ברית שלושת הקיסרים

ברית שלושת הקיסריםגרמנית: Dreikaiserbund) הייתה ברית שהתגבשה בשנת 1873 בין קיסרי האימפריה הגרמנית, אוסטריה־הונגריה והאימפריה הרוסית, שהיו המדינות החזקות ביותר במזרח ובמרכז אירופה באותה תקופה. המגעים לקראת הברית וחתימתה התקיימו במהלך התערוכה העולמית של וינה.

מנהיגי מדינות הברית באותה תקופה היו וילהלם הראשון (גרמניה), פרנץ יוזף הראשון (אוסטריה־הונגריה) ואלכסנדר השני (רוסיה). מנהיגים אלה היו שמרנים בהשקפת עולמם והם עמדו מנגד למנהיגים הליברליים ממערב אירופה כגון פטריס דה מק-מהון, נשיא צרפת וויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת.

יש הטוענים כי בטווח הארוך הברית גרמה לתחילת מלחמת העולם הראשונה וכי מטרתה הייתה להביע עמדה נגד הליברליות ההולכת וגוברת של ממשלות המערב. הברית הוקמה לאחר איחוד גרמניה על ידי פרוסיה, ולאחר תבוסתה של צרפת במלחמת צרפת–פרוסיה.

הסכם ראשון (1873) עריכה

ב־22 באוקטובר 1873 ביסמרק ניהל משא ומתן בין קיסרי גרמניה, אוסטריה־הונגריה ורוסיה, לאחר ועדת שנברון (ב־6 ביוני, אותה שנה) בין רוסיה ואוסטריה־הונגריה. הברית הייתה ניסיון לשחזר את הברית הקדושה מ־1815 ולפעול כחומת מגן מפני תנועות רדיקליות במרכז ומזרח אירופה.[1]

השמרנים בשלוש המדינות הללו היו מודאגים מהכוח העולה של הליברליזם ולפיכך הקימו את הברית שתגן על צורת המשטר שלהם. אף על פי שהברית לא היוותה ברית רשמית, היא התייחסה לסוציאליזם, ובמידה רבה יותר לרפובליקניזם, כאל דברים גרועים מאוד (המשטר בצרפת באותה תקופה היה רפובליקני).

מדיניות עריכה

ביסמרק הנהיג את הברית לעיתים קרובות כשהברית נעמדה מול אתגרים קשים של מאזן כוחות בין המעצמות החברות ובאירופה בכלל. העיקרון המנחה במדיניותו היה מניעת מלחמה ושמירת המצב הקיים. למרות הניצחון הגרמני במלחמה הפרנקו־פרוסית בשנים 1870–1871, האלימות עודנה נשארה טרייה בזכרונה של המדינה הגרמנית החדשה לאחר איחודה. מה שגרם לגרמניה לתפוס עמדת התגוננות מפני מלחמה נוספת עם צרפת, וניסיון מתמיד להגביל את כוחה.

הברית נבעה מהעיקרון המנחה את מדיניות החוץ של אוטו פון ביסמרק - שימור על בידודה של צרפת במידת האפשר, תוך חיזוק הקשרים עם אוסטריה־הונגריה, זאת כדי להימנע מתרחיש של לחימה בשתי חזיתות, מול רוסיה מצד אחד וצרפת בצד השני.

לפי הקואליציה, תנועות רדיקליות וסוציאליסטיות כגון הסתדרות הפועלים הבינלאומית היוו לאיום מרכזי כלפי יציבותן הפנימית ועליונותן האזורית במזרח ומרכז אירופה. המעצמות החברות בברית שתפו פעולה באופן מתמיד כדי למנוע את התפשטותה והשפעתה באזור.[2]

הברית נעמדה מול משבר כאשר התקוממות בולגרית במזרח אירופה נגד נוכחתם של כוחות עות'מאנים, ספגה דיכוי ואכזריות קשה מצד הכוחות. התיעוד מעת הסופר האנגלי אדווין אגס מתאר מחזות קשים מהתקרית שהשאירו קוראים בריטים בהלם.[3]

פירוק ראשון (1878) עריכה

היחסים בין רוסיה לגרמניה התקררו בקונגרס ברלין שהתרחש בשנת 1878 כשרוסיה חשה שהישגיה במלחמה העות'מאנית־רוסית האחרונה נוצלו לרעתה.

ובנוסף היחסים בין רוסיה לאוסטריה־הונגריה הפכו לעוינים לאור סכסוכי שטחים בבלקנים בין אוסטריה־הונגריה וסרביה, כשרוסיה תמכה בסרביה. זה הוביל למשבר אמון בין המעצמות ופירוק הברית. אוסטריה־הונגריה גם חששה מפני התעוררות לאומית סלבית בשטחיה כתוצאה מכך.[1]

לאחר פירוק הברית, גרמניה ואוסטריה יצרו יחד את הברית הכפולה ב־1879 כדי להתגונן מפני רוסיה. מאוחר יותר איטליה הצטרפה לברית וכך נוצרה הברית המשולשת.[4]

תחיית הברית (1881–1887) עריכה

ביסמרק נתן חשיבות רבה למערכת היחסים בין רוסיה לגרמניה ונקט במאמצים רבים כדי להחיות את הברית. הוא הצליח לשכנע את רוסיה להצטרף והברית הוקמה מחדש ב־18 ביוני בשנת 1881, וזאת מבלי לקבל אישור מוקדם לכך מאוסטריה־הונגריה.[5]

הברית החזיקה שלוש שנים, וחודשה שוב ב־1884 אך פסקה ב־1887 סופית לאור האיבה שנוצרה בין אוסטריה־הונגריה ורוסיה באזור הבלקנים. כדי לשמור על יחסי שלום עם רוסיה, גרמניה חתמה על ברית ביטוח המשנה עם רוסיה ב־1887.

בעקבות לחץ של הקיסר וילהלם השני, ביסמרק נאלץ להתפטר מתפקיד שר החוץ של גרמניה ב־1890, והוא הוחלף על ידי לאו פון קפריבי. ההתפטרות הייתה כתוצאה מהנסיגה הגרמנית ממדיניות החוץ השמרנית של ביסמרק.

באותה שנה קאפריבי דחה את הצעתה של רוסיה לחדש את התנאים של ברית שלושת הקיסרים, מה שגרם לאכזבה רבה מצד שר החוץ הרוסי וביסמרק. רוסיה, שכעת כבר הייתה מבודדת, תכרות ב־1893 ברית עם צרפת על מנת להתגונן מפני האיום של הברית הכפולה בין גרמניה ואוסטריה־הונגריה שנחתמה בחשאי ב־1879.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Gildea Robert, Barricades and Borders: Europe 1800–1914, Oxford University Press, 2003, עמ' 237
  2. ^ Henig, Ruth Beatrice, The Origins of the First World War, Routledge, 2002, עמ' 3
  3. ^ Sir Edwin Pears, Documentary History of Eastern Europe, Twayne Publishers, 1970
  4. ^ GHDI - Document, germanhistorydocs.ghi-dc.org
  5. ^ The Three Emperors' League - World War I Document Archive, wwi.lib.byu.edu