ויקיפדיה

ברברה ארנרייך

סופרת, עיתונאית ופעילה פוליטית אמריקאית

ברברה ארנרייך (באנגלית: Barbara Ehrenreich;‏ 26 באוגוסט 1941 – 1 בספטמבר 2022) הייתה סופרת אמריקאית, מבקרת תרבות, עיתונאית חוקרת ופעילה פוליטית פמיניסטית וסוציאליסטית.

ברברה ארנרייך
Barbara Ehrenreich
ברברה ארנרייך
ברברה ארנרייך
לידה 26 באוגוסט 1941
ביוט, מונטנה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 בספטמבר 2022 (בגיל 81)
אלכסנדריה, וירג'יניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Barbara Alexander עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים ריד קולג', אוניברסיטת רוקפלר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג ג'ון ארנרייך (1966–1977) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים רוזה ברוקס, בן ארנרייך עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
barbaraehrenreich.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

קריירה עריכה

ברברה ארנרייך נולדה בביוט (אנ') שבמונטנה כברברה אלכסנדר לאיזבל הוקסלי, פעילה במפלגה הדמוקרטית ולבן אלכסנדר, כורה נחושת שבהמשך למד באוניברסיטת קארנגי מלון והיה למנהל בתאגיד ג'ילט[1]. ארנרייך למדה פיזיקה בריד קולג' וסיימה את לימודיה ב-1963. ב־1968 היא קיבלה דוקטורט בתחום הביולוגיה של התא מאוניברסיטת רוקפלר[2]. ארנרייך לא המשיכה בקריירה אקדמית בתחום הביולוגיה[3], אלא פנתה למחקר מעשי ב - Health Policy Advisory Center שעסק במתן שירותי בריאות לבעלי הכנסה נמוכה[4][2]. במקביל היא החלה בפעילות ב- HealthRight (הזכות לבריאות), פרויקט שעסק בבריאות נשים בניו יורק. שם היא החלה להיות פעילה פוליטית ולכתוב[3]. את ספרה הראשון Long March, Short Spring: The Student Uprising at Home and Abroad שעסק בתנועת הסטודנטים בארצות הברית כתבה יחד עם בעלה הראשון[2]. הספר השני שהזוג כתב יחד The American Health Empire: Power, Profit, and Politics עסק ביחסי הכוחות במערכת הבריאות בארצות הברית.

ב-1972 ארנרייך החלה ללמד קורס בשיתוף עם דיידרה אינגליש. כהכנה לקורס הן אספו חומרים שהפכו לחוברת בשם Witches, Midwives, and Nurses: A History of Women Healers (מכשפות, מילדות ואחיות: היסטוריה של נשים מרפאות) שעסק במקומן של נשים כמרפאות. הן הוציאו את החוברת בהוצאה עצמית[5]. לחוברות היה ביקוש רב, ואינגליש וארנרייך העבירו את ההוצאה לאור וההפצה להוצאה לאור פמיניסטית (Feminist Press). הן הוציאו חוברת המשך Complaints and Disorders: The Sexual Politics of Sickness וב-1978 את הספר For Her Own Good: 150 Years of Experts' Advice to Women. במהלך שנות השבעים הייתה ארנרייך מרצה מבוקשת לבריאות האישה. היא הופיעה באופן קבוע במרכזי בריאות נשים מקומיים, קבוצות נשים, אוניברסיטאות ואירועים של הממשל הפדרלי[3].

במקביל לפעילותה בנושא בריאות נשים, ארנרייך החלה להיות מעורבת בתנועה האמריקנית החדשה (The New (American Movement (NAM) שהיה ארגון פוליטי סוציאליסטי ופמיניסטי שהוקם ב-1971[6]. היא הייתה פעילה בארגונים סוציאליסטיים ושימשה כיושבת ראש או כיועצת באחדים מהם[3].

החל מ-1979 ועד למותה ארנרייך חקרה ולימדה באוניברסיטאות שונות ברחבי ארצות הברית: היא הייתה פרופסור חבר נלווה באוניברסיטת ניו יורק; מרצה אורחת באוניברסיטת מיזורי שבקולומביה ובאוניברסיטת סנגמון; מרצה באוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה; שותפה בתוכנית שהות לסופרים באוניברסיטה של אוהיו ועמיתת הוראה בבית הספר לעיתונאות באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. כמו כן, הייתה עמיתה במכון למדעי הרוח בניו יורק, במכון לחקר מדיניות ובאגודת ההיסטוריונים האמריקאים בניו יורק[3][1].

