ברטה אורדנג

ברטה אורדנג (באנגלית: Bertha Urdang;‏ 12 באפריל 1912 – 22 בפברואר 2001) הייתה אוצרת ובעלת גלריה בישראל ובארצות-הברית. חשיבותה של אורדנג הייתה בגילוי, עידוד וטיפוח אמנים ואמנות מופשטת ומושגית בישראל, וכן בפרסום האמנות הישראלית והפצתה בארצות-הברית במשך כ-45 שנים.

ברטה אורדנג
Bertha Urdang

ברטה אורדנג, 1992
לידה	12 באפריל 1912 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	22 בפברואר 2001 (בגיל 88) ירושלים, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות סנהדריה
מקום מגורים	אנגליה, ישראל, ניו יורק

ביוגרפיה

ברטה אורדנג קוזין נולדה בלונדון, אנגליה ב-1912 למשפחה צנועת אמצעים.

אורדנג למדה בבית-ספר התיכון היוקרתי לבנות North London Collegiate School. לאחר מכן למדה עיתונאות ותולדות-האמנות באוניברסיטת לונדון, וכן צרפתית ואסתטיקה באוניברסיטת הסורבון בפריס. במקביל, למדה מיומנויות ניהול משרד. בתקופת לימודיה הייתה פעילה בתנועת הנוער הסוציאליסטית "הבונים" ובהסתדרות הסטודנטים הציונים בלונדון.

ב-1932 ביקרה אורדנג לראשונה בישראל. ב-1934 החליטה לממש את האידאולוגיה הציונית שלה ועלתה לארץ. תחילה התיישבה בחיפה ועבדה כמזכירתו של קולונל פרדריק קיש, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית. ב-1935 הכירה את טוביה אורדנג, אגרונום יליד לטביה. הם נישאו ב-1936 ועברו להתגורר בירושלים. לזוג אורדנג נולדו שלוש בנות.

אורדנג עבדה בקונסוליה הפרסית בירושלים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה גויסה לצבא הבריטי ושירתה כקצינה במחלקת התעמולה ברדיו, שם שידרה לארצות האויב.

ב-1948 במלחמת השחרור נהרג בעלה, טוביה אורדנג, כשעלה על מוקש בירושלים.

ב-1949 נסעה אורדנג ללונדון וניהלה את מחלקת ההסברה של הסוכנות היהודית.

ב-1950 חזרה לארץ וניהלה את חגיגות חצי היובל לאוניברסיטה העברית בירושלים. במקביל, יזמה בניית שני מבני מגורים כאגודה שיתופית בשכונת בית-הכרם בירושלים. ב-1952 עברה להתגורר שם עם בנותיה.

פעילות בשדה האמנות בישראל ובארצות-הברית

פעילות בשדה האמנות בישראל

ב-1952 החלה אורדנג לעסוק במכירת חפצי אומנות איכותיים מהבית.

ב-1955 פתחה את הגלריה הראשונה שלה לאמנות: גלריה רנה ברחוב ינאי 1 בירושלים. באותה עת פעלו בירושלים רק עוד שתי גלריות לאמנות, גלריה ספראי וגלריה נורה. בגלריה רנה התמקדה אורדנג בקרמיקה איכותית, בתכשיטים, בעבודות "משכית" ובתשמישי קדושה, והציגה אמנות פיגורטיבית ואמנות מופשטת. בגלריה נערכו תערוכות לציירים ירושלמים ביניהם יוסי שטרן, אבשלום עוקשי, משה מוקדי, מוטקה בלום, יונה מאך, פימה (אפרים רויטנברג) ועוד. בשלב מאוחר יותר הוצגו עבודותיהם של אמנים נוספים, ביניהם אביגדור סטימצקי, משה הופמן, חגית לאלו ואיקה בראון.

ב-1956 נסעה אורדנג לארצות-הברית ובמשך למעלה משנה הציגה יצירות אמנות ישראליות בגלריות ובבתים פרטיים. ב-1957 חזרה לארץ והמשיכה בפעילותה בגלריה רנה.

