ברוס דרן
ברוס מק'ליש דרן (באנגלית: Bruce MacLeish Dern; נולד ב-4 ביוני 1936) הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאי, היה מועמד לשלושה פרסי גלובוס הזהב ולשני פרסי אוסקר; הראשון לשנת 1978 על הופעתו בסרט "השיבה הביתה", והשני לשנת 2013 על הופעתו בסרט "נברסקה".
 | |
| לידה |
4 ביוני 1936 (בן 87) שיקגו, ארצות הברית  |
|---|---|
| סוגה מועדפת |
מערבון |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות |
מ-1960 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
דיאן לאד (1960–1969) |
| צאצאים |
לורה דרן |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
דרן נולד בשיקגו לג'ין וג'ון דרן. סבו ג'ורג' דרן היה מושל מדינת יוטה ומזכיר המלחמה של ארצות הברית תחת פרנקלין רוזוולט. למד ב"מכללת צ'ואט רוזמרי הול" וב"אוניברסיטת פנסילבניה".
דרן הוא אביה של כוכבת הקולנוע מועמדת פרס האוסקר לורה דרן מנישואיו השניים לשחקנית מועמדת שלושה פרסי אוסקר דיאן לאד, לזוג נולדה עוד בת אחת שטבעה למוות בגיל שנה וחצי.
משנת 1969 ועד היום נשוי דרן לאשתו השלישית אנדראה באקט.
קריירת משחק עריכה
דרם התחיל את דרכו בסדרת הטלוויזיה "בגבולות המסתורין". עשה את הופעת הבכורה שלו במותחן הפסיכולוגי של אלפרד היצ'קוק "מארני" בתפקיד המלח שתוקף את ברניס אמה הפרוצה של מארני. שיחק לאחר מכן במותחן "שארלוט המתוקה" בתור ג'ון מייהיו מאהבה הצעיר של שארלוט הוליס (בטי דייוויס), במערבון "תלה אותם גבוה" בתור מילר אותו רודף המארשל ג'ד קופר (קלינט איסטווד) לאחר שתקף אותו ובדרמה של סידני פולאק "הם יורים גם בסוסים" בתור עובד החווה עני ג'יימס. דרן הוא מהשחקנים היחידים שזכו להרוג את אחת מדמויותיו של ג'ון ויין במערבון "בוקרים" בו גילם מנהיג כנופיה אכזרי בשם "שיער ארוך", על כך קיבל גם מספר איומים על חייו מצד מעריציו של ויין.
ב-1974 היה מועמד לפרס גלובוס הזהב לשחקן המשנה הטוב ביותר על הופעתו בגרסה הקולנועית לרומן "גטסבי הגדול" אותה כתב פרנסיס פורד קופולה בתור טום ביוקאנן בעלה המיליונר של דייזי (מיה פארו).
ב-1976 השתתף בסרטו האחרון של אלפרד היצ'קוק "מזימות" בתור נהג המונית ג'ורג' לומליי המרמה ביחד עם חברתו הנוכלת בלאנץ' טיילר נוסעים תמימים. ב-1978 רשם דרן את הופעת הקריירה שלו בדרמת המלחמה "השיבה הביתה" בה גילם את קצין הנחתים קפטן בוב הייד שנשלח למלחמת וייטנאם וחוזר הלום קרב, דרן היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר אותו הפסיד לכריסטופר ווקן ולפרס גלובוס הזהב.
בנוסף גילם את הבלש הרודף אחר נהג השודים (ראיין אוניל) בסרט הפשע "הנהג". ב-1983 זכה בפרס השחקן הטוב ביותר של פסטיבל ברלין על תפקידו בדרמת הספורט "עונת האליפות ההיא".
ב-1989 שיחק דרן לצידו של טום הנקס במותחן הקומי "שכנים" בתור שכנו יוצא הצבא מארק רומספילד. ב-1996 הופיע דרן בסרט הפשע "הגבר שנשאר אחרון" בתור השריף המושחת אד גאלט. ב-1999 השתתף בסרט האימה "בית האימה" בתפקיד מר דאדלי בעל הבית של אחוזת היל.