על אף שלא למדה עיתונאות או עבדה בצורה קבועה בארגון תקשורת אחד, ארנרייך כתבה עבור עיתונים וכתבי-עת רבים: הניו יורק טיימס, מאדר ג'ונס, האטלנטיק, Ms, הניו רפובליק, זד מגזין, אינדיס טיימס, סאלון. קום, כתב העת טיים והירחון The Progressive[2].

ב-2006 ייסדה ארנרייך את "מקצוענים מאוחדים" (United Professionals), ארגון ששם לעצמו למטרה לסייע לעובדי צווארון לבן לחיות בביטחון כלכלי[7][8].

הוקרה עריכה

בשנת 1980, ארנרייך זכתה בפרס המגזין הלאומי על מצוינות בדיווח ביחד עם עמיתים ממגזין אמא ג'ונס על התחקיר פשעי המאה של התאגידים (The Corporate Crime of the Century)[9]. התחקיר הראה שממשלת ארצות הברית אוסרת שימוש בחומר שמוגדר כמסוכן בארצות הברית, הייצרנים מפנים את התוצרת המסוכנת לייצוא, בתמיכת מחלקת המדינה[10].

ב-1998 קיבלה ארנרייך את התואר ההומניסטית של השנה מארגון האיגוד ההומניסטי האמריקאי (American Humanist Association)[11] המקדם הומניזם חילוני.

בשנת 2000 זכתה בפרס מטעם קרן סידני הילמן על התחקיר שעשתה כעיתונאית סמויה, שבדקה את השפעת חוק רפורמת הרווחה משנת 1996 על העובדים העניים בארצות הברית[12]. מאוחר יותר התחקיר המלא פורסם כספר כלכלה בגרוש: איך (לא) להצליח באמריקה.

ב-2002 היא זכתה בפרס National Magazine Awards על מאמרה "ברוכים הבאים לארץ הסרטן: ממוגרפיה המובילה לפולחן של קיטש ורוד" שהתפרסם בגיליון נובמבר 2001 של כתב העת הארפרז[2]. המאמר מתאר את ניסיונה האישי של ארנרייך כחולה בסרטן השד, ומתאר את מה שהיא כינתה "פולחן סרטן השד" ובבעיות התעשייה הרפואית בסוגיית סרטן השד[13].

בשנת 2004 ארנרייך זכתה ב-Puffin/Nation Prize for Creative Citizenship לאזרחים אמריקאים שמאתגרים את הסטטוס קוו[14]. בשנת 2007 היא זכתה במדליית ארבע החירויות (על פי נאומו של הנשיא רוזובלט: חופש הדיבור והביטוי, חופש הפולחן, חופש הרצון והחופש מפני הפחד). ארנרייך קבלה את מדליית חופש הרצון[15].

חיים אישיים עריכה

ארנרייך פגשה את בעלה הראשון, ג'ון ארנרייך, פסיכולוג קליני, במהלך פעילות פוליטית והם נישאו ב-1961[1]. הזוג כתב מספר ספרים ביחד. ב-1970 נולדה בתה רוזה (לימים רוזה ברוקס) וב-1972 נולד בנה בנג'מין. היא התגרשה מג'ון ארנרייך ב-1977 ונישאה בשנית ב-1983 לגארי סטיבנסון, נציג איגוד מקצועי. השניים התגרשו ב-1993.

