ג'ובאני טרפטוני

ג'ובאני טרפטוני (באיטלקית: Giovanni Trapattoni; נולד ב-17 במרץ 1939), המכונה "השועל האיטלקי", הוא מאמן כדורגל איטלקי וכדורגלן לשעבר. טרפטוני הוא אחד מהמאמנים המעוטרים ביותר בכדורגל האיטלקי והאירופאי. טרפטוני שיחק 13 עונות במדי מילאן ועונה אחת במדי וארזה. בשנים 1960-1964 רשם 17 הופעות במדי הנבחרת האיטלקית. כמאמן זכה טרפטוני ב 10 תוארי אליפות ב 4 מדינות שונות (איטליה, גרמניה, פורטוגל ואוסטריה). טרפטוני הוא המאמן היחיד בהיסטוריה שזכה בכל התארים האפשריים למועדונים אירופאים (גביע האלופות, גביע אירופה למחזיקות גביע, גביע אופ"א, הסופר קאפ האירופי והגביע הביניבשתי). בשנת 2000 מונה למאמן נבחרת איטליה אותה אימן במשך 4 שנים והדריך אותה בגביע העולם בשנת 2002. אימן מיולי 2008 עד ספטמבר 2013 את נבחרת אירלנד.

ג'ובאני טרפטוני
Giovanni Trapattoni

מידע אישי
לידה	17 במרץ 1939 (בן 85) קוסנו מילנינו שבאיטליה
גובה	1.75
עמדה	מגן, קשר
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1959–1971 1971–1972 מילאן וארזה 284 (3)
נבחרת לאומית כשחקן
1960 - 1964 איטליה 17 (1)
קבוצות כמאמן
1974 1976 1976–1986 1986–1991 1991–1994 1994–1995 1995–1996 1996–1998 1998–2000 2000–2004 2004–2005 2005–2006 2006–2008 2008–2013 מילאן מילאן יובנטוס אינטר מילאנו יובנטוס באיירן מינכן קליארי באיירן מינכן פיורנטינה נבחרת איטליה בנפיקה ליסבון שטוטגרט רד בול זלצבורג נבחרת אירלנד
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

קריירת משחק

טרפטוני שיחק רוב הקריירה בתפקיד בלם וקשר אחורי. במשך 13 עונות בקבוצה הבוגרת של מילאן הוא שיחק 274 משחקים והבקיע 3 שערים. במילאן היה שותף לזכייה בשתי אליפויות (1961-2, 1967-8), גביע איטלקי (1966-7), שתי זכיות בגביע אירופה לאלופות (1963, 1969), גביע אירופה למחזיקות גביע (1967-8) וגביע בין יבשתי (1969). טרפטוני הצטיין בעיקר במשימות הנעת כדור, הגנה ושמירה על שחקני התקפה. בשנת 1960 זומן טרפטוני לראשונה לנבחרת איטליה וערך את הופעת הבכורה שלו בהפסד 2-1 לנבחרת אוסטריה. טרפטוני זומן לסגל נבחרת איטליה לאולימפיאדת רומא ב-1960 ופתח בהרכב בכל משחקי הנבחרת בטורניר. איטליה סיימה את הטורניר האולימפי במקום הרביעי. טרפטוני היה חלק מסגל הנבחרת האיטלקית למונדיאל 1962 בצ'ילה אולם לא שותף באף משחק בטורניר. בסה"כ היו לטרפטוני כ-17 הופעות בנבחרת איטליה ושער אחד בניצחון 1-0 על נבחרת אוסטריה ב 9 ביוני 1963. עונת 1970-71 הייתה האחרונה שלו במילאן, לאחר שהחליט לעבור למועדון יותר צנוע לקראת עונתו האחרונה כשחקן. בסוף שנת 1971 עבר לקבוצת וארזה. באותה עונה שותף ב-10 משחקים, וסייע לקבוצה לסיים את העונה במקום ה-8 בליגה. בסיום אותה עונה פרש מכדורגל, לאחר 14 עונות בבוגרים.