ב-2003 שיחק בדרמת הפשע הביוגרפית "מונסטר" וגילם את דמותו של תומאס חברה הקרוב של הרוצחת איליין וורנוס (שרליז תרון). דרן שיחק בסדרת הדרמה "אהבה גדולה" בתפקיד פרנק הארלו אביו הנוקשה והפוגעני של גיבור הסדרה ביל הנריקסון (ביל פקסטון) הנשוי לשלוש נשים. בשנת 2010 קיבל דרן כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ביחד עם בתו לורה דרן וגרושתו דיאן לאד.
בשנת 2013 זכה דרן בפרס השחקן הטוב ביותר של פסטיבל קאן על הופעתו בתור וודי גרנט בדרמה של אלכסנדר פיין "נברסקה". דרן הועמד על תפקידו לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר, לפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בתפקיד קומי/מוזיקלי ולפרס באפט"א.
פילמוגרפיה נבחרת עריכה
- נהר פראי (1960)
- מארני (1964)
- שרלוט המתוקה (1964)
- אופנועני הפרא (1966)
- חור המים מספר 3 (1967)
- קרון המלחמה (1967)
- טבח סט' ולאנטיין (1967)
- המסע (1968)
- וויל פני (1968)
- פסיכי (1968)
- תלה אותם גבוה (1968)
- תמוך בשריף המקומי שלך (1969)
- שמירת הטירה (1969)
- מספר אחד (1969)
- הם יורים גם בסוסים (1969)
- המורדים הכועסים (1970)
- סע, הוא אמר (1971)
- בוקרים (1972)
- ריצה שקטה (1972)
- מלך האיים (1972)
- השוטר המצחקק (1973)
- גטסבי הגדול (1974)
- פלוגה (1975)
- חיוך (1975)
- מזימות (1976)
- יום ראשון הגדול (1977)
- השיבה הביתה (1978)
- הנהג (1978)
- קעקוע (1981)
- עונת האליפות ההיא (1982)
- הארי טרייסי, דספראדו (1982)
- אורות הכרך (1987)
- 1969 (1988)
- שכנים (1989)
- אחרי החשיכה, מתוקה (1990)
- שלדי קרוליינה (1991) - סרט טלוויזיה
- העוקץ המושלם (1992)
- אמיליה ארהרט: הטיסה האחרונה (1994) - סרט טלוויזיה
- ביל הפראי (1995)
- צוללת דיזל (1996)
- הגבר שנשאר אחרון (1996)
- חיילים קטנים (1998)
- בית האימה (1999)
- כל הסוסים היפים (2000)
- בית משפחת גלאס (2001)
- מחופשים ואנונימיים (2003)
- מונסטר (2003)
- בלב העמק (2005)
- מדיסון (2005)
- להאמין בי (2006)
- ווקר פיין (2006)
- החוואי האסטרונאוט (2006)
- אוכלי העוגה (2007)
- נערי הזהב (2009)
- הבור (2009)
- שומרי האור (2010)
- טוויקסט (2011)
- העמק הגדול (2011)
- תבחר (2011)
- Fighting for Freedom (2013)
- נברסקה (2013)
- קאט בנק (2014)
- שמונת השנואים (2016)
- The Lears (2017)
- דירוג כיתתי (2017)
- איש ואישה בלילה (2017)
- צ'פקווידיק (2018)
- להטיל פצצה (2018)
- נוסטלגיה (2018)
- Freaks (2019)
- דורות של רעל (2019)
- חיים אחרים (2019)
- היו זמנים בהוליווד (2019)
- Remember Me (2019)
- Badland (2019)
- הקיסר (2020)
- The Artist's Wife (2020)
- Last Call (2021)
- Last Shoot Out (2021)
- The Gateway (2021)
- Hellblazers (2022)
- The Most Dangerous Game (2022)
- The Weapon (2023)
- זמנכם עבר (2023)
- Chocolate Lizards (2023)
- Reminisce (TBA)
- The Skulleton (TBA)
טלוויזיה עריכה
- הנמלט (1966-1963)
- מר מרצדס (2019)
- נפילות חדות (2019-הווה)
- גוליית (2021)
- Old Dads (2023) in Netflix
- פאלם רויאל (אנ') (2024)
קישורים חיצוניים עריכה
ברוס דרן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ברוס דרן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ברוס דרן, באתר AllMovie (באנגלית)
ברוס דרן, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ברוס דרן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ברוס דרן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ברוס דרן, באתר Discogs (באנגלית)- אמיר קמינר, ברוס דרן: 'עכשיו אני מוכן להתחיל להתחרות', באתר ynet, 6 בפברואר 2014
.svg){kind=logo}