ב-1960 העבירה אורדנג את הגלריה מרחוב ינאי לחלל גדול יותר בן שתי קומות ברחוב שלומציון המלכה בירושלים. בקומה הראשונה הוצגו תערוכות קבוצתיות בהשתתפות אמנים מ"אופקים חדשים", ביניהם יוסף זריצקי, אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן. אליהם נוספו אמנים ידועים אחרים, ביניהם: איקה בראון, חגית לאלו, אביבה אורי, יהושע נוישטיין, פנחס כהן גן, מיכאל גרוס, מיכה אולמן, משה גרשוני, מיכאל גיטלין, משה קופפרמן ובני אפרת. בקומה השנייה הוצגו תערוכות יחיד של אמנים בראשית דרכם, ביניהם רפי לביא, יוסל ברגנר וליאון אנגלסברג. מדי שנה נערכו בגלריה תערוכות אביב וסתיו. אורדנג הקפידה על טקסטים מלווים וקטלוגים בתערוכותיה. לשם כך גייסה אמנים ואנשי רוח וגם כתבה בעצמה.

מיכה אולמן תיאר את חוויותיו כצופה בגלריה: "זה היה המקום היחיד בירושלים בו אפשר היה לראות זריצקי, שטרייכמן, אריה ארוך, אביבה אורי, רפי לביא ואחרים. זה היה חידוש בשבילי, מאוד שונה ממה שלימדו אז בבצלאל...".

ברטה אורדנג גילתה אמנים צעירים בעלי כישרון, הציגה את עבודותיהם, האמינה בחדשנותם וסייעה להכרה בהם בעולם האמנות. לדברי יונה פישר היה ניתן להבחין כי "אלה האמנים של ברטה. באותן שנים לא הייתה עוד גלריה שהיה לה מעמד כזה".

אורדנג גיבשה קו מנחה ייחודי בבחירת עבודות לתערוכות: יצירות מינימליסטיות, מעוטות צבע ומופשטות. ייתכן וההסבר לנטייתה לאמנות מופשטת מצוי באמירתה כי "מה שמוביל אותי בכל מה שאני עושה זה שאנחנו העם היחידי בעולם הזה שאין לנו אל עם דמות אלא יש לנו אל לגמרי מופשט". הביטוי "אל ללא דמות" היה שגור בפיה.

התערוכות שאצרה אורדנג בגלריה רנה עוררו התעניינות רבה. הגלריה הפכה למוקד בעל חשיבות לאמנים הירושלמים ולאמנות הישראלית בכלל.

ב-1969 עזבה אורדנג את הגלריה ברחוב שלומציון ופתחה גלריה בביתה בבית-הכרם. שם ערכה סדרת תערוכות בשם "בחירת האספן". בסדרה הוצגו עבודותיהם של אמני "אופקים חדשים" לצד אביבה אורי, אריה ארוך, משה קדישמן, יגאל תומרקין ואחרים. הסדרה זכתה לסיקור נרחב בעיתונות ולהתעניינות רבה מצד אוצרים, אמנים ואספנים. התערוכות הללו תרמו לקביעת רף איכות שהלך והתגבש בירושלים.

פעילות בשדה האמנות בארצות-הברית

משנת 1963 יצאה ברטה אורדנג לנסיעות שנתיות לארצות-הברית. היא יצרה קשרים עם אוצרים ומנהלי מוזיאונים והציגה תערוכות קבוצתיות של אמנים ישראלים ברחבי ארצות-הברית. בתערוכות הוצגו אמנים מובילים מ"אופקים חדשים" בשילוב אמני הדור העוקב. ב-1969 היא אצרה את Israel on paper במוזיאון לאמנות בסן פרנסיסקו ואת A Leap of Faith בגלריה לאמנות באוניברסיטת מדינת ניו-יורק באולבני. ב-1970 אורדנג הציגה אמנים ישראלים במוזיאון לאמנות באטלנטה וכעבור שנה אצרה בגלריית האמנות של אוניברסיטת רוצ'סטר בניו יורק את התערוכה Looking up.

