ברנאר תבנה

ברנאר תבנה (בצרפתית: Bernard Thévenet; ‏10 בינואר 1948) הוא רוכב אופניים צרפתי (רוכב עבר), שניצח פעמיים בטור דה פראנס. במיוחד זכור ניצחונו בשנת 1975 שבו קטע את שרשרת ניצחונותיו של אדי מרקס בטור דה פראנס. משמש כיום כפרשן מרוצי אופני כביש של רשת הטלוויזיה הצרפתית France 2, כמנהל מרוץ האופניים דופינה ליברה וכמנהל הזירה במרוץ הולודרום Six Days של גרנובל שבסמוך אליה הוא מתגורר.

ברנאר תבנה
Bernard Thévenet

ברנאר תבנה, גרנובל, 2011
ברנאר תבנה, גרנובל, 2011
לידה	10 בינואר 1948 (בן 76) סן ז'וליין-דה-סיברי, צרפת
תחום	כביש
קבוצה נוכחית	פרש
קבוצות עבר	טקה
הישגי שיא	2 ניצחונות בטור דה פראנס (1975, 1977)
www.bernard-thevenet.com

תבנה באליפות העולם במונטריאול ב-1974

תחילת הקריירה

נולד בסן ז'וליין-דה-סיברי שבחבל בורגון למשפחת איכרים. בשנים 1966–1969 רכב כחובב. הוא ניצח כחובב בקטע בטור ל'אווניר וב-1968 זכה בתואר אלוף צרפת לנוער במרוץ כביש. ב-1970 הצטרף לשורות הקבוצה המקצוענית "פיג'ו BP מישלין" ורכב בקבוצה זו במשך רוב שנותיו כמקצוען. רק ב-1980, שנתיים לפני פרישתו, עבר לקבוצה הספרדית "טקה".

כבר בשנתו הראשונה כמקצוען, ב-1970, השתתף בטור דה פראנס וניצח בקטע הררי יוקרתי אשר הסתיים באתר הסקי לה מונז'י.

ב-1971 ניצח שוב בקטע הררי יוקרתי בטור דה פראנס שהסתיים בגרנובל. הפעם גם סיים במקום הרביעי בדירוג הכללי כשמקדימים אותו הרוכבים המפורסמים: אדי מרקס (ניצח במרוץ), יופ זוטמלק ולוסיין ון אימפה. כמו כן, סיים במקום השלישי בדירוג הכללי במרוץ הדופינה ליברה.

ב-1972, בקטע בטור דה פראנס שהסתיים בפסגת המון ונטו. הוא ניצח בקטע זה לאחר שארבעה ימים לפני כן, נפל במהלך קטע במרוץ ואיבד את זיכרונו למשך מספר דקות. כשהתאושש וזיכרונו שב אליו, התעקש להמשיך במרוץ. בהמשך המרוץ ניצח בקטע הררי נוסף ובדירוג הכללי סיים במקום התשיעי. כמו כן, ניצח באותה שנה בדירוג הכללי בטור דה רומאנדי (בו ניצח גם באחד מקטעי המרוץ).

ב-1973 ניצח בקטע בטור דה פראנס וסיים במקום השני בדירוג הכללי אחרי המנצח – לואיס אוקניה. בוואלטה אספניה ניצח בקטע אחד ובמקום השלישי בדירוג הכללי אחרי מרקס ואוקניה. כמו כן, ניצח בקטע במרוץ ה"דופינה ליברה", בו סיים במקום השני בדירוג הכללי.

ב-1974 הוא זינק לטור דה פראנס אך פרש במהלך המרוץ עקב מחלה. הוא ניצח בשלושה ניצחונות חשובים. בדירוג הכללי במרוץ קריטריום אינטרנשיונל, בקטע במרוץ פריז-ניס ובמרוץ קטעים בספרד.

הניצחונות בטור דה פראנס

לאחר ניצחונו המרשים במרוץ הדופינה ליברה, אשר מתקיים מספר שבועות לפני הטור דה פראנס, נחשב תבנה כאחד המועמדים לניצחון, אולם כמועמד העיקרי נחשב אדי מרקס שניצח במרוץ בשנים 1969–1972 וב-1974 (ב-1973 בחר מרקס שלא להשתתף במרוץ), ואכן, במרוץ של 1975, עד הקטע ה-14, הוביל מרקס. בקטע זה תקף אותו אוהד צרפתי והלם בו באגרופו באזור הכליות. למרות כאביו החזקים המשיך מרקס במרוץ ובסיום הקטע היה לו עדיין יתרון של 58 שניות על תבנה שהיה ממוקם במקום השני. בקטע ה-15 ההררי, ניצח תבנה ועבר להוליך את המרוץ. ביום שלמחרת, שהיה יום הבסטיליה, שוב תקף תבנה את מרקס בקטע הררי, הפעם במעלה ה-Col L'Izoard כשהוא נהנה מעידודם הנלהב של אלפי צרפתים שגדשו את המעלה המפורסם ביום חגם הלאומי. הוא ניצח בקטע ויצר פער נוסף, כך שבסיום הקטע, עמד יתרונו מול מרקס על 3:20 דקות. מרקס ששבר את לסתו במהלך המרוץ ולא היה מסוגל לצרוך מזון מוצק המשיך במרוץ ועוד הצליח לצמצם במעט את הפער ואף ניסה להשיג ניצחון אפילו בקטע האחרון במרוץ, שהסתיים לראשונה בשאנז אליזה, אולם ללא הצלחה, ותבנה הוכתר כמנצח בפריז והיה גיבורה של צרפת לאחר שהצליח להחזיר את הניצחון לצרפת, שבר את רצף הניצחונות של מרקס הבלגי ומנע את שבירת שיא הניצחונות של ז'ק אנקטיל.

