ברל ברודר
ברל ברודר (ביידיש: בערל בראָדער, שמו האמיתי: בער מרגליות; 1815?, פודקאמין[1] - 1868, פלוישט או קרלסבד)[2] היה אחד מהמשוררים העממיים והזמרים הנודדים (בדחן) הראשונים בשפת היידיש. שיריו נחשבים כמבשרי תיאטרון יידיש[3].
| לידה |
1815 ברודי, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
1868 (בגיל 53 בערך) פלוישט, הנסיכויות הרומניות המאוחדות |
| שם לידה |
בער מרגליות |
| שפות היצירה |
יידיש |
  | |
חייו עריכה
אביו של ברל היה יצרן רעפים והרוויח יפה[4], וכבר בשנותיו המוקדמות בלט בשנינותו. בילדותו למד בביתו לימודי קודש עד למותו של אביו, בהיותו בן 16. הוא לימד את עצמו נגינה בכינור. אחרי מות אביו עבד כיוצר מברשות לפרנסתו וכדי לעזור לאמו. אחרי כמה שנים נעשה קניין של בעל בית החרושת והיה נוסע הרבה בשליחות החברה לרוסיה[5]. הקהל הראשון שברודר הופיע בפניו היו שותפיו לעבודה, אשר קראו לו ברל "דער ווערטלזאגער" – דהיינו אדם שיש לו תמיד חרוז או פתגם מן המוכן[6]. לאחר נישואיו בגיל 25 החל לעסוק בכתיבה ושירה[1].
משנות העשרה המאוחרות עד תחילת שנות העשרים שלו הוא נדד בדרכים כשחקן נודד יחד עם עוד שני זמרים שהיו בתחילה בדחנים. אחד מהם היה חייט שהכין תלבושות ללהקה. סבורים שרבים משיריו אולתרו במקום. בעניין זה יש אנקדוטה עליו: אחד ממכריו ביקש ממנו שיר אותו ישיר באותו ערב שבו יופיעו דמויות של אופה, מלמד או טיפוס אחר. הוא עלה לדירתו ואחרי כמה שעות היה השיר מוכן ובערב הוא שר אותו באכסניה למוזיקה אותה הלחין[7]. ב- 1857 כאשר היה משבר כלכלי בברודי הוא הקים את להקת בראדער זינגער ועזב לרוסיה. לשירים אותם ביצע עם חבריו הוסיף גם העמדה תיאטרלית. אחרי זמן קצר הוא נעשה פופולרי ושיריו הושמעו בכל מקום. הוא החל להיות מוזמן לשמחות. מבחינה זאת הוא שימש בתפקיד הבדחן כמו בימים עברו. הוא זכה לשבחים רבים בהופעה באכסניה ידועה בברודי שבה התקבצו המשכילים המקומיים. הם היו אלה שעודדו אותו להוציא את שיריו בדפוס[8].
ספר השירה הראשון שלו פורסם ב- 1860 בפרסבורג, השני בלמברג והשלישי 1882 בוורשה. הוא כתב מוזיקה למספר גדול מאוד של שירים וקופלטים שלא פורסמו מעולם. הוא נהג להזמין את שותפיו ואת המתחרים לקרבות חריזה ובדרך כלל היה מנצח בהם[2].
ברודר הוא המפורסם בין הבראדער זינגער, זמרים בני המאה ה-19 שהושוו לטרובדורים או Minnesänger והיו ידועים הן כזמרים והן כשחקנים[3]. בשיריו שולטים בעיקר מוטיבים חברתיים. ברל נותר חף לחלוטין מהמאבקים שהתחוללו סביבו בין המשכילים לשמרנים, שום דבר מזה לא חדר לתוך שיריו. זאת בניגוד לתלמידו ולוול זבארז'ר, שייצג את הרעיונות הקלאסיים של ההשכלה וכיוון את חיציו נגד הבורות והיהדות הרבנית והחסידית.
שיריו הועלו על הכתב רק לעיתים נדירות, כך שרובם נאבדו. אוסף קטן של שלושים משיריו שרדו, מתוכם 24 בצורת דיאלוג - בדרך כלל בין בעלי מלאכה כמו חייטים או סנדלרים. כינויו של ברל הוא המקור לשם "בראדער זינגער".[9]
לאחר שעזב את ברודי, הוא לא התיישב בדרך קבע, וכן היה ידוע כשתיין כבד. את שנותיו האחרונות חי בעוני. זילברצווייג מצטט תיאורים סותרים על שנותיו האחרונות: בנו טוען שהוא נפטר ב-1868 בקרלסבד, בעוד שאדם אחר טען שהוא נפטר ב- 1888 בפלוישט, רומניה, עיירה קטנה ליד בוקרשט[2]. בניגוד לברל ברודר היה וולוול זבארז'ר מתומכי ההשכלה וייצג את היעדים הקלאסיים של קידום עברית, מלחמה על החינוך, נגד בורות ובערות, במיוחד נגד מופתי הרבנים החסידיים.
לקריאה נוספת עריכה
- נתן מיכאל גלבר Aus zwei Jahrhunderten: Beiträge zur neueren Geschichte der Juden, Wien u. a.: Löwit, 1924
- Bercovici, Israil, O sută de ani de teatru evreiesc în România ("One hundred years of Yiddish/Jewish theater in Romania"), 2nd Romanian-language edition, revised and augmented by Constantin Măciucă. Editura Integral (an imprint of Editurile Universala), Bucharest (1998), pages 31–36. ISBN 973-98272-2-5.
- Roskies, David G., The Jewish Search for a Usable Past, Indiana University Press (1999), ISBN 0253335051. p. 94–95.
קישורים חיצוניים עריכה
- משה גורלי, זמרים ומנגנים בישראל (כליזמרים, בדחנים וחזנים): ברל מרגליות (ברודי), דבר, 22 באוגוסט 1947
- מידע על ברל ברודר בקטלוג הספרייה הלאומית