ויקיפדיה

ברוס ספרינגסטין

זמר אמריקאי

ברוס פרדריק ג'וזף ספרינגסטין (באנגלית: Bruce Frederick Joseph Springsteen; נולד ב-23 בספטמבר 1949) הוא זמר, פזמונאי, מלחין, מוזיקאי אמריקאי ופעיל הומניטרי. מוכר בכינוי "הבוס" (The Boss).

ברוס ספרינגסטין
Bruce Springsteen
ברוס ספרינגסטין, 2012
ברוס ספרינגסטין, 2012
לידה 23 בספטמבר 1949 (בן 74)
לונג בראנץ', ניו ג'רזי, ארצות הברית
שם לידה Bruce Frederick Joseph Springsteen עריכת הנתון בוויקינתונים
שם במה The Boss עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות מ-1965
מקום לימודים תיכון פריהולד, The Center for Early Education עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר-יוצר
סוגה הארטלנד רוק
פולק רוק
סוג קול בריטון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה
מפוחית פה
פסנתר
חברת תקליטים קולומביה רקורדס
בן או בת זוג ג'וליאן פיליפס (1985–1989)
Patti Scialfa (1991–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
Karen Darvin (ערך בלתי־ידוע–1977) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ג'סיקה ספרינגסטין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
brucespringsteen.net
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ספרינגסטין מזוהה עם סגנון כתיבה פואטי המערב אלמנטים ממוזיקת הפולק-רוק והאמריקנה. רבים משיריו משלבים טקסטים מחייו האישיים יחד עם הווי מעמד הפועלים האמריקאי, איתו הוא מזוהה.

הדיסקוגרפיה של ספרינגסטין, אשר החל את דרכו המוזיקלית כבר בשנת 1965, מגוונת וכוללת הן מוזיקת רוק פופולרית ומסחרית והן מוזיקת פולק-רוק קודרת יותר. אלבומי האולפן המצליחים ביותר שלו - Born to Run משנת 1975 ו-"Born in the U.S.A", משנת 1984, מדגימים את יכולתו של ספרינגסטין לתאר בעוצמה ומתוך הזדהות, תוך תשומת לב לפרטים, את חיי בני מעמד הפועלים והמעמד הבינוני-נמוך בארצות הברית.

במהלך הקריירה, מכר ספרינגסטין יותר מ-64 מיליון אלבומים בארצות הברית ויותר מ-120 מיליון אלבומים בעולם, שמיצבו כאחד מהאמנים הרווחים בעולם.[1][2]

על עבודתו, זכה ספרינגסטין בפרסים רבים, אשר כללו 20 זכיות בפרסי גראמי, 2 גלובוס הזהב, וזכייה אחת בפרס האוסקר. בנוסף, הוא חבר בהיכל התהילה של כותבי השירים והן בהיכל התהילה של הרוק אנד רול (החל משנת 1999).[3]

במשך מרבית הקריירה שלו, שיתף ספרינגסטין פעולה עם להקת האי סטריט בנד, אשר מתפקדת עד היום כלהקת הליווי הקבועה שלו. בשנת 2014, צורפה הלהקה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.[4]

בדצמבר 2021 חתם ספרינגסטין על עסקה של מכירת הקלטות המאסטר וזכויות הפרסום למוזיקה שלו לחברת סוני מיוזיק אנטרטיימנט. לפי הניו יורק טיימס שולמו לספרינגסטין כחצי מיליארד דולר וזו העסקה הגדולה ביותר ששולמה עבור יצירות של אמן אחד.[5][6]

ראשית חייו עריכה

ספרינגסטין נולד בעיירה לונג בראנץ(אנ') אשר במדינת ניו ג'רזי למשפחה נוצרית-קתולית.[7] הוא גדל ברובע פריהולד בורוג'(אנ') שבניו ג'רזי ולמד בבית הספר היסודי והתיכון באזור מגוריו.

אביו, דאגלס פרדריק ספרינגסטין, בן למשפחת מהגרים ממוצא אירי-הולנדי שהתפרנס משלל עבודות "צווארון כחול", בין היתר, כפועל במפעל, כנהג טרקטור וכנהג אוטובוס. אביו סבל מסכיזופרניה והתקשה להתמיד במקומות עבודה. אמו של ברוס, אדל אן ספרינגסטין, בת למשפחת מהגרים מדרום איטליה,[8] שימשה כמזכירה רפואית ולטענת ספרינגסטין הייתה המפרנסת העיקרית בבית.[9] ספרינגסטין הוא הבכור מבין שלושה ילדים ויש לו שתי אחיות - וירג'יניה ופמלה, אשר לאחר קריירה קצרה בעולם המשחק פנתה לתחום הצילום ואף שיתפה עם ספרינגסטין פעולה כשצילמה תמונות למספר מאלבומיו (Human Touch, Lucky Town ו-The Ghost of Tom Joad).

