתעשיית הביגוד.
ב-1914 התארסו השניים, אך שמרו זאת בסוד. שניהם חיו בדחק כלכלי ואת המעט שהיה להם שלחו למשפחותיהם (הילמן היה מהגר מליטא). בתקופה שבה לא היה נהוג שאישה נשואה תעבוד, לא עמדו הנישואים על הפרק. את אירוסיהם חשפו לציבור כשהופיעו שלובי ידיים במצעד אחד במאי בשיקגו ב-1916. הם נישאו ב-3 במאי.
הם עברו לניו יורק, שם הוקם המטה של האיגוד החדש. מאותו היום ועד מותו של סידני הילמן ב-1946, עבודתה הרבה של בסי באיגוד נעשתה כמתנדבת.
ניו יורק עריכה
בניו יורק נולדו שתי בנותיהם – פילואין בשנת 1917, וסלמה ב-1921. בשנים אלה המשיכה הילמן לעבוד למען ליגת איגודי הפועלות מהבית, וחזרה לעבודה פעילה ב-1924. היא ארגנה פועלות בפנסילבניה, אוהיו, מדינת ניו יורק, קונטיקט, ועוד מקומות.
ב-1937 מונתה הילמן למנהלת חינוך באיגוד עובדי המכבסות בניו יורק, שהייתה חלק מאיחוד ACWA. היא הקימה תוכניות תרבות בנוסף לתוכניות מנהיגות, דרכן קיבלו אמנים שנכללו ברשימות שחורות פוליטיות הזדמנויות להופיע. באיגוד המכבסות היו גם הרבה עובדים לא-לבנים, ובדרך זו נכנסה הילמן גם לפעילות למען זכויות האזרח, נושא שנשאר מרכזי בחייה עד למותה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, פעל סידני הילמן לחזק את הקשרים בין איגודי העובדים לבין האדמיניסטרציה של פרנקלין רוזוולט, ובסי הייתה בין המנהיגים של פעילות זמן-מלחמה באיגוד. היא מונתה על ידי מושל ניו יורק הרברט להמן למועצה המייעצת של לשכת ניהול המחירים בניו יורק.
כשסידני נפטר בשנת 1946, הוא לא הוריש למשפחתו כמעט דבר, שכן התעקש על אורח חיים שאינו עולה על זה של חותך בדים באיגוד שלו. ACWA מינה את בסי לסגנית יושב ראש הארגון, והיא הייתה לאחראית על התוכנית החינוכית של האיגוד. היא נאמה בכנסים, ארגנה תוכניות לימודי קיץ עבור מנהיגים מקומיים, והייתה לדמות מרכזית בכנסים של האיגוד, וכן למשפיעה ומעודדת למאמצים מצד האיגוד למען זכויות אזרח, שלום וצדק כלכלי.
במהלך השנים שירתה הילמן בוועדות זכויות האזרח של AFL-CIO (American Federation of Labor and Congress of Industrial Organizations), פדרציית האיגודים הגדולה בארצות הברית, וכן במועצות של מגוון מחבריו, בוועדה של שירותי החינוך של איגודי ארצות הברית, בוועד לחקיקה למען עובדים, בוועד לרווחת הילד של ניו יורק, באגודה האמריקאית לאומות המאוחדות, ובמועצה המייעצת לכוחות הביטחון לענייני נשים.
הילמן מונתה על ידי הנשיא ג'ון קנדי לוועדה הנשיאותית למעמד האישה, וב-1961 מונתה על ידי אלינור רוזוולט לכהן בוועדה נשיאותית מייעצת לעניין דיני עבודה לנשים.
חייה האישיים ומותה עריכה
משפחת הילמן הייתה חילונית, אך בני הזוג הילמן דבקו בזהותם היהודית, דיברו יידיש בביתם, וחגגו את החגים היהודיים. הפעילות הרבה שעשו במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה במידה גדולה כהתנגדות לנאצים ולשואה המתרחשת באירופה. ב-1947 נסעה בסי כחלק ממשלחת לאירופה כדי ללמוד את נושא האזרחים העקורים.
בסי הילמן אברמוביץ' המשיכה את פעילותה באיגוד עד למותה ב-23 בדמצבר 1970, בניו יורק, בגיל 81.
בנותיה סאלי (סלמה) ופילואין ונכדיה המשיכו בדרכי הוריהם בפעילות למען עובדים ולשימור המורשת של תנועת העובדים.[3]
לקריאה נוספת עריכה
- Litoff, Judy Barrett; McDonnell, Judith, eds. (1994). "Hillman, Bessie Abramowitz". European Immigrant Women in the United States: A Biographical Dictionary. Taylor & Francis. pp. 142–143. ISBN 0824053060.
- Arnesen, Eric, ed. (2007). "Hillman, Bessie Abramowitz". Encyclopedia of U.S. Labor and Working-Class History G–N. New York, NY: Taylor & Francis Group, LLC. ISBN 9780415968263.
- Pastorello, Karen (2008). A Power Among Them: Bessie Abramowitz Hillman and the Making of the Amalgamated Clothing Workers of America. University of Illinois Press. ISBN 9780252032301.
- Cobble, Dorothy Sue (2011). The Other Women's Movement: Workplace Justice and Social Rights in Modern America. Princeton University Press. ISBN 9781400840861.
הערות שוליים עריכה
- ^ Ramirez, Antonio (20 במרץ 2009). "Bessie Abramowitz Hillman". Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. Jewish Women's Archive.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Leah Berkenwald, 10 Things You Should Know About Bessie Abramowitz Hillman, Jewish Women's Archive
- ^ Philoine Fried and Delia Gottlieb Interview "Reminiscing About the ACWA While Viewing 5743 P Images", Cornell University Library, 2007