ברנרדינו רמציני
ברנרדינו רמציני (באיטלקית: Bernardino Ramazzini; 4 באוקטובר 1633 – 5 בנובמבר 1714) היה רופא איטלקי, שהניח את היסודות המוקדמים לאבחון מחלות תעסוקתיות בספרו "מחלותיהם של עובדים" (De Morbis Artificum Diatriba). כמו כן תמך בשימוש בקליפת צינכונה, המכילה כינין, לטיפול במלריה.
 | |
| לידה |
4 באוקטובר 1633 קארפי, איטליה |
|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 1714 (בגיל 81) פדובה, איטליה |
| ענף מדעי | רפואה |
| מקום מגורים | איטליה |
| מקום לימודים | אוניברסיטת פארמה |
| מוסדות | אוניברסיטת מודנה, אוניברסיטת פדובה |
| תרומות עיקריות | |
| חקר מחלות תעסוקתיות ומלריה | |
חייו עריכה
רמציני נולד בקארפי. הוא למד רפואה באוניברסיטת פארמה, שם החל להתעניין במחלות תעסוקתיות. הוא מונה לעמוד בראש המחלקה לרפואה באוניברסיטת מודנה בשנת 1682, והחל משנת 1700 שימש פרופסור לרפואה באוניברסיטת פדובה. רמציני נפטר בשנת 1714 בפדובה.
עבודתו עריכה
המהדורה הראשונה של ספרו, "מחלות העובדים", פורסמה בשנת 1700 במודנה, והשנייה ב-1713 בפדובה. הספר תיאר את הסכנות הבריאותיות בכימיקלים, אבק, מתכות, תנועות חוזרות או אלימות, תנוחות חריגות וגורמים אחרים שבהם נתקלים עובדים בלמעלה מ-50 מקצועות. הספר היה אבן דרך בהתפתחותה של הרפואה התעסוקתית. כמו כן, רמציני הציע כי רופאים יכללו במסגרת הריאיון הרפואי גם שאלות על מקצוע המטופל. הוא ראה במניעה טובה יותר מריפוי, וטען בהרצאה שנתן בשנת 1711 כי הרבה יותר טוב למנוע מאשר לרפא, והרבה יותר קל לחזות נזק עתידי ולהימנע ממנו מאשר להיפטר ממנו לאחר שאירע.
באשר למלריה, רמציני היה אחד הראשונים לתמוך בשימוש בקליפת עץ הצינכונה העשירה בכינין, בעוד שאחרים טענו שהוא רעיל ולא יעיל.
בשנת 1713 טען רמציני כי נזירות מפתחות סרטן השד בשיעור גבוה יותר מאשר נשים נשואות, מאחר שאינן מקיימות יחסי מין, וכי אי-קיום יחסים גורם לחוסר יציבות ברקמת השד, דבר אשר עלול להוביל להתפתחות סרטן שד. לימים התברר כי חשיפה ממושכת יותר לאסטרוגן, המלווה נשים שאינן נכנסות להיריון, מהווה גורם סיכון להתפתחות המחלה.
קישורים חיצוניים עריכה
- ברנרדינו רמציני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ברנרדינו רמציני בפרויקט גוטנברג (באנגלית)