היחסים בין ברוס לאביו היו מורכבים וטעונים, אך לדעת ברוס הייתה להם חשיבות בעיצוב הקריירה המוזיקלית שלו ובתפיסת הגבריות שלו. בנאום שנשא בטקס כניסתו להיכל התהילה של הרוקנרול בשנת 1999, ציין ברוס כי מערכת היחסים עם אביו חישלה אותו ועיצבה את ראיית העולם המחוספסת שלו, כפי שבאה לידי ביטוי בשיריו. לטענתו, לא היה מודע לכך כילד, אך אביו סבל ככל הנראה מדיכאון.

ספרינגסטין למד בבית הספר היסודי הקתולי "St. Rose of Lima", אך חווה קשיים והסתכסך באופן תדיר עם הנזירות, בשל אי יכולתו להסתגל למסגרת הלימודית הנוקשה. עם זאת, חלק מעבודתו המאוחרת מושפעת מאתוס קתולי ומשלבת מזמורים אירים-קתולים.[10] במהלך ראיון שנערך עמו בשנת 2012, ציין ספרינגסטין כי לחינוך הקתולי שקיבל הייתה השפעה משמעותית ביותר על סגנון כתיבתו, אף יותר מדעותיו הפוליטיות.[11]

לאחר סיום לימודיו היסודיים, עבר ספרינגסטין לבית הספר התיכון "Freehold", אך גם כאן חווה קשיי הסתגלות. לאחר סיום לימודיו התיכוניים, עבר ספרינגסטין ללמוד בקולג' "Ocean County" שבניו ג'רזי, אך פרש כעבור זמן קצר.[12]

קריירה עריכה

1964-72: תחילת הקריירה עריכה

ספרינגסטין החל להימשך לעולם המוזיקה בגיל שבע, לאחר שצפה באלביס פרסלי מופיע בתוכנית המופע של אד סאליבן בשנת 1956. פרסלי היה אחד מהאמנים האהובים על ספרינגסטין בצעירותו, שאף ניסה בליל ה-29 באפריל 1976, להיכנס בלילה לאחוזתו של פרסלי בגרייסלנד ביחד עם סטיבן ואן זאנדט, חברו מהאי סטריט בנד, על מנת לבקש ממנו לחוות את דעתו על שיר שכתב ספרינגסטין באותה תקופה בשם "Fire".[13] כמחווה, בתמונת אלבומו "Born to run" משנת 1975, מצולם ספרינגסטין כשלרצועת הגיטרה שלו מחובר כפתור של מועדון המעריצים של פרסלי בניו יורק.[14]

בצעירותו, הושפע ספרינגסטין גם מהזמר פרנק סינטרה, אשר אף הוא יליד העיר ניו ג'רזי. לאחר שאמו אדל רכשה לו את הגיטרה הראשונה, ובהשפעת הופעתם של הביטלס בתוכניתו של אד סאליבן ב-1964,[15] החל ספרינגטין להופיע באותה שנה מול קהל חי, בתחילה באתר קרוואנים בשולי כביש 34 שבניו ג'רזי (אנ') ובהמשך במועדון החברים "Elk Lodge" (אנ').

בשנת 1965, לקחה אדל הלוואה על מנת לרכוש לברוס גיטרה חדשה. אירוע זה כמו גם היבטים נוספים במערכת היחסים החמה בין ברוס לאמו, מתוארים בשירו של ספרינגסטין "The wish", אשר נכלל במסגרת המארז המרובע "Tracks" שיצא בשנת 1998.[16]

באותה שנה פנה ספרינגסטין לגורדון "טקס" ויניארד, אשר ביחד עם אשתו מריון נתנו את חסותם ללהקות מקומיות ואפשרו לו להתאמן ולהופיע בדופלקס שבבעלותם. בני הזוג עזרו לספרינגסטין להשתלב כגיטריסט בלהקת "The Castiles" (בהמשך הפך גם לסולן הלהקה). הלהקה הקליטה שני שירים והופיעה באירועים שונים בניו ג'רזי ובניו יורק. בשנת 2002, תרם ספרינגסטין לבנייתו של פארק בניו ג'רזי והקדיש אותו לגורדון, בהוקרה על הסיוע שהעניקו לו וללהקה בתחילת דרכם.[17]

בשנת 1967, בהגיעו לגיל 18, זומן לבדיקות-גיוס על ידי צבא ארצות הברית, אך לא נמצא כשיר לשירות בווייטנאם עקב תאונת האופנוע שבה היה מעורב שנה קודם לכן ואשר גרמה לו לזעזוע מוח. בראיון שנערך איתו בשנת 1984 במגזין רולינג סטון, אמר ספרינגסטין: "כאשר הגעתי לבדיקות הגופניות בבסיס חשבתי רק על דבר אחד - אני לא מתכוון להתגייס". זאת עקב מותם במלחמה של מכרים מניו ג'רזי, בהם מתופף וזמר רוק עמם הופיע.[18]

בסוף שנות השישים חבר ספרינגסטין להרכב "Earth" שהופיע במועדונים שונים בניו ג'רזי. בתקופה זו זכה לכינוי "הבוס", כשניהל את נושא הלוגיסטיקה ותשלומי השכר של ההרכב.[19] מקור נוסף לכינוי הוא ממשחקי המונופול שחברי הלהקה נהגו לשחק.[20]

בין השנים 1969–1971, הופיע ספרינגסטין במסגרת להקת "Steel Mill" (אנ'), אשר כללה בנוסף את דני פדריצ'י, ויני לופז, ויני רוסלין ובהמשך גם את סטיבן ואן זאנדט ורובין תומפסון. הלהקה הופיעה בין היתר באולמות שונים באזור עיירות החוף של ניו ג'רזי, בעיר ריצ'מונד שבויריג'יניה, בקליפורניה ובמקומות נוספים. חבורת נגנים זאת, בצירוף הסקסופוניסט קלרנס קלמונס, תהפוך בשנת 1972 ללהקת ה-E Street Band, אשר תלווה את ספרינגסטין החל מאלבומו הראשון ועד היום.

