ברכה צפירה
ברכה צְפירה (15 באפריל 1910 – 1 באפריל 1990) הייתה זמרת פופולרית החל משנות ה-30 של ארץ ישראל וחלוצת הזמר העברי.
 | |
| לידה |
15 באפריל 1910 ירושלים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
1 באפריל 1990 (בגיל 79) תל אביב-יפו, ישראל |
| מוקד פעילות |
האימפריה העות'מאנית, פלשתינה (א"י), ישראל |
| תקופת הפעילות | 1926–1990 (כ־64 שנים) |
| שפה מועדפת |
עברית |
  | |
שירתה של צפירה היוותה אבן דרך ביצירת סגנון מוזיקלי ישראלי מקורי, בין השאר בזכות שיתוף הפעולה המשמעותי שלה עם המלחין נחום נרדי.
ביוגרפיה עריכה
ברכה צפירה נולדה ב-ו' בניסן תר"ע בכפר התימנים בשילוח[1], ירושלים לרב יוסף צפירה ולנעמה לבית עמרני, שניהם יוצאי צנעא בתימן. אמה נפטרה בלידתה. אביה עלה לארץ ישראל ב-1877 והתיישב בשכונת נחלת צבי בירושלים. הוא נפטר מטיפוס כשהייתה בת שלוש. תקופת זמן הייתה אצל דודה, ואחר כך נשלחה לבית יתומים בשכונת ימין משה בירושלים, ומשם נדדה ממשפחה אומנת אחת לשנייה.
המשפחות האומנות של צפירה היו מעדות וחברות שונות בירושלים. כך קלטה צפירה כבר בילדותה לחנים ושירים של מגוון העדות והייתה מעין אוסף מהלך של שירי עדות ישראל.[2]
בסביבות 1924 עברה לכפר הנוער מאיר שפיה. שם הבחינה הדסה, רעייתו של מנהל הכפר ומורה שם, ביכולותיה הקוליות של צפירה. הנרייטה סולד שמעה את שירתה, מצאה בה איכויות דרמטיות ושלחה אותה לתל אביב ללמוד דרמה. בגיל 16 הצטרפה כזמרת לתיאטרון הארץ ישראלי (התא"י). בתיאטרון פגשה באמרגן משה ואלין שהפך לאמרגנה וארגן עבורה קונצרטים. בתל אביב התגוררה בכרם התימנים, שם התחברה מחדש לשורשיה התימניים ויצרה קשרים עם "חבר'ה טראסק", חבורה בוהמית שניסתה לגשר בין תרבות המזרח לתרבות האירופית. לאחר מכן הופיעה כזמרת בתיאטרון הסאטירי הקומקום שהוקם על ידי אביגדור המאירי. המאירי התרשם מזמרתה, וביוזמתו יצאה לברלין ללמוד מוזיקה.
בברלין, בסוף שנות ה-20, למדה צפירה בבית הספר של מקס ריינהרדט והכירה את המלחין נחום נרדי. נרדי הלחין עבורה שירים רבים תוך כדי כך שברכה צפירה חושפת אותו לעולם הצלילים והגוונים של שירי העם והליטורגיה של העדות השונות. במשך עשור הופיעו שניהם בקונצרטים משותפים באירופה, ארצות הברית ואף בארץ ישראל ובמצרים, כך שצפירה קנתה לה מעמד של כוכבת על. עם חלוף הזמן נישאה צפירה לנחום נרדי, והתגרשה ממנו לאחר שמונה שנים.[3]
בשנות ה-40 שיתפה צפירה פעולה גם עם מלחינים שעלו לארץ מאירופה, ביניהם פאול בן-חיים, עדן פרטוש ומרק לברי. היא גרמה להם להיות מודעים לסגנון המזרחי, ובכך תרמה ליצירת סגנון מוזיקלי ישראלי חדש והבאתו לאולם הקונצרטים. הסגנון המיוחד של שירתה וגווניה הכיל יסודות של מוזיקה תימנית, ספרדית וערבית. המבטא הגרוני וחיתוך הצליל הכללי של קולה הקנה לביצועיה מימד של "אותנטיות", "שורשיות" מקומית ו"חושניות" - בעיקר לאוזניים של מי שחונכו על מוזיקה אירופית. ביצועיה הקנו לשירים בעלי גוון אירופי מובהק ניחוח של מזרחיות[4].[5][6]
צפירה הרבתה לשיר את שיריו של חיים נחמן ביאליק, להם הותאמו לחנים מזרחיים, בהם "בין נהר פרת ונהר חידקל", "שיר העבודה והמלאכה" ו"יש לי גן". עוד משיריה הידועים: "עלי גבעה", "שתו העדרים", ושירי הילדים "שנה טובה", "לביבות" (קמח מן השק), "מי יבנה בית". הופיעה בטקס הפתיחה של המכביה השנייה ב-1935. השיר "אלוהים אשאלה" בביצועה היה השיר שפתח את השידורים העבריים של קול ירושלים - הרדיו המנדטורי בשנת 1936. אלו היו שידורי רדיו הסדירים הראשונים בארץ ישראל.