ב-1972 פתחה אורדנג גלריה לאמנות ישראלית בניו-יורק. בתחילה קראה לה Rina Gallery, לאחר מכן שונה השם ל-Bertha Urdang. הגלריה הייתה ממוקמת ברחוב 74 מזרח במנהטן. מטרתה של אורדנג הייתה לפתוח את שערי העולם בפני אמנים ישראלים, להציג ולקדם את האמנות הישראלית העכשווית האוונגרדית ולשווקה לקהל האמריקאי. פתיחת גלריה לאמנות ישראלית בניו-יורק הייתה בעיניה שליחות וציונות ובלשונה "להביא אור לגויים". סביב הגלריה התגבשה קהילת אמנים, שבמרכזה בני אפרת, מיכאל גיטלין, פנחס כהן גן ויהושע נוישטיין. ארבעתם נכחו בניו יורק והציגו בגלריה דרך קבע. כך למשל, נרכשו עבודותיו של בני אפרת לאוספי מוזיאון גוגנהיים ו-MOMA בניו יורק, הודות לפעילותה של אורדנג. בין האמנים הרבים הנוספים שהוצגו בגלריה היו נחום טבת, משה קופפרמן ומיכה אולמן. אורדנג החלה עוד ב-1966 להציג את עבודותיו של משה קופפרמן בגלריה בשלומציון המלכה בירושלים, מאז נכח ברציפות בתערוכות שאצרה. ב-1971 החלה למכור את עבודותיו של מיכה אולמן למוזיאונים בארצות-הברית, בהם גוגנהיים בניו יורק, כללה את עבודותיו בתערוכות קבוצתיות ואצרה לו תערוכות יחיד.

במהלך מעל 20 שנות פעילותה, זכתה הגלריה בניו-יורק לפרסום רב ולסיקור נרחב בעיתונות המקצועית. בנוסף לפעילותה בגלריה, אורדנג המשיכה ליזום ולאצור תערוכות בגלריות אוניברסיטאיות ובמוזיאונים בארצות-הברית בשנות ה-70 וה-80. ב-1975 היא ארגנה את התערוכה "שלושה ציירים ישראלים": מיכאל גרוס, יהושע נוישטין ומשה קופפרמן" במוזיאון לאמנות בוורצ'סטר, מסצ'וסטס. ב-1978 ארגנה תערוכות ללארי אברמסון, יהושע אלירז ובני אפרת במוזיאון וודסוורת' את'יניום לאמנות, הרטפורד, קונטיקט.

אורדנג הצליחה להטמיע את האמנות המושגית הישראלית באוספי מוזיאונים מרכזיים בארצות-הברית ובאוספים פרטיים, ובכך תרמה להכרתם של אמנים ישראלים צעירים.

יגאל צלמונה הגדיר את פעילותה כ"אחת ההרפתקאות המרתקות בתחום הפצת האמנות הישראלית [...] בפעם הראשונה בתולדותיה הייתה האמנות הישראלית לא רק מוכרת במרכזי האמנות בעולם אלא גם חשובה ורלוונטית" בזכות פעילותה של אורדנג והודות לרמתם האמנותית הגבוהה של האמנים, שבחרה בקפידה".

חזרה לפעילותה בישראל

בשנת 1993 סגרה אורדנג את הגלריה בניו-יורק וחזרה להתגורר בירושלים, שם חידשה את פעילותה בביתה בבית-הכרם ואצרה תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד לאמנים.

ברטה אורדנג הקדישה את חייה למען חיזוק והכרה של אמנים ישראלים מעבר לגבולות המדינה. עבודות אמנות שהוצגו בגלריות שלה נמכרו או נתרמו לאספנים ולמוזיאונים רבים בישראל ובעולם.

