ברת מוריזו
ברת מוריזו (בצרפתית: Berthe Morisot; 14 בינואר 1841 – 2 במרץ 1895) הייתה ציירת אימפרסיוניסטית צרפתייה, היא הייתה נשואה לצייר הצרפתי אז'ן מאנה אחיו של הצייר הנודע אדואר מאנה. אמנותה מדגימה את האפשרויות המצומצמות אשר עמדו לרשותן של נשים אמניות בתנועות אוונגרד בסוף המאה ה-19.
 | |
| דיוקן ברת מוריזו מעשה ידי אדואר מאנה (1872) | |
| לידה |
14 בינואר 1841 בורז', צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
2 במרץ 1895 (בגיל 54) פריז, צרפת |
| שם לידה |
Berthe Marie Pauline Morisot |
| מקום קבורה |
בית הקברות פאסי |
| תקופת הפעילות |
1858–1895 (כ־37 שנים) |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אימפרסיוניזם |
| הושפעה על ידי |
Joseph Guichard, ז'אן-בטיסט קאמי קורו |
| יצירות ידועות |
The Port at Lorient, The Psyche mirror, The Cradle, Eugène Manet on Isle of Wight |
| בן או בת זוג |
אז'ן מאנה |
| צאצאים |
ג'ולי מאנה |
| מספר צאצאים |
1 |
| חתימה |
.jpg) |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ברת נולדה בבּוּרְז', במחוז שֶר שבצרפת והייתה הבת הצעירה בין שלוש בנות במשפחה בורגנית מצליחה, אשר עודדה אותה ואת אחיותיה בחקירתן את האומנות. היא הייתה נכדתו של צייר הרוקוקו ז'אן הונורה פראגונאר (Jean-Honore Fragonard). אחיותיה ויתרו על העיסוק באומנות, שלא היה מקובל בזמנו כעיסוק לנשים, אולם מוריזו גמרה אומר בלבה כי תעסוק באומנות. למרות שאימה נסתה להניא אותה מכך, אביה לא מנע ממנה זאת, ואף מימן לה ולאחיותיה שיעורים פרטיים בציור.
במכתב לאחותה, אֶדְמָה, כותבת ברת:
"אתמול אמרה לי אמי בנימוס שאין לה שום ביטחון בכשרוני, ושהיא מאמינה שאין ביכולתי ליצור משהו רציני אי פעם. אני רואה שהיא חושבת שאני מטורפת לחלוטין משום שאמרתי לה שאני מוכשרת באותה מידה כמו העלמה נלי ז'אקמאר"[1].
היות שהאקדמיה לאמניות היפות לא קבלה לשורותיה נשים, הן קיבלו שיעורים פרטיים מהצייר ז'אן-בטיסט קאמי קורו, אשר לימד אותן את טכניקת "פְּלֵן אֵר" ("באוויר הפתוח" בצרפתית)[2]. מוריזו ציירה יצירות קטנות ממדים בחוצות, כעבודות מוגמרות או כהתנסויות לימודיות למטרת עבודות גדולות, המיועדות להשלמה בסטודיו.
ב-1864 התקבלה מוריזו ל"סלון דה פריז", כאשר באמתחתה שני ציורי נוף. היא המשיכה להציג את עבודותיה בסלון עד 1874, אז נפתחה תערוכת האימפרסיוניזם הראשונה שבה הציגה את יצירותיה בין יצירותיהם של מונה, רנואר, סזאן, דגה, פיסארו וסיסלי. בהמשך, מוריזו, יחד עם קאמי פיסארו, הייתה אחת משני אמנים אשר עבודותיהם הוצגו בכל תערוכות האימפרסיוניסטים המקוריות.
ב-1868 הכירה לראשונה את אדואר מאנה, ובהשפעתה הוא התנסה בציורי "פלן אר" ונמשך אל תוך מעגל האימפרסיוניסטים. הוא הכיר אותה כשהייתה כבר אמנית, ולאורך נישואיה תמך במאמציה האומנותיים, דבר שהיה יוצא דופן בזמנו.
יצירתה עריכה
במהלך חייה, ברת מוריזו שויכה לקטגוריית "האמניות הנשיות" חסרת החשיבות דאז, אשר הביאו אל הבד תכנים שגרתיים מחיי היומיום, כגון נשים, ילדים (בין היתר דגמנה לציוריה בתה ג'ולי מאנה) והתרחשויות ביתיות. אמנם, אלו היו ביטויים של חייה היומיומיים ב"בורגנות הגבוהה", והיוו עבורה את הגשמתה כדוקטרינרית אימפרסיוניסטית. אולם לצד זאת היא כתבה ביומנה: "אני לא חושבת שאי פעם היה גבר שהתייחס לאישה באופן שווה, וזה כל מה שאני מבקשת, כי אני יודעת שאני שווה כמוהם"[3].
הנשים בציוריה מוצגות כישויות עצמאיות ללא תלות במעמדן, וכמי שחייהן עוברים ברובם הרחק מעיני הגברים. היא נחשבת לראשונה שהפכה את חייהן "הנסתרים" של הנשים לנחלת הציבור[4].
ברת מוריזו מתה בגיל 54 בפריז, ונקברה בבית הקברות שברובע פאסי.
כיום, ציוריה נמכרים בלמעלה מארבעה מיליון דולר[5].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- ברת מוריזו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ברת מוריזו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ מרית בן ישראל, על פינוק ופמיניזם, בֶּרְת מוריזוֹ, באתר עיר האושר: https://maritbenisrael.wordpress.com/, 17/3/2012
- ^ שלומית אורן, ברת מוריזו - פמיניסטית אימפרסיוניסטית, באתר www.so-art.net
- ^ נעמה ריבה, ברת מוריזו: הזהות הכפולה של הציירת האימפרסיוניסטית החשובה, באתר www.haaretz.co.il, 11/6/23
- ^ אליסון גאלופ, גרהארט גרוטורוי, אליזאבת וייסברג, תרגום: איריס אברמוביץ-טבת, יצירות מופת תולדות הציור בעולם המערבי, ישראל: סטימצקי, 2005, עמ' 460
- ^ יחיאל וייס, ברת מוריזו, באתר https://tzayar.co.il/