קריירת אימון

השנים הראשונות

לאחר פרישה ממשחק פנה טרפטוני לקריירת אימון. תחילה אימן את קבוצת הנוער של המועדון בו גדל מילאן ובסוף שנת 1974 נקרא לאמן את הקבוצה הבוגרת במקום צ'זארה מאלדיני. טרפטוני אימן 10 משחקים בקבוצה הבוגרת עד לסיום העונה והוחלף על ידי גוסטבו ג'יאנוני. בעונת 1975-76 מונה שוב טרפטוני למשרת המאמן לצידו של המנהל הטכני ניראו רוקו (רוקו לא יכל לשמש כמאמן מכיוון שלפי חוקי הליגה באותם ימים אדם שעבר את גיל 65 יכל לשמש רק כמנהל טכני וחייב לעבוד לצד מאמן מוסמך). טרפטוני התפטר מתפקידו במאי 1976 ובתחילת עונת 1976-77 התמנה למאמן יובנטוס.

יובנטוס 1976-1986

כבר בעונתו הראשונה במועדון בעונת 1976-77, הוביל טרפטוני את יובנטוס לזכייה באליפות כשהיא מקדימה את טורינו בנקודה אחת. כבר באותה עונה החל טרפטוני להטביע חותם גם במפעלים אירופאים כשבסוף העונה הקבוצה מעפילה לגמר גביע אופ"א וזוכה בגביע לאחר ניצחון 1-0 בגמר מול אתלטיק בילבאו משער ניצחון של מרקו טרדלי. שנה לאחר מכן בעונת 1977-78 זכתה יובנטוס באליפות שנייה ברציפות. בעונת 1978-79 זוכה יובנטוס בגביע האיטלקי אחרי ניצחון 2-1 על פלרמו בגמר. בין השנים 1980-1982 שוב הוביל טרפטוני את יובנטוס לשתי זכיות רצופות באליפות איטליה. בעונת 1982-83 איבדו טרפטוני ויובנטוס את האליפות לרומא אחרי שגמרו את העונה במקום השני בליגה אולם סיימו את העונה עם זכייה שנייה של טרפטוני בגביע האיטלקי לאחר שיובנטוס גברה על ורונה 5-0 בסיכום שני משחקי הגמר (3-0 ו 2-0). בעונת 1983-84 זכה טרפטוני בפעם החמישית באליפות איטליה כשיובנטוס מקדימה הפעם את רומא בשתי נקודות בצמרת הליגה. באותה עונה העפילה יובנטוס עד לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע שם פגשה את פורטו הפורטוגלית וגברה עליה 2-1. זו הזכייה הראשונה והאחרונה של טרפטוני ושל יובנטוס במפעל זה. שנה לאחר מכן בעונת 1984-85 סיימה יובנטוס במקום החמישי והנמוך ביותר בליגה מאז מונה טרפטוני למאמן אולם באותה שנה הוביל טרפטוני את יובנטוס לזכייה היסטורית בגביע אירופה לאלופות לאחר ניצחון במשחק הגמר על ליברפול 1-0 משער של מישל פלאטיני. למרות הזכייה ההיסטורית המשחק ייזכר יותר בעקבות אסון הייזל בו נהרגו 39 אוהדים איטלקים לאחר מהומה שפרצה בין שני מחנות האוהדים. בדצמבר 1985 התמודדה יובנטוס בתור אלופת אירופה על תואר הגביע הביניבשתי מול אלופת דרום אמריקה ארחנטינוס ג'וניורס. המשחק נערך בטוקיו לעיני 62,000 צופים. בתום הזמן החוקי התוצאה ביתה תיקו 2 כשליובנטוס כובשים מישל פלאטיני ובריאן לאודרופ. לאחר דו-קרב פנדלים ניצחה יובנטוס 4-2 וזוכה לראשונה במפעל זה. טרפטוני ויובנטוס המשיכו לשלוט בכדורגל האיטלקי עונה נוספת ובעונת 1985-86 זוכה טרפטוני באליפות שישית ואחרונה כמאמן יובנטוס.

בסיכום הקדנציה הראשונה של טרפטוני ביובנטוס בין השנים 1976-1986 זכה טרפטוני במספר כמעט חסר תקדים של תארים והצלחות: 6 תוארי אליפות, 2 גביעי איטליה, גביע אירופה לאלופות, גביע אופ"א, הגביע למחזיקות גביע, הסופר קאפ האירופי והגביע הביניבשתי. בכך הפך למאמן הראשון והיחיד עד היום שזכה בכל המפעלים האירופאים הקיימים למועדונים.