בשנים אלה, פעל ספרינגסטין בהרכבים שונים, תוך ניסיון לעצב את סגנונו המוזיקלי - "Dr. Zoom & the Sonic Boom" (תחילת עד אמצע שנת 1971), "Sundance Blues Band" (אמצע 1971), "The Bruce Springsteen Band" (אמצע 1971 עד אמצע 1972). בשלב זה, עם צירופו של הפסנתרן דייוויד סנציוס (אנ'), החלה להתגבש להקת ה-E Street Band העתידית.

הוורסטיליות בשיריו ששילבו אלמנטים מסגנונות מוזיקה רבים דוגמת בלוז, רית'ם אנד בלוז, סול, ורוק אנד רול, כמו גם הנוכחות הבימתית הבולטת שלו, העלו את קרנו של ספרינגסטין בקרב גורמים בתעשיית המוזיקה, אשר עתידים להשפיע רבות על התפתחות הקריירה שלו - המפיקים המוזיקליים מייק אפל וג'ים קרטקוס וצייד הכישרונות של קולומביה רקורדס ג'ון האמונד, אשר בעקבות לחצים שהפעיל עליו אפל הזמין את ספרינגסטין לאודישן במאי 1972.

1972-74: קשיים בדרך להצלחה עריכה

 
אלבום הבכורה של ספרינגסטין "Greetings from Asbury Park, N.J" משנת 1973.

בשנת 1972, חתם ספרינגסטין על חוזה להקלטת אלבומו הראשון בחברת קולומביה רקורדס, בסיועו של ג'ון האמונד, אשר החתים את בוב דילן על חוזה בחברה עשור קודם לכן. בינואר 1973 יצא אלבומו הראשון "Greetings from Asbury Park, N.J" אשר זכה לביקורות טובות, על אף שלא הצליח מבחינה מסחרית.[21] בשל כתיבתו הפואטית וסגנון הפולק-רוק של אלבומו הראשון, זכה ספרינגסטין להשוואות לבוב דילן ו-ואן מוריסון על ידי מבקרי המוזיקה.[22] הלהיט הגדול ביותר מבין שירי האלבום היה "Blinded by the Light", אשר גרסת כיסוי שלו (שהצליחה אף היא) הופיעה מאוחר יותר באלבום "The Roaring Silence" של להקת "Manfred Mann's Earth Band" (אנ') משנת 1976.

בספטמבר 1973 יצא אלבומו השני "The Wild, The Innocent & the E Street Shuffle", אשר אף הוא זכה לביקורות טובות ולהצלחה מסחרית פחותה. באלבום זה, המאופיין בשילוב סגנונות הרוק והריתם אנד בלוז תוך התרחקות מסגנון הפולק, שמזוהה עם אלבומו הראשון, מתאר ספרינגסטין, בין היתר, את אורח חייהם והווי צעירי ניו ג'רזי. בין שירי האלבום הבולטים ניתן למצוא את "Rosalita", אשר ישמש כשיר ההדרן בהופעות במהלך עשר השנים הראשונות בקריירה של ספרינגסטין.

בגיליון מגזין המוזיקה "The Real Paper" שיצא במאי 1974 כתב מבקר המוזיקה ג'ון לנדאו: "ראיתי את עתיד הרוק אנד רול, ושמו הוא ברוס ספרינגסטין. בערב בו חשתי צורך להרגיש צעיר, ספרינגסטין גרם לי להרגיש כאילו שמעתי מוזיקה בפעם הראשונה בחיי".[23] החברות בין לנדאו וספרינגסטין הפכה במהרה לעבודה משותפת, כשלנדאו נהפך למנהלו האישי ולמפיק המוזיקלי של ספרינגסטין באלבומו השלישי, "Born To Run"(אנ') .

העבודה על האלבום "Born to Run" החלה במאי 1974 וארכה 14 חודשים (מתוכם 6 חודשי עבודה על שיר הנושא של האלבום). תהליך ההקלטה היה ארוך ורווי קשיים, כשחברו של ספרינגסטין וחברת להקת ה-אי סטריט בנד סטיבן ואן זנדט, סייע לו רבות בתפירת הפרטים הקטנים שהביאו להשלמת האלבום.

1975-1983: פריצת הדרך עריכה

אף לאחר השלמת האלבום ביולי 1975, המשיך ספרינגסטין להביע חוסר שביעות רצון מהתוצאה הסופית, ולאחר האזנה ראשונה לאלבום השליך את התקליט מחלון האולפן והביע את רצונו לגנוז את האלבום ולהקליטו כהופעה חיה במסגרת הופעה במועדון הניו יורקי "The Bottom Line", בו הופיע ספרינגסטין לעיתים קרובות.