ברטה אורדנג נפטרה ב-2001 בירושלים.

תערוכות לכבודה ותערוכות מהאוסף שלה

• 1982- "מחוות אמנים לברטה אורדנג" (מוזיאון ישראל, ירושלים), האוצרים: יגאל צלמונה ויהודית שפיצר, בהשתתפות אריה ארוך, ברברה אברמס, לארי אברמסון, מיכה אולמן, אביבה אורי, דניאל באביור; אניה פ' בין, ג'ורג'ט בלייה, זיגי בן-חיים, פיטר ברג, מיכאל גיטלין, היידי גלוק, מיכאל גרוס, משה גרשוני, כוכי דוקטורי, סטיבן הירש, סטיב ווד, קיי ווקינגסטיק, נחום טבת, ג'ורג' לאוסון, מרגלית מנור, ג'רארד מרקס, זליג סגל, יעקב קאופמן, בטי קולינגס, משה קופפרמן, קיי רוזן, קארו רידנר, קארן שאו, שרי שיר, רוברט שכטר וסרג' שפיצר.
• 1995 - "בחירת האספן: המבט של ברטה אורדנג", (מקום לאמנות עכשווית אצל דפנה נאור, ירושלים), אוצרת: דפנה נאור, בהשתתפות מיכה אולמן, אריה ארוך, יהושע נוישטיין, משה קופפרמן ואחרים.
• 1997- "מחווה לברטה אורדנג ליום הולדתה ה-85",(גלריה ארטספייס, ירושלים), אוצרת: לינדה זיסקויט, בהשתתפות מיכה אולמן, בני אפרת, מיכאל גרוס, יהושע נוישטיין, זליג סגל, שרון פוליאקין, אפי רוסק, אלדד שאלתיאל ואירית חמו.
• 1997- "קו: המחשת הקו הבלתי מתפשר של גלריה ברטה אורדנג", (הגלריה לאמנות באום אל פאחם), אוצרת: שלומית שקד, בהשתתפות מיכה אולמן, אביבה אורי, בני אפרת, אריה ארוך, מיכאל גיטלין, פנחס כהן גן, יהושע נוישטיין, זליג סגל, משה קופפרמן ואחרים.
• 2020- "ברטה אורדנג: גלריה משלה", (מוזיאון ישראל, ירושלים), אוצרת: רונית שורק.
• 2022- "הבחירות של ברטה", (משכן לאמנות עין חרוד), האוצרים: רונית שורק ויניב שפירא.

לקריאה נוספת

• פוקס, שרית, "אל תעשי ממני בובי - אני נמר", מעריב: סופשבוע 30 ביוני 1993, עמ׳ 34.
• לי עברון, "ברטה הגדולה", ירושלים, 17 בפברואר 1995.
• אנגל, רחל, גלריה "רינה" - ואביבה, מעריב, 29 באפריל 1960
• עפרת, גדעון, ניו יורק – תל אביב: הקשר האמריקאי של האמנות הישראלית, הוצאת בית לאמנות ישראלית, 2016.
• פישר, יונה, מנור-פרידמן תמר, לידת העכשיו: שנות השישים באמנות ישראל (במסגרת "60 שנות אמנות בישראל"), מוזיאון אשדוד לאמנות, 2008.
• צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, 2015.
• שורק, רונית (עורכת), ברטה אורדנג: גלריה משלה, מוזיאון ישראל 2020 (קט').
• פינקוס-ויטן, רוברט, "מחשבות על זהות יהודית באמנויות (לברטה אורדנג)", פרסום פנימי לכבוד הסימפוזיון הבינלאומי בנושא "הבעה יהודית באמנות ובעיצוב מהי?", שיתוף פעולה בין מוזיאון ישראל וקרן עדי, 2007.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברטה אורדנג בוויקישיתוף

• ברטה אורדנג: גלריה משלה, תערוכה לזכרה במוזיאון ישראל וסרטון על חייה, 21 בפברואר 2020