ספריה עריכה

ספרי עיון עריכה

  • האישה הגלובלית: מטפלות, עוזרות ועובדות מין בכלכלה החדשה/ בעריכת ברברה ארנרייך ואורלי ראסל הוכשילד; מאנגלית: מיכל פורת. תל אביב: בבל, תשס"ו, 2006.
  • כלכלה בגרוש: איך (לא) להצליח באמריקה/ ברברה ארנרייך; מאנגלית: אסף שור. תל אביב: בבל, תשס"ד, 2004.
  • נשים בקו-הייצור העולמי/ אנט פואנטס, ברברה ארנרייך, ברברה סבירסקי, נשים ישראליות בקו-הייצור; תרגם מאנגלית: שלמה סבירסקי. חיפה: ברירות, תשמ"ו, 1987.
  • 2018: Natural Causes: An Epidemic of Wellness, the Certainty of Dying, and Killing Ourselves to Live Longer.
  • 2009: Bright-sided: How the Relentless Promotion of Positive Thinking Has Undermined America. הספר יצא בבריטניה בשם Smile Or Die: How Positive Thinking Fooled America and the World
  • 2007: Dancing in the Streets: A History of Collective Joy.
  • 2005: Bait and Switch: The (Futile) Pursuit of the American Dream.
  • 2003: Global Woman: Nannies, Maids and Sex Workers in the New Economy, ed., with Arlile Hochschild.
  • 2001: Nickel and Dimed: On (Not) Getting By In America.
  • 1997: Blood Rites: Origins and History of the Passion of War.
  • 1995: The Snarling Citizen: Essays.
  • 1990: The Worst Years of Our Lives: Irrelevant Notes from a Decade of Greed.
  • 1989: Fear of Falling: The Inner Life of the Middle Class.
  • 1987: The Mean Season. with Fred L. Block, Richard A. Cloward, and Frances Fox Piven.
  • 1986: Re-Making Love: The Feminization of Sex. with Elizabeth Hess and Gloria Jacobs.
  • 1983: The Hearts of Men: American Dreams and the Flight from Commitment
  • 1983: Women in the Global Factory.
  • 1978: For Her Own Good: Two Centuries of the Experts' Advice to Women. with Deidre English
  • 1973: Complaints and Disorders: The Sexual Politics of Sickness. with Deidre English
  • 1972: Witches, Midwifes, and Nurses: A History of Woman Healers. with Deidre English
  • 1969: Long March, Short Spring the Students Uprising at Home and Abroad.

סיפורת עריכה

  • Kipper's Game, 1994

מסות עריכה

  • Fight for Your Right to Party. Time Magazine, December 18, 2006.
  • A New Counterterrorism Strategy: Feminism. Alternet, 2005.
  • Welcome to Cancerland. National Magazine Award Finalist, 2001.
  • In Defense of Talk Shows. Time Magazine. December 4, 1995.
  • The Charge: Gynocide investigative journalism about the Dalkon Shield in the Third World. Mother Jones.Mark Dowie, Barbara Ehrenreich, Stephen Minkin, The Charge: Gynocide, Mother Jones (באנגלית אמריקאית)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ברברה ארנרייך בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 Mary Ellen Snodgrass, American Women Speak: An Encyclopedia and Document Collection of Women's Oratory, ABC-CLIO, 2016, עמ' 219-220
  2. ^ 1 2 3 4 5 Carol Kort, A to Z of American Women Writers, Facts on File, 2007, עמ' 81-82
  3. ^ 1 2 3 4 5 Ehrenreich, Barbara. Papers of Barbara Ehrenreich, 1922-2007 (inclusive), 1963-2007| (bulk): A Finding Aid, oasis.lib.harvard.edu (ארכיון)
  4. ^ "Who is Barbara Ehrenreich? Everything You Need to Know" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-01-26.
  5. ^ Barbara Ehrenreich, For Her Own Good, PenguinRandomHouse. (באנגלית)
  6. ^ New American Movement (Organization) @ SNAC, snaccooperative.org
  7. ^ Greenhouse, Steven (2006-09-14). "From Author, Help for White-Collar Workers". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2018-02-06.
  8. ^ Doster, Adam (2006-12-14). "White-Collar Workers Unite". In These Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0160-5992. נבדק ב-2018-02-06.
  9. ^ The New York Times > Opinion > Columnist Biography: Barbara Ehrenreich, www.nytimes.com
  10. ^ Table of Contents | Mother Jones, ‏2012-10-06
  11. ^ "Humanist of the Year Awards - American Humanist Association". American Humanist Association (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-02-03.
  12. ^ "The Hillman Prize Previous Honorees". Hillman Foundation (באנגלית). נבדק ב-2018-02-03.
  13. ^ Barbara Ehrenreich, Welcome to Cancerland, Harper's Magazine, November 2001
  14. ^ Puffin/Nation Prize, www.nationinstitute.org (ארכיון)
  15. ^ "Franklin D. Roosevelt Four Freedoms Awards - Roosevelt Institute". Roosevelt Institute (באנגלית אמריקאית). 2015-09-29. נבדק ב-2018-02-05.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ברברה_ארנרייך&oldid=37763251"