ב-13 באוגוסט 1975 החלו ספרינגסטין ולהקת האי-סטריט במרתון של עשר הופעות בחמישה לילות, במועדון ה-Bottom Line. ההתעניינות של התקשורת הייתה בשיאה, וההופעות הוקלטו ברדיו. שנים מאוחר יותר יכלול המגזין רולינג סטון את סדרת מופעים זו ברשימת 50 האירועים ששינו את הרוק אנד רול.[24]

ב-25 באוגוסט 1975 יצא לבסוף אלבומו השלישי ופורץ הדרך של ברוס, "Born To Run". האלבום זכה להצלחה מיידית וטיפס במהרה אל המקום ה-3 במצעד האלבומים האמריקאי בילבורד 200. הסינגלים "Born To Run" ו-"Tenth Avenue Freeze-Out" התברגו אף הם במצעד ולצידם הפכו כל רצועות האלבום למושמעות דרך קבע במגוון תחנות רדיו בארצות הברית, כאשר שירים דוגמת "Thunder Road" ו-"Jungleland" הפכו לפופולריים מאוד בהופעות. בניגוד לאלבומיו הקודמים, זכה אלבום זה גם להצלחה מסחרית משמעותית וסימל את חדירתו של ספרינגסטין למיינסטרים.

ב-27 באוקטובר 1975 הופיע ברוס במקביל על שערי המגזינים טיים מגזין וניוזוויק, ובכך הגיע גל החשיפה לשיאו. ספרינגסטין התרעם על יחסי הציבור שקדמו להופעות, ותלש בעצמו כרזות שהכריזו "סוף סוף לונדון מוכנה לבואו של ספרינגסטין". האלבום "Born To Run" נמכר בארצות הברית עד שנת 2000 ב-6 מיליון עותקים, והוא מדורג במקום ה-18 ברשימת 500 האלבומים הטובים בכל הזמנים של מגזין רולינג סטון.

בשנת 1976 נקלע ברוס למאבק משפטי מול אמרגנו לשעבר, מייק אפל(אנ') . מאבק זה מנע ממנו להקליט ולהוציא לאור אלבום חדש. סיבוב ההופעות של "Born To Run" נמשך לאורכה ולרוחבה של ארצות הברית, עד לסיום המאבק המשפטי בשנת 1977. באותה שנה, חזרו ספרינגסטין ולהקת האי סטריט להקלטת האלבום הרביעי "Darkness on the Edge of Town", במסגרתו חל מפנה בכתיבתו ובצורת ההגשה של ספרינגסטין: שירי האלבום כתובים כולם בגוף ראשון, כדי להדגיש חלומות, קשיים ותחושות של בני מעמד הפועלים באותם מקומות אותם חווה ודמיין. האלבום, אשר יצא לחנויות ב-2 ביוני 1978, זכה לביקורת מצוינות ונחשב עד היום כאחד האלבומים הטובים והמוערכים ביותר של ספרינגסטין. סיבוב ההופעות של האלבום התקיים לאורך שנת 1978 והפך לאגדי בקרב המעריצים, כשההופעות החלו להימשך אל מעבר למחסום ה-3 שעות.[25]

לקראת סוף שנות ה-70, בעקבות הפופולריות הרבה לה זכה, החלו אמנים אחרים לעשות שימוש בשיריו של ספרינגסטין. להקת "Manfred Mann's Earth Band" הקליטה גרסת כיסוי לשיר ""Blinded by the Light" (מאלבומו הראשון) שיצא בשנת 1977 וזכה להצלחה רבה. פטי סמית הקליטה את שירו של ספרינגסטין "Because the Night" (שלא שוחרר) באותה שנה ואשר זכה אף הוא לפופולריות רבה.

ב-17 באוקטובר 1980 ראה אור אלבומו החמישי של ברוס, "The River". האלבום הכפול הציג שירי רוק קצביים בהשפעת הרוק אנד רול של שנות החמישים והשישים לצד רצועות פולק רוק שהמשיכו לתאר את חייהם של בני מעמד הפועלים דרך עיניו של ברוס. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Hungry Heart", זינק אל המקום ה-5 במצעד הסינגלים האמריקאי בילבורד והפך לשירו המצליח ביותר של ברוס עד אותה עת. לאחר סיבוב הופעות מוצלח נוסף ישב ברוס וכתב, הפעם לבדו, את "נברסקה", אותו הקליט בביתו. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית אך נחשב בקרב מעריציו לאחד האלבומים האישיים והחודרים יותר שלו.

1984-91: הצלחה מסחרית והפיכתו לכוכב עריכה

בשנת 1984 חזר ספרינגסטין עם "Born in the USA"(אנ'), האלבום המזוהה ביותר עמו, שמכר בשנה אחת 10 מיליון עותקים בעולם (19 מיליון עותקים בסך הכל) ונשאר עד היום האלבום המצליח ביותר של ספרינגסטין לאורך הקריירה. לאלבום זה נלווה מסע הופעות חוצה עולם שארך יותר משנה וחצי. במהלך סיבוב הופעות זה הספיק ספרינגסטין להתחתן ולהתגרש מהשחקנית והדוגמנית ג'וליאן פיליפס.

