ג'וז'ונג

ג'וּז'ונְג (סינית: 祝融, פיניין: Zhurong) הוא אל סיני קדום הידוע גם בשם "הקיסר האדום", במהלך הדורות נעשה לאל האש, ובגואנגדונג גם זכה לתואר "אל הים הדרומי". על פי הקלאסיקה של ההרים והימים מקום משכנו של ג'וּז'ונְג הוא בפאתי הדרום, שם הפיץ את השליטה באש ושם לימד את האנשים טכניקות שימוש באש.

בהיסטוריה

שיוכו של ג'וּז'ונְג לשלושת המלכים וחמשת הקיסרים אינו חד משמעי:

באשר לשלושת המלכים וחמשת הקיסרים אשר שמעם נפוץ, רבים מאמינים כי פֿוּ שִׂי ושֶׁנּוֹנְג היו שניים מהמלכים, באשר לנותר, יש האומרים שהוא סְווֵיְזֶ'ן, יש האומרים ג'וּז'ונְג, יש האומרים נוּוָה, ואין לדעת מה מן הדברים נכון ומה לא.

— "מאמרות האדון הנחבא" בפרק "תיעוד חמש הסגולות"

ישנם מקורות בהם מסופר כי ג'וּז'ונְג הוא למעשה ג'וּנְג לִי, צאצא של הקיסר גְ'ווָאנשׂ'וּ, ומי ששימש במשטרו של הקיסר קו בתפקיד נציב האש.

גָאו יָאנְג הוליד את צֶ'ן, צֶ'ן הוליד את גְ'וֵ'אן גָ'אנְג, גְ'וֵ'אן גָ'אנְג הוליד את ג'וּנְג לִי. ג'וּנְג לִי שימש נציב האש