בספרם של מכס ברוד ופטר גרדנויץ "המוזיקה בישראל מימות קדם עד ימינו אלה" (הוצאת ראובן מס, 1954) כותב ברוד: ”התפתחותה של המוסיקה המודרנית הישראלית חייבת תודה גדולה לעידוד שקיבלה מהזמרת התימנית ברכה צפירה. השפעתה היתה החלטית על התפתחותו של הסגנון החדיש שבוסקוביץ' הצמיד לו את התואר ים תיכוני. ברכה צפירה היא הדמות המקורית והחשובה ביותר בחיי המוסיקה בישראל - מקומה בעולם תרבות המוסיקה הבינלאומית, ויחד עם זה היא מכניסה משהו חדש, שלדעתי ישמש הפתעה ותגלית גם לגבי עולם המוסיקה של אירופה.”
בשנת 1966 זכתה ברכה צפירה בפרס אנגל על תרומה למחקר המוזיקלי בישראל.[7]
צפירה נישאה בשנית לכנר בן עמי זילבר (בנו של הצייר אריה זילבר).
בתה של ברכה צפירה מנישואיה לנחום נרדי היא זמרת האופרה נעמה נרדי, ובנה מנישואיה לבן עמי זילבר הוא הזמר והמלחין אריאל זילבר.
ברכה צפירה נפטרה ב-ו' בניסן תש"ן (1990), בגיל 80. נטמנה בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.
בירושלים נקרא רחוב על שמה בשכונת רמת שרת, בנוסף לכך נקראו על שמה רחובות בבאר שבע, עכו, הרצליה וראש העין.
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- קולות רבים: אוסף לחנים משל עדות המזרח בישראל ולחנים משל פלחים ובדואים בישראל עם דברי הסבר, תל אביב: מסדה, תשל"ח. (תווים)
קישורים חיצוניים עריכה
- ברכה צפירה, באתר זמרשת
- ברכה צפירה, באתר שירונט
ברכה צפירה, באתר ספוטיפיי- ברכה צפירה, דף שער בספרייה הלאומית
- ברכה צפירה, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
- רשימת המאמרים של ברכה צפירה באתר רמב"י
- נתן שחר, ברכה צפירה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- מידע על ברכה צפירה באתר הספרייה הלאומית
- יהואש הירשברג, ברכה צפירה ותהליך השינוי במוזיקה בישראל, פעמים 19 (תשמ"ד 1984), עמ' 46-29
- מוטי רגב מ"גמל גמלי" ועד "טיפקס" אתר הסתדרות המורים בישראל
- סיור, ברכה צפירה בחו"ל, דבר, 16 ביולי 1948
- משה בן שאול, "זמרת של יום חול", ריאיון עם ברכה צפירה, מעריב, 26 במאי 1967
- דן לחמן, ברכה צפירה, אימגו, 17 ביוני 2006
- האזנה לשיר "בין נהר פרת לנהר חידקל" בביצועם של ברכה צפירה ונחום נרדי בלקט "שירים ששמענו פעם" באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית
ברכה צפירה ונחום נרדי בשיר העבודה והמלאכה של ביאליק, 1936, סרטון באתר יוטיוב- ביוגרפיה של ברכה צפירה
שגיאות פרמטריות בתבנית:יוטיוב
'סוג: פרק מהסדרה "הכל אנשים"' אינו ערך חוקי ברכה צפירה, פרק מהסדרה "הכל אנשים" באתר יוטיוב- אדוין סרוסי, כוחם של פרגמנטים : שירי לאדינו ברפרטואר של ברכה צפירה, מכאן ט"ו, מאי 2015, עמ' 471–494
- יובל לוי וחופית כהן, סערות, אסונות ובן מפורסם: סיפורה של הדיווה העברייה הראשונה, באתר Xnet, 1 ביוני 2020
הערות שוליים עריכה
- ^ מצב הרוח גיליון 671 עמוד 19
- ^ יהואש הירשברג, "פאול בן-חיים, חייו ויצירתו", עמ' 106
- ^ הירשברג, עמ' 107
- ^ קישור
- ^ יהואש הירשברג ,אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', עמ' 38
- ^ הירשברג, "בן חיים", עמ' 108
- ^ "פרס אנגל" יוענק ליהויכין סטוצ'בסקי וברכה צפירה, דבר, 9 במרץ 1967; פרס אנגל – לתזמורת, לסטוצ'בסקי וברכה צפירה, מעריב, 9 במרץ 1967.