לאחר החזרה ממסע הופעות זה, הוציא ספרינגסטין את האלבום "Live 75-85" ובו 290 דקות של הופעות חיות משנת 1975 ועד שנת 1985. "ניסיתי לסדר את השירים כך שיספרו סיפור", אמר על המארז, שכלל חמישה תקליטים.

בשנת 1987, הוציא ספרינגסטין את האלבום "Tunnel of love". באותה שנה הוא לראשונה נכלל ברשימת המוזיקאים עם ההכנסות הגבוהות ביותר.

 
ספרינגסטין במהלך הופעתו במזרח ברלין ב-19 ביולי 1988

ב-19 ביולי 1988, הופיע ספרינגסטין בקונצרט מיוחד שנערך במזרח ברלין, לעיני 300 אלף צופים. במקור נרכשו כ-100 אלף כרטיסים למופע, אך בשעות שקדמו למופע החלו להגיע אנשים רבים שצבאו על אתר המופע שנערך בשדה ענקי ברובע וייסנזה שבעיר, ובמהרה התברר למארגנים כי הקהל גדול פי שלושה מהמתוכנן. הם החליטו לפתוח את הגדרות ולאפשר לכל הנוכחים במקום להיכנס גם ללא כרטיס. במהלך ההופעה, הקריא ספרינגסטין לקהל קטע בגרמנית, אותו תרגם הנהג הגרמני שליווה אותו, בו נאמר “זה נהדר להיות במזרח ברלין. אני לא בעד או נגד איזושהי ממשלה. באתי לכאן כדי לנגן רוקנרול למענכם בתקווה שיום אחד כל המחסומים ייהרסו".

בספרו "Rocking the Wall: Bruce Springsteen: The Berlin Concert That Changed the World", טען העיתונאי האמריקאי אריק קירשבאום, כי היסטוריונים החמיצו עד כה את משמעות המופע, שהיה לדעתו לא פחות מאשר "מופע הרוק הכי חשוב מבחינה פוליטית מאז ומעולם, בכל מקום”.[26]

בהמשך אותה שנה הופיע ספרינגסטין בקונצרט צדקה, כחלק ממסע הופעות בינלאומי של אמנים שונים, במטרה לעורר מודעות למצב זכויות האדם בעולם. מסע ההופעות המיוחד, בו נטלו חלק אמנים נוספים דוגמת טרייסי צ'פמן, סטינג ופיטר גבריאל, היה מטעם ארגון אמנסטי אינטרנשיונל.

בשנת 1991, התחתן ספרינגסטין עם חברתו פטי סקיאלפה.

1992-98: עליות ומורדות עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשנת 1992 הפתיע ספרינגסטין כשהוציא 2 אלבומים בו-זמנית: "Lucky Town", ו-"Human Touch". ההפתעה הגדולה הייתה שלראשונה ספרינגסטין בחר בלהקה אחרת מלהקת האי סטריט, ועם להקה זו גם יצא לסיבוב הופעות, לא לפני שהוציא את אלבום ה-UnPlugged שלו עם הלהקה.

ב-1993 זכה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב על כתיבת וביצוע השיר "Streets of Philadelphia"(אנ') עבור הסרט "פילדלפיה".

בשנת 1995 הוציא את האלבום "Greatest Hits" בו הוצגו 2 שירים חדשים שלו עם להקת האי סטריט, ואחריו הוציא את האלבום "The ghost of Tom Joad" ("הרוח של טום ג'ואד"), בהשראת הספר "ענבי זעם".

1999-2007:הצלחה מחודשת עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לאחר סיבוב הופעות אקוסטי ומנוחה קצרה, התאחד ברוס עם להקת האי סטריט בשנת 1999, ואלה יצאו לסיבוב הופעות משותף ששיאו היה ב-14 לילות רצופים במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. לראשונה בתולדות הלהקה צולמו ההופעות האחרונות במלואן ויצאו בפורמט DVD.

בשנת 2002 הוציא ספרינגסטין את האלבום "The Rising", שהושפע ברובו ממתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר על ארצות הברית ומאסון מגדלי התאומים. לאלבום זה, שהוקלט יחד עם ה-E Street Band נלווה סיבוב הופעות ובו הופיעה הלהקה לראשונה בניו זילנד. ההופעה בברצלונה מסיבוב הופעות זה יצאה גם היא בפורמט DVD, וסיבוב הופעות זה נחתם בשלושה לילות ב-Shea Stadium בניו יורק.

בשנת 2005, הוציא ברוס את האלבום "Devils and Dust", ובשנת 2006, לאחר שהיה מעורב פוליטית לראשונה בחייו, הוציא את האלבום "We shall overcome - The Seeger sessions", ובו עיבודים מחודשים לשירי עם אמריקאים. בשנת 2007 הוציא ספרינגסטין את האלבום "Magic".

