ברנוביץ'

בָּרָנוֹביץ' (ביידיש: באראנאָװיטש, בבלארוסית: Баранавiчы, ברוסית: Барановичи, בפולנית: Baranowicze) היא עיר במחוז ברסט בבלארוס. בשנת 2013 מנתה העיר 178,678 איש.

ברנוביץ'
Баранавічы
Барановичи

סמל ברנוביץ' סמל ברנוביץ' דגל ברנוביץ' דגל ברנוביץ'
מדינה
וובלסט
ראיון	ברנוביצ'י
ראש העיר	יורי גרומקובסקי
תאריך ייסוד	1627
שטח	80.66 קמ"ר
גובה	193 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	171,361 (1 בינואר 2024)
‑ צפיפות	3,370 נפש לקמ"ר (2013)
קואורדינטות	53°8′N 26°0′E
אזור זמן	UTC +2
baranovichi.by
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת בלארוס מוגדלת)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה ברנוביץ' (למפת בלארוס רגילה)   מינסק פינסק ברסט הומל גרודנו מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה ברנוביץ' (למפת מחוז ברסט רגילה)   ברסט פינסק קוברין ברזה קרטוסקה לוניניץ גרודנו מינסק ה ו מ ל אוקראינה פולין ברנוביץ' (למפת מחוז ברסט מוגדלת)   ברסט פינסק קוברין ברזה קרטוסקה לוניניץ גרודנו מינסק ה ו מ ל אוקראינה פולין ברנוביץ' tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

תצוגת טילים בליסטיים בברנוביץ'

תולדות היישוב

הכפר ברנוביץ' נזכר לראשונה כרכוש פרטי של משפחה פולנית בשנת 1706. בסוף המאה ה-18 בעקבות חלוקת פולין הפך היישוב לחלק מהאימפריה הרוסית.

ב־1870 עלתה חשיבות העיר בשל מיקומה בסמוך למסילות הרכבת וילנה-לבוב ומוסקבה-ורשה, ומאז הלך וגדל מספר תושביה. ב־1883 נמנו בעיר כאלפיים איש.

בין השנים 1921–1939 הייתה העיר בשטח פולין, ואוכלוסייתה הורכבה מרוב יהודי וממיעוט פולני. מספטמבר 1939, הייתה העיר חלק מברית המועצות, וב-27 ביוני 1941 נכבשה בידי הגרמנים עד ליולי 1944 אז חזרה העיר לידי הרוסים. בשנת 1991 הפכה העיר לחלק מבלארוס העצמאית.

יהודי ברנוביץ'

יהודים התיישבו בברנוביץ' מסוף המאה ה-19. באותם ימים חל איסור רשמי על מגורי יהודים בכפר, ורק בשנת 1903 ניתן היתר לכך. בעת הכיבוש הפולני היו בעיר 6,600 יהודים.

במהלך כל שנות קיום היישוב היהודי בברנוביץ' שימשו בו שני רבנים: הרב חיים יהודה ליב לובצ'נסקי (מ-1887 עד פטירתו ב-1906) וחתנו רבי דוד וייצל שכיהן בתפקיד מאז פטירת חמיו ועד חיסול היישוב בשואת יהודי אירופה. אשתו וילדיו נרצחו והוא עלה לארץ ישראל לאחר המלחמה.

בראשית המאה ה-20 הוקמה בעיר ישיבת ברנוביץ', בראשה עמד הרב אלחנן וסרמן, שהייתה פעילה עד השואה. כמו כן, החל משנת 1928 ועד השואה שימשה ברנוביץ' כמרכז לחסידות סלונים ולישיבתה, "ישיבת תורת חסד", ושניים מאדמו"ריה גרו בה (רבי אברהם וינברג השני ובנו רבי שלמה דוד יהושע שנספה בשואה).

במהלך מלחמת העולם הראשונה נפגעה האוכלוסייה היהודית בעיר מהגייסות השונים שעברו בה, צבאות רוסיה, אוסטרו-הונגריה ולבסוף פולין.

בתקופה שבין מלחמות העולם היו בעיר בצד שתי ישיבות גדולות בתי ספר ביידיש ובעברית מרשת תרבות, מרשת יבנה, מרשת בית יעקב ומרשת ציש"אָ. בעיר פעלו מפלגות ציוניות, בהן פועלי ציון והמזרחי, וכן תנועות נוער ציוניות, בהן השומר הצעיר, השומר הדתי ובית"ר, ומרכז ההכשרה "שחריה" מטעם החלוץ. בברנוביץ' יצאו לאור באותה תקופה שישה עיתונים שבועיים ביידיש. בשנת 1931 ביקרו בעיר זאב ז'בוטינסקי, והמשורר חיים נחמן ביאליק, כל אחד בנפרד.