הישג נוסף של תבנה ב-1975, הראוי לציון, הוא המקום השני אותו השיג (אחרי המנצח אדי מרקס) במרוץ הקלאסי לייז'–בסטון–לייז'. זהו אחד ההישגים הבודדים בקריירה של תבנה בתחום המרוצים החד-יומיים הקלאסיים.

ב-1976 שוב ניצח במרוץ הדופינה ליברה והגיע למרוץ כאחד המועמדים המובילים. עד מחצית המרוץ דורג תבנה בין המובילים בדירוג הכללי, אך נפילה שלו בקטע שנערך בחלקו הראשון של המרוץ, בנורמנדיה, כנראה נתנה את אותותיה בקטעים ההרריים הקשים וכשהגיע המרוץ לפירנאים הוא כשל, צבר פיגור גדול ולבסוף אף פרש במהלך הקטע ה-19. במרוץ ניצח לוסיין ון אימפה. תבנה הצליח להתאושש לקראת סיום העונה והגיע במקום השני המכובד במרוץ הקלאסי ג'ירו די לומברדיה וניצח במרוץ הזירה מסוג Six Days שנערך בחורף בגרנובל.

גם לטור דה פראנס של 1977 הגיע תבנה כמועמד לניצחון. במרוצי ההכנה של המידי ליברה והדופינה ליברה הוא סיים במקום השני, בפער קטן מהמנצחים. בפרולוג, הקטע הראשון במרוץ, ניצח הגרמני הצעיר בן ה-22, דיטריך תוראו. קבוצתו, "ראלי", החליטה לתמוך בו בהמשך המרוץ, אף על פי שמוביל הקבוצה לפני תחילת המרוץ היה הרוכב ההולנדי הני קויפר. תוראו הצדיק תחילה את ההימור שנטלו מנהלי קבוצתו. הוא החזיק משך 15 קטעים בחולצה הצהובה ואף ניצח, בסיכום המרוץ, בחמישה קטעים. באחד מהם, קטע של מרוץ אישי נגד השעון בן 30 קילומטר, הוא אף הקדים את אדי מרקס ב-50 שניות. אולם, כשהתקרב המרוץ לסיומו ולקטעים המכריעים שנערכו באלפים, איבד תוראו את ההובלה לתבנה ובני קבוצתו כבר היו עייפים מנטל התמיכה בתוראו לאורך כל המרוץ והתקשו לתמוך בהני קויפר. קויפר הצליח לנצח בקטע היוקרתי שהסתיים באלפ ד'ואז והצליח לצמצם את הפער אל תבנה המוביל לשמונה שניות בלבד. בקטע זה ספג מרקס פיגור של קרוב ל-14 דקות ולמעשה, יצא מתמונת המרוץ. תבנה הצליח להגדיל את יתרונו בעוד כחצי דקה, לאחר שניצח במרוץ אישי נגד השעון שנערך בדיז'ון ובסיום בפריז, הקדים את קויפר ב-48 שניות בלבד.

שימוש בחומרים אסורים

כבר בעונת 1977, נפסל תבנה לאחר שנתגלה בבדיקה כי הוא נטל חומרים האסורים בשימוש. בחורף אותה שנה הוא אושפז כתוצאה ממחלה בכבד שיוחסה לשימוש מתמשך בסטרואידים. לאחר פרישתו הודה בשימוש בחומרים אסורים וקרא לפעולה כנגד שימוש בחומרים משפרי ביצועים בספורט.

סיום הקריירה

ב-1978 נטש תבנה את הטור דה פראנס בקטע ה-11 ולא זכה להישגים גדולים גם במרוצים אחרים. גם ב-1979 הוא לא זכה בהישגים הראויים לציון וב-1980, לאחר עשר שנים במדי קבוצת "פיג'ו", עבר לקבוצה הספרדית "טקה". הישגיו העיקריים, באותה שנה, היו ניצחון במרוץ פולי-נורמנד וב-Six Days של גרנובל ומקום 14 בדירוג הכללי בוואלטה אספניה. לאחר עונת 1981, בה זכה בארבעה ניצחונות במרוצים מדרג נמוך, פרש תבנה מרכיבה מקצוענית.

ב-2001 זכה תבנה בעיטור "אביר לגיון הכבוד". בראיון איתו נשאל תבנה האם היה זה קשה להיות רוכב אופניים, וענה בתשובה, כי להיות איכר בצרפת היה קשה יותר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ברנאר תבנה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ברנאר תבנה
• ברנאר תבנה, באתר Cycling Archives
• ריאיון עם תבנה (באנגלית)
• רשימת התארים של ברנאר תבנה (בצרפתית)