אינטר מילאנו

בעונת 1986-87 החל לאמן טרפטוני את אינטר מילאנו. לאחר שתי עונות ראשונות בהן סיימה אינטר את הליגה במקומות רביעי וחמישי הגיעה עונת 1988-89 שבה זכה טרפטוני באליפות ראשונה עם אינטר ושביעית במאזנו האישי. בשתי העונות שלאחר מכן סיימה אינטר את הליגה במקום השלישי. בעונת 1990-91 העפילה אינטר לגמר גביע אופ"א למפגש כל איטלקי מול רומא. באותה שנה נערכו שני משחקים בשלב הגמר בשיטת בית חוץ. במשחק הראשון בסאן סירו ניצחה אינטר 2-0 משערים של לותר מתאוס וניקולה ברטי. במשחק השני שנערך לעיני 70 אלף צפים בסטאדיו אולימפיקו ברומא ניצחה רומא 1-0 משער של ריזיטלי, ניצחון שלא הספיק עקב ההפסד במשחק הראשון וטרפטוני חגג זכייה שנייה כמאמן בגביע אופ"א.

יובנטוס 1991-1994

טרפטוני חזר ליובנטוס לקדנציה שנייה כמאמן בעונת 1991-92. בעונה הראשונה סיימה יובנטוס במקום השני בליגה הפער 6 נקודות מהאלופה מילאן. בעונת 1992-93 סיימה הקבוצה במקום הרביעי בליגה אולם הצליחה יותר בזירה האירופית. טרפטוני הוביל את הקבוצה פעם נוספת לגמר גביע אופ"א למפגש מול בורוסיה דורטמונד מגרמניה. גם בגמר הזה המשחקים שוחקו בשיטת בית חוץ. המשחק הראשון נערך בווסטפאלנשטדיון (זיגנאל אידונה פארק) בדורטמונד, יובנטוס חזרה מפיגור מוקדם לניצחון 3-1 מצמד שערים של רוברטו באג'ו ושער של דינו באג'ו. במשחק הגומלין בסטאדיו דלה אלפי ניצחה יובנטוס 3-0 מצמד של דינו באג'ו ושער של אנדראס מולר. זכייה זו בגביע אופ"א הייתה השנייה של טרפטוני כמאמן יובנטוס, השלישית שלו בסה"כ והאחרונה עד היום.

באיירן מינכן 1994-1995

בעונת 1994-95 החליט טרפטוני להיענות להצעה לאמן לראשונה בקריירה מחוץ לאיטליה מולדתו ועבר לגרמניה לאמן את באיירן מינכן. טרפטוני סיים את העונה במקום השישי בליגה. מיקום שהיה רחוק מלהשביע את רצון קברניטי המועדון ולכן הוחלט להיפרד מטרפטוני לאחר עונה אחת בלבד.

קליארי

טרפטוני חזר לאיטליה ומונה למאמן קליארי בעונת 1995-96. טרפטוני אימן בקבוצה עונה אחת בלבד. הקבוצה סיימה את העונה במקום ה-10 בליגה.

באיירן מינכן 1996-98

טרפטוני חזר לבאיירן לאחר שנה בלבד לקדנציה נוספת שהייתה מוצלחת בהרבה מקודמתה. בעונת 1996-97 הוביל טרפטוני את באיירן מינכן לזכייה באליפות גרמניה ובגביע הליגה הגרמני. אלה היו התארים המקומיים הראשונים שלו מחוץ לאיטליה. טרפטוני נשאר בבאיירן עונה נוספת עונת 1997-8 שבה הפסידה באיירן את האליפות לקייזרסלאוטרן בהפרש 2 נקודות בלבד. באותה עונה זכו באיירן וטרפטוני בגביע הגרמני לאחר ניצחון 2-1 בגמר מול דואיסבורג.

פיורנטינה

בעונת 1998-99 חזר טרפטוני לאמן בליגה האיטלקית את פיורנטינה. בעונה הראשונה סיימה הקבוצה במקום ה-3 בליגה, מקום המקנה השתתפות במוקדמות ליגת האלופות. בעונה לאחר מכן 1999-00 סיימה הקבוצה במקום ה-7 בליגה והגיע עד לסיבוב הבתים השני של ליגת האלופות. לאחר היורו בשנת 2000 שבו הפסידה איטליה בגמר לנבחרת צרפת וסיום תפקידו של דינו זוף כמאמן הוצעה לטרפטוני המשרה הנחשקת.