2008-2011: אירועים מוזיקליים מיוחדים עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בשנת 2008, נבחר ספרינגסטין לאחד מ-"100 האנשים המשפיעים בעולם" בדירוג של המגזין "טיים".[27]

ב-11 בינואר 2009, זכה ספרינגסטין פעם נוספת בפרס גלובוס הזהב לשיר הטוב ביותר. שירו "המתאבק"(אנ'), נכלל בפסקול הסרט בעל אותו השם, בבימויו של דארן ארונופסקי. במהלך הופעתו בטקס, ביצע ספרינגסטין את השיר.[28]

ב-18 בינואר 2009, השתתף ספרינגסטין בטקס ההכתרה של הנשיא אובמה שהתקיים בסמוך לאנדרטת לינקולן שבוושינגטון (אנ').[29]

ב-27 בינואר 2009, יצא אלבום האולפן ה-19 של ספרינגסטין "Working on a Dream". האלבום, אשר זכה להצלחה מסחרית ולשבחי המבקרים, כלל 12 שירים, בהם "המתאבק" זוכה פרס גלובוס הזהב ושיר הנושא של האלבום, אשר גרסה אקוסטית שלו בוצעה על ידי ספרינגסטין בעצרת בחירות של הנשיא אובמה שנערכה באוהיו.[30]

ב-1 בפברואר 2009, הופיע ספרינגסטין במחצית משחק הסופרבול ה-43 שנערך בטמפה שבפלורידה. מספר ימים לפני המשחק, קיים ספרינגסטין באופן חריג מסיבת עיתונאים בה הבטיח כי הופעתו במשחק תהיה "מסיבה של 12 דקות". במסגרת ההופעה יחד עם "האי סטריט בנד" וההרכב "מיאמי הורנס" ביצע ספרינגסטין גרסאות מקוצרות של מספר משיריו, בהם "Born to Run", "Working on a Dream", ו-"Glory Days", אשר כולל במקור התייחסויות לעולם הבייסבול, אך מילותיו שונו במקצת, תוך התייחסות לעולם הפוטבול.

ב-7 באוקטובר 2010, יצא בארצות הברית הסרט התיעודי "ההבטחה" ("The promise"), שעוסק בהליך יצירת האלבום הנושא את אותו שם, שיצא בשנת 2010. בסרט נכללים צילומים שלא נראו מעולם על הקלטות האלבום ושיחות עם ספרינגסטין והאי סטריט בנד.[31]

ב-11 באפריל 2014, נכנסה האי סטריט בנד להיכל התהילה של הרוקנרול בטקס שנערך ב"ברקליס סנטר" שבברוקלין ניו יורק. במעמד ההכרזה, הציג ספרינגסטין את חברי הלהקה תוך שהוא מזכיר נגנים שניגנו בהרכב לאורך השנים, בהם סטיבן ואן זנדט, אותו הגדיר כ"שותפי לקומדיה על הבמה, ואח שלי בדם" ואת נגן הסקסופון המנוח קלרנס קלמונס אותה כינה "הקול והנשמה של האיש הגדול". כמו כן פירגן ספרינגסטין ללהקה בציינו כי "האי סטריט בנד יותר גדולים ומוכשרים ממני". לאחר ההכרזה ביצעו ספרינגסטין והלהקה שלושה שירים, בהם “The River" ואת "The E Street Shuffle".[4]

2012-2014: האלבומים Wrecking Ball ו-High Hopes עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ב-5 במרץ 2012, הוציא ספרינגסטין את האלבום "Wrecking Ball", אשר נבחר לאלבום השנה לפי דירוג של מגזין ה"רולינג סטון".[32] ביחד עם הסינגל הראשון מתוכו "We Take Care of Our Own", היה מועמד ספרינגסטין לשלושה פרסי גראמי באותה שנה.[33]

ב-14 בינואר 2014, יצא אלבום האולפן ה-18 של ספרינגסטין "High Hopes".[34][35]

בשנת 2014 שיחק בעונתה השלישית של סדרת הפשע הנורווגית "ליליהאמר" אשר שודרה ברשת הטלוויזיה הנורווגית NRK1 ובנטפליקס. בסדרה הוא גילם את ג'וזף טגליאנו, אחיו הגדול של פרנק (סטיבן ואן זאנדט) שהוא קברן ורוצח שכיר בדימוס.

2015-היום עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בהופעה שנערכה ב-31 באוגוסט 2016 במזרח רד'רפורד שבניו ג'רזי, ניגנו ספרינגסטין והאי סטריט בנד במשך 4 שעות ודקה, ובכך שברו את השיא למשך הופעת הרוק/פופ הארוכה ביותר אי פעם בארצות הברית. אף השיא הקודם, שעמד על זמן של 3 שעות ו-59 דקות ונקבע שישה ימים קודם לכך, היה שייך לספרינגסטין והלהקה.[36]

בספטמבר 2016, יצאה אוטוביוגרפיה של ספרינגסטין בשם "Born to run", הסוקרת את סיפור חייו.[37]