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ- 12,000 יהודים, שהיוו יותר ממחצית אוכלוסייתה.

עם כניסת הסובייטים פוזרו מוסדות הקהילה היהודית למעט בית הספר התיכון שהמשיך להתקיים כמוסד יהודי. בית ספר "תרבות" הפך להיות מוסד רוסי, ונאסרה כל פעילות מפלגתית וציונית. צעירים רבים הסתננו לוילנה (אז חלק מליטא) וחלקם הצליחו לעלות משם לארץ ישראל.

בשואה

בסוף יוני 1941 נכבשה ברנוביץ' בידי הגרמנים, ועד מהרה הוטלו על יהודיה תשלומי כופר, והם חויבו לענוד טלאי צהוב. במהלך חודש יולי נרצחו בעיר כ-500 צעירים יהודים.

בספטמבר 1941 הוקם בעיר יודנרט, בראשות יהושע אייזיקסון, שנצטווה לספק לגרמנים יהודים לעבודות כפייה. ב- 12 בדצמבר 1941 רוכזו יהודי העיר בגטו שהוקם בדרומה, אשר גודר ונסגר.

במרץ 1942 דרשו הנאצים לאסוף מספר גדול של יהודים להוצאה מהגטו, ומאחר שראש היודנרט לא מילא את המכסה, הוא ואנשיו נרצחו יחד עם יותר מ-3,000 יהודים באקציה שערכו הגרמנים בגטו בסיוע שוטרים בלארוסים, ליטאים ולטבים. לאחר האקציה מונה שמואל יענקלביץ' לעמוד בראש היודנרט, ולגטו הגיעו מאות יהודים נוספים מיישובי הסביבה, וכאלף יהודים נוספים מטרזיינשטט, אשר נרצחו זמן קצר לאחר הגעתם במשאיות גז בסמוך לעיר. מאות יהודים מהגטו הועברו בתקופה זו למחנות עבודה.

באביב 1942 התארגנה בגטו קבוצת מחתרת יהודית, אשר אנשיה אמנם הצליחו להימלט מהגטו, אך רובם נרצחו בידי פרטיזנים אנטישמיים.

בספטמבר 1942 החלה אקציה שנייה בגטו, במהלכה נרצחו כ-6,000 יהודים, חלקם במשאיות גז, לאחר שנלקחו מהגטו בידי שוטרים בלארוסים ולטבים, ותוך עריכת מצוד אחר יהודים שהסתתרו בו. במהלך האקציה הצליחו להימלט ליערות כ-200 יהודים. לאחר אקציה זו מונה לראש היודנרט בגטו מנדל גולדברג, פליט מסובאלק.

באקציה שלישית, ב-17 בדצמבר 1942, חוסל הגטו בעיר. כ-3,000 היהודים שנותרו בו נרצחו ביער סמוך בידי שוטרים אוקראינים, בלארוסים ולטבים, והעיר הוכרזה "נקייה מיהודים".

כ-250 עובדי כפייה יהודים שנותרו בבסיס חיל אוויר ליד העיר נרצחו בינואר 1943.

ב-1944, כאשר העיר חזרה לידי הרוסים, יצאו מן היערות בסביבה 150 מיהודי המקום שנלחמו עם הפרטיזנים.

ערים תאומות

• שטוקראו, אוסטריה
• גדיניה, פולין
• ביאלא פודולסק, פולין
• פרארה, איטליה
• הינולה, פינלנד
• קרלובו, בולגריה
• קינשמה, רוסיה
• מיטישצ'י, רוסיה
• ייסק, רוסיה
• נובו-וולינסק, אוקראינה
• פולטבה, אוקראינה
• ילגבה, לטביה
• נאקה, שוודיה

לקריאה נוספת

• רחל גרוסבאום-פסטרנק, "בַּרַנוֹבִיצֶ'ה, עיר נפה במחוז נובוגרודק", בתוך: שמואל ספקטור וברכה פרוינדליך (עורכים), פנקס הקהילות: (4) פולין, כרך ח: מחוזות וילנה–ביאליסטוק–נובוגרודק, ירושלים: יד ושם, תשס"ו 2005, עמ' 176–187.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ברנוביץ'
• ברנוביצ'ה (Baranowicze), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
• ברנוביץ', אתר יד ושם
• ברנוביץ: ספר זכרון, ערך: א.ש. שטיין, תל־אביב: ארגון יוצאי ברנוביץ בישראל, תשי"ד 1953, באתר המרכז לספרי יידיש
• "ברנוביץ'", באתר JewishGen (באנגלית)
• תמרה ורשיטסקאיה ומרטין דין, ברנוביצ'ה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1166–1168), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
• אנדרטאות בברנוביץ' תמונות וטקסט (ברוסית)
• ברנוביץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ברנוביץ' (בלארוס), דף שער בספרייה הלאומית