בצקת ריאות תלוית גובה
בצקת ריאות תלוית גובה (באנגלית: High-altitude pulmonary edema, או בקיצור: HAPE) היא צורה מסכנת חיים של בצקת ריאות, שאינה ממקור לבבי, המופיעה אצל אנשים בריאים בגבהים, בדרך כלל מעל 2,500 מטר מעל פני הים[1], אם כי בעלי גורמי סיכון עלולים לסבול מתסמינים גם בגבהים נמוכים יותר. בצקת ריאות תלוית גובה היא סיבוך של מחלת גבהים, וגורם המוות העיקרי הקשור לחשיפה לגובה רב, עם שיעורי תמותה גבוהים בהיעדר טיפול חירום הולם. באופן קלאסי, בצקת ריאות תלוית גובה מתרחשת בקרב אנשים החיים בגובה נמוך הנוסעים לגובה גבוה, אך היא נפוצה גם אצל אנשים שגרים בגובה רב, לאחר שחזרו משהייה בגובה נמוך[2]. תסמיני בצקת ריאות תלוית גובה כוללים קוצר נשימה במנוחה, שיעול, חולשה או ירידה בביצועי הפעילות הגופנית ולחץ או גודש בחזה. סימני הבצקת כוללים חרחורים או צפצופים בהאזנה לריאות, כיחלון מרכזי, טכפניה (נשימה מהירה) וטכיקרדיה (דופק מהיר). לעיתים, בצקת ריאות תלוית גובה באה בשילוב עם בצקת מוחית תלוית גובה[3].
 | |
| צילום רנטגן חזה של מטופל עם בצקת ריאות תלוית גובה | |
| תחום |
רפואת חירום  |
|---|---|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine |
300716 |
| MeSH | C535833 |
| סיווגים | |
| ICD-10 |
T70.2 |
  | |
הגורם הפתו-פיזיולגי העיקרי הגורם לבצקת ריאות תלוית גובה הוא הירידה בלחץ החלקי של החמצן העורקי הנגרם כתוצאה מלחץ האוויר הנמוך בגבהים. ישנם גורמי סיכון רבים לבצקת ריאות תלוית גובה כמו מין (זכר), גורמים גנטיים, היסטוריה של בצקת ריאות תלוית גובה, קצב העלייה לגובה, חשיפה לקור, גובה השיא, עוצמת המאמץ הגופני ומצבים רפואיים בסיסיים מסוימים, כמו יתר לחץ דם ריאתי[4]. ההמלצה העיקרית למניעת בצקת ריאות תלוית גובה היא עלייה הדרגתית בגובה. ה-Wilderness Medical Society ממליצים למטפסים לגובה של מעל 3,000 מטר לא לעלות מעל 500 מטר ביום ולכלול יום מנוה כל 3–4 ימים. אם יש קושי בביצוע ההנחיות מומלץ ימי מנוחה רבים לפני או אחרי העליות הגדולות בגבהים. התרופה הנחקרת והמועדפת ביותר למניעת בצקת ריאות תלוית גובה היא ניפדיפין, שמרחיב כלי דם ריאתיים ומונע את יתר לחץ הדם הריאתי הנגרם מהעלייה לגובה. בנוסף, מומלץ למי שעולה לגבהים במהירות להימנע מאלכוהול ותרופות שינה[5]. הטיפול המומלץ כקו ראשון לבצקת ריאות תלוית גובה היא ירידה לגובה נמוך במהירות האפשרית ושיפור בתסמינים נראה כבר בירידה של כ-500 עד 1,000 מטר. עם זאת, במצבי בצקת קלי, לא חובה לרדת בגובה ולעיתים התחממות, מנוחה וחמצן יכולים לשפר את התסמינים.
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Roach, James M.; Schoene, Robert B. (2002). "High-Altitude Pulmonary Edema" (PDF). In Pandolf, Kent B.; Burr, Robert E. (eds.). Medical Aspects of Harsh Environments. Vol. 2. Washington, DC: Borden Institute. pp. 789–814. OCLC 64437370.
- ^ Gallagher, MD, Scott A.; Hackett, MD, Peter (August 28, 2018). "High altitude pulmonary edema". UpToDate. Retrieved May 2 2019.
- ^ "Altitude Illness Clinical Guide For Physicians". www.high-altitude-medicine.com. נבדק ב-2020-04-30.
- ^ Auerbach, Paul S. (2017). Wilderness Medicine. Elsevier. pp. 20–25.
- ^ Luks, MD, Andrew M.; McIntosh, MD, MPH, Scott E.; Grissom, MD, Colin K.; et al. (2014). "Wilderness Medical Society Practice Guidelines for the Prevention and Treatment of Acute Altitude Illness: 2014 Update". Wilderness & Environmental Medicine. 25 (24): S4–S14. doi:10.1016/j.wem.2014.06.017. PMID 25498261.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.