באוקטובר-נובמבר 2017 החל ספרינגסטין להעלות את המופע Springsteen on Broadway(אנ') בתיאטרון Walter Kerr בברודוויי, ניו-יורק. במופע מספר ספרינגסטין את תולדות חייו ומשלב שירים (בביצוע מינימליסטי עם גיטרה ופסנתר), סיפורים וקטעי קריאה מתוך "Born to run". הצלחת המופע תרמה להארכתו בחודש נוסף ב-2017 ולסבב שני בין מרץ לדצמבר 2018. ב-10 ביוני 2018 זכה המופע בפרס טוני מיוחד. ב-14 בדצמבר 2018 ראה אור תקליט שהוקלט ונערך מן ההופעות ב-17 וב-18 ביולי אותה שנה וב-16 בדצמבר שודר לראשונה ברשת Netflix סרט תעודי המתעד הופעות אלה.[38][39][40]

בספטמבר 2023, ספרינגסטין דחה את הופעותיו באותו החודש עקב מחלת כיב עיכולי, ומאוחר יותר החליט לדחות את כל ההופעות שנותרו לשנת 2023.[41] סטיבן ואן זאנדט, גיטריסט להקת E Street Band, סיפק עדכון על מצבו של ספרינגסטין במהלך טקס החניכה להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-2023. הוא הזכיר שספרינגסטין נמצא ב"כושר מצוין". סיבוב ההופעות של E Street Band, שנדחה עקב מצבו של ספרינגסטין, צפוי להתחדש ב-19 במרץ 2024. בנוסף, הלהקה הכריזה על סיבוב הופעות אירופאי עם 22 מופעים החל ממאי 2024.[42]

השפעה תרבותית עריכה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ברוס נחשב אחד מעמודי התווך של המוזיקה האמריקאית, והוא סמל מוצהר של תרבות זו. שיריו של ברוס נלמדים באוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית בשיעורי היסטוריה - בנושא של למידת ההיסטוריה האמריקאית דרך שיריו.

חייו האישיים עריכה

בשנת 1985 ברוס נשא לאישה את השחקנית-דוגמנית ג׳וליאן פיליפס, ממנה התגרש כעבור ארבע שנים. בשנת 1991 הוא נשא לאישה את פטי סקיאלפה, ממנה נולדו לו שלושת ילדיו: אוון ג'יימס ספרינגסטין, אלופת קפיצות הראווה לעתיד ג'סיקה ריי ספרינגסטין וסמואל ריאן ספרינגסטין. משנת 1990, המשפחה מתגוררת בקולטס נק(אנ') ניו ג'רזי, אך בעלת בתים ברחבי ארצות הברית כולה.

ברוס ספרינגסטין ידוע כתומך של המפלגה הדמוקרטית, והופיע עם הנשיא ברק אובמה במהלך כנסי הבחירות לנשיאות ב-2012. ב-2016 העניק לו אובמה את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד הגבוה במדינה.[43]

דיסקוגרפיה עריכה

אלבומי אולפן עריכה

  • 1973: Greetings from Asbury Park, N.J.
  • 1973: The Wild, the Innocent and the E Street Shuffle
  • 1975: Born to Run
  • 1978: Darkness on the Edge of Town
  • 1980: The River
  • 1982: Nebraska
  • 1984: Born in the U.S.A.
  • 1987: Tunnel of Love
  • 1992: Human Touch
  • 1992: Lucky Town
  • 1995: The Ghost of Tom Joad
  • 2002: The Rising
  • 2005: Devils & Dust
  • 2006: We Shall Overcome: The Seeger Sessions
  • 2007: Magic
  • 2009: Working on a Dream
  • 2012: Wrecking Ball
  • 2014: High Hopes
  • 2015: The Ties That Bind: The River Collection
  • 2018: Springsteen on Broadway
  • 2019: Western Stars
  • 2020: Letter to You
  • 2022: Only the Strong Survive

פרסים ומועמדויות עריכה

שנה ארגון קטגוריה פרויקט תוצאה מקור
2024 פרס גראמי אלבום הפופ העממי הטוב ביותר Only the Strong Survive מועמדות [44]

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: ברוס ספרינגסטין
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברוס ספרינגסטין

כתבות עריכה


הערות שוליים עריכה

  1. ^ Top Selling Artists – December 04, 2013, RIAA.com, Retrieved September 15 2016
  2. ^ Hugh McIntyre, These Are The Highest-Grossing Tours And Concerts Of 2016 (So Far), Forbes.com, July 21, 2016 - retrieved September 15, 2016
  3. ^ Bruce springsteen, rockhall.com - retrieved September 15, 2016
  4. ^ 1 2 אסף נבו, ‏היכל התהילה של הרוקנ'רול: לורד החליפה את קורט קוביין, באתר ‏מאקו‏, 11 באפריל 2014
  5. ^ ברוס ספרינגסטין מכר את הזכויות לשיריו בחצי מיליארד דולר, באתר כלכליסט, 16 בדצמבר 2021
  6. ^ אלכס נימלמן, ‏ברוס ספרינגסטין לא לבד: המוזיקאים שבחרו לעשות אקזיט דרך היצירה, באתר גלובס, 26 בדצמבר 2021
  7. ^ Bruce Springsteen Biography, biography.com - retrieved April 30, 2016
  8. ^ סבו של ספרינגסטין מצד אימו נולד וגדל בעיירה "Vico Equense" הסמוכה לנאפולי.
  9. ^ Martin, Gavin ,"Why Bruce Springsteen is still attacking the 'fat bankers' and 'robber barons'". Daily Mirror. UK, February 24, 2012 - retrieved April 30, 2016
  10. ^ John A. Zukowski, Top 10 Spiritual Bruce Springsteen Songs, Spirtual Pop culture, January 3, 2014 - retrieved September 15, 2016
  11. ^ Bruce Springsteen's Religion and Political Views, hollowverse.com - retrieved April 30, 2016
  12. ^ ,Dave Marsh, "Glory Days: Bruce Springsteen in the 1980s" (1987) pg. 88–89
  13. ^ Michael Gallucci, 40 Years Ago: Bruce Springsteen Tries to Crash Graceland Read More: 40 Years Ago: Bruce Springsteen Tries to Crash Graceland, Ultimate classic rock, April 29, 2016 - retrieved September 15, 2016
  14. ^ Raul, Bruce Springsteen’s Ode To Elvis On The “Born To Run” Album Cover, feelnumb, February 24, 2012 - retrieved September 15, 2016
  15. ^ Bill Crandall, 10 musicians who saw the Beatles standing there, CBS News, February 18, 2016 - retrieved September 18, 2016
  16. ^ Bruce Springsteen "The Wish", EVERY DAY I WRITE THE BLOG, April 21, 2010 - retrieved September 18, 2016
  17. ^ Springsteen Honors Early Supporter, billboard.com, May 25, 2002 - retrieved April 4, 2016
  18. ^ Kurt Loder, The Rolling Stone Interview: Bruce Springsteen, RollingStone magazine, December 6, 1984 - retrieved April 30, 2016
  19. ^ Oliver Brett, What's in a nickname?, BBC news, January 15, 2009 - retrieved April 30,2016
  20. ^ François Marchand, Review: B ruce Springsteen rocks like a boss in Vancouver, Vancouver sun, November 25,2012 - retrieved April 30, 2016
  21. ^ האלבום הגיע למקום ה-379 ברשימת 500 האלבומים הטובים ביותר של מגזין ה"רולינג סטון".
  22. ^ Lester Bangs, "Greetings From Asbury Park, NJ". Rolling Stone, July 5, 1973 - Retrieved May 5, 2016
  23. ^ John landau, Growing Young with Rock and Roll, April 8, 2010 (originally from 1974
  24. ^ The Moments". Rolling Stone. June 24, 2004 - retrieved May 6, 2016
  25. ^ Stephen Metcalf, "Faux Americana - Why I still love Bruce Springsteen", Slate,com, May ,2 2005 - retrieved May 6, 2016
  26. ^   אבנר שפירא, איך סייע ברוס ספרינגסטין להפלת חומת ברלין, באתר הארץ, 16 בפברואר 2014
  27. ^ The 2008 TIME 100, time.com
  28. ^ בן שלו, ברוס ספרינגסטין: הזמר שבגללו אובמה רץ לבחירות, באתר הארץ, 2 בפברואר 2009
  29. ^ שרון מולדאבי, ‏ואני הייתי ברוס, שרון מולדאבי, באתר גלובס, 20 בינואר 2009
  30. ^ בועז כהן, ברוס ספרינגסטין מסרב לפנסיה, 21 בינואר 2009, באתר nrg
  31. ^ ספרינגסטין בדרכים עם הסרט החדש אודותיו, באתר וואלה!‏, 2 בנובמבר 2010
  32. ^ Best Albums of 2012: Bruce Springsteen, Wrecking Ball, Rolling Stone - retrieved September 19, 2016
  33. ^ Brian Ives, Bruce Springsteen Nabs Three Grammy Nominations; Springsteen Gets Two More, CBS New York, December 6, 2012 - Retrieved September 19, 2016
  34. ^   אבי פיטשון, ההפתעה הגדולה של ברוס ספרינגסטין, באתר הארץ, 24 בינואר 2014
  35. ^ עמי פרידמן, האלבום החדש של הבוס: עומד בכל הציפיות, באתר ynet, 31 בדצמבר 2013
  36. ^ חיים הנדוורקר, ברוס שבר עוד שיא - חיים בניו יורק, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2016
  37. ^ איתמר זהר, ברוס ספרינגסטין ממשיך לרוץ, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2016
  38. ^ Bruce Springsteen’s Broadway Show Is an Intimate Triumph, רולינג סטון,
  39. ^ ידיעה על צאת האלבום והסרט וקישורי צפייה
  40. ^ רשומה באתר IBDB
  41. ^ Chris Willman, Bruce Springsteen, Recovering From Illness, Postpones All Remaining 2023 Shows Until Next Year, Variety, ‏27 בספטמבר 2023 (באנגלית אמריקאית)
  42. ^ Ashley Iasimone, Steven Van Zandt Gives Update on Bruce Springsteen’s Recovery From Peptic Ulcer Disease, Billboard, ‏2023-11-05 (באנגלית אמריקאית)
  43. ^ הודעת הבית הלבן על הזוכים במדליית החירות הנשיאותית, נובמבר 2016
  44. ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ברוס_ספרינגסטין&oldid=38005587"