נבחרת איטליה

ביולי 2000 מונה טרפטוני למאמן נבחרת איטליה. איטליה עלתה ללא קושי מיוחד מהמקום הראשון מבית המוקדמות האירופאי עם מאזן של 6 ניצחונות 2 תוצאות תיקו וללא הפסדים. איטליה הוגרלה במונדיאל לבית יחסית נוח עם נבחרות אקוודור, קרואטיה ומקסיקו.

במשחק הראשון גברה איטליה ללא קושי על נבחרת אקוודור 2-0 מצמד שערים של כריסטיאן ויירי. למשחק השני מול נבחרת קרואטיה עלתה הנבחרת עם ביטחון רב והובילה 1-0 בדקה ה-55 משער של ויירי אולם קרואטיה במהפך מפתיע כבשה 2 שערים תוך 3 דקות והפכה את תוצאת המשחק וזכתה בניצחון מפתיע. בסיום המשחק היו טענות קשות לאיטלקים על השיפוט ולטענתם הגיע להם פנדל שלא נשרק.

לאחר ההפסד איטליה הייתה חייבת לפחות תיקו במשחק האחרון נגד מקסיקו. מקסיקו הובילה מהדקה ה-35 משער של ברוגטי. בדקה ה-78 העלה טרפטוני את אלסנדרו דל פיירו מהספסל למשחק במקומו של פרנצ'סקו טוטי. טרפטוני טען לפני המונדיאל שדל פיירו וטוטי אינם מסוגלים לשחק ביחד בהרכב ולכן השאיר את דל פיירו על הספסל בפתיחת כל המשחקים ולא הרבה לשתף אותו במהלך הטורניר. למרות זאת 7 דקות לאחר שנכנס למשחק בדקה ה-85 כבש דל פיירו את שער השוויון שהקנה לאיטליה עלייה לשלב הבא. במהלך המשחק בדקות הקריטיות שלפני החילוף נראה טרפטוני כשהוא שופך מים קדושים שקיבל בברכת האפיפיור בצידי המגרש.

כנשאל בסיום המשחק על מנהג שפיכת המים ענה טרפטוני " אתם יודעים שאני מאמין, אלוהים ענה על התפילות שלי". איטליה עלתה לשמינית הגמר למשחק מול נבחרת קוריאה הדרומית המארחת. משחק יזה ייזכר כאחד השנויים במחלוקת בטורניר. איטליה הובילה מהדקה ה-18 משער של ויירי אולם ספגה שער שוויון בדקה ה-88 והמשחק נכנס להארכה. בהארכה נפסל שער זהב של טומאסי על ידי השופט ביירון מורנו בטענת נבדל ובדקה ה-103 במשחק הורחק טוטי לאחר צהוב שני שנוי במחלוקת לאחר שהשופט טען להתחזות בתוך הרחבה. בסופו של דבר בדקה ה-117 כבשה נבחרת קוריאה הדרומית שער ניצחון והדיחה את איטליה מהמונדיאל. לטרפטוני היו טענות קשות בסיום הטורניר כלפי פיפ"א בנושא השיפוט. טרפטוני טען שמדובר הקונספירציה שמטרתה להשאיר את הנבחרת המארחת בטורניר על חשבון נבחרתו.

טרפטוני הדריך את נבחרת איטליה גם בטורניר אליפות אירופה בשנת 2004 אליו לא התקשתה הנבחרת להעפיל מהמקום הראשון בבית המוקדמות. בטורניר עצמו הייתה איטליה רחוקה מלהרשים. לאחר 2 תוצאות תיקו מול שוודיה ודנמרק וניצחון בודד מול בולגריה הודחה נבחרת איטליה מהטורניר בשלב הבתים. לאחר הטורניר ביוני 2004 מונה מרצ'לו ליפי למאמן נבחרת איטליה במקומו של טרפטוני.

למרות גילו המתקדם וחוסר ההצלחה היחסית עם נבחרת איטליה ורבים שחשבו כי שבע מקריירת האימון הארוכה שלו מיד ביולי 2005 מונה טרפטוני למאמן בנפיקה ליסבון מפורטוגל.

בנפיקה ליסבון

טרפטוני זכה להצלחה מיידית בבנפיקה והוביל את הקבוצה לזכייה ראשונה באליפות פורטוגל לאחר 11 שנה ולגמר הגביע המקומי בו הפסידה הקבוצה בגמר לויטוריה סטובאל. טרפטוני התפטר מתפקידו בסיום העונה מכיוון שטען שהוא רוצה להיות קרוב יותר למשפחתו בצפון איטליה.

שטוטגרט

טרפטוני שב לאמן בבונדסליגה בתחילת עונת 2005-06 כשהתמנה למאמן שטוטגרט. העונה לא התפתחה כפי שקיוו בשטוטגרט והקבוצה התקשתה להתחרות בצמרת הליגה. שחקני הקבוצה יון דאל תומאסון וייספר גרונקיאר יצאו בביקורת פומבית כנגד טרפטוני ואופי משחקו ההגנתי וטענו שהוא מפחד להתקיף. טרפטוני בתגובה שלח את שני השחקנים לשבת על הספסל והאווירה בקבוצה המשיכה להידרדר. בפברואר 2006 כשבעה חודשים לאחר שמונה לתפקיד פוטר טרפטוני בטענה שהוא לא ממלא את שאיפותיו של המועדון.

רדבול זלצבורג

במאי 2006 התמנה טרפטוני לתפקיד מנהל מקצועי לצדו של חניכו לשעבר לותר מתאוס ששימש כמאמן. הצמד זכה להצלחה רבה וזכה באליפות אוסטריה בהפרש ניכר מהמקום השני. עונה לאחר מכן פוטר מתאוס מתפקידו ובמקומו מונה תורסטן פינק לשמש כמאמן לצידו של טרפטוני. בעונת 2007-08 סיימה זלצבורג במקום השני בליגה אחרי ראפיד וינה.

נבחרת אירלנד

בסוף עונת 2008 התמנה טרפטוני למאמן נבחרת אירלנד בכדורגל. טרפטוני הדריך את נבחרת אירלנד בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2010 והוגרל לבית מוקדמות עם נבחרת מולדתו איטליה. בשני המשחקים מול איטליה סיימה אירלנד בתיקו וסיימה את הבית במקום השני אחרי איטליה שהקנה לה מקום בפלייאוף על העפלה למונדיאל. אירלנד הוגרלה לשחק בפלייאוף נגד נבחרת צרפת בצמד משחקים שייזכר בזכות אחת משערוריות השיפוט המדוברות של הכדורגל האירופאי. צרפת ניצחה במשחק הראשון שנערך בדבלין 1-0 משער של ניקולא אנלקה. במשחק הגומלין בסטאד דה פראנס. הובילה אירלנד 1-0 משער של רובי קין בדקה ה-32 ושמרה על התוצאה עד לסיום הזמן החוקי והמשחק נכנס להארכה. בדקה ה-103 של המשחק כבש ויליאם גאלאס שער ניצחון שהעלה את צרפת למונדיאל. בהילוך חוזר של השער ניתן יה לראות בבירור שחלוץ נבחרת צרפת תיירי הנרי נגע בכדור פעמיים בידו לפני שמסר לגאלאס שנגח את הכדור לשער. התאחדות הכדורגל האירית פנתה לפיפ"א בפנייה רשמית בבקשה לערוך משחק חוזר בטענה שהתוצאה אינה חוקית בגלל טעות השיפוט אך הבקשה נדחתה ואירלנד נותרה מחוץ למונדיאל.

ב-11 בספטמבר 2013 החליטה ההתאחדות האירית וטראפטוני עצמו, בהסכמה הדדית, כי טראפטוני יסיים את דרכו בנבחרת, וזאת בעקבות חוסר הצלחתה של הנבחרת להגיע למונדיאל 2014.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ובאני טרפטוני בוויקישיתוף

• פרופיל, באתר Transfermarkt
• פרופיל, באתר Soccerway
• פרופיל, באתר WorldFootball.net
• פרופיל, באתר National Football Teams
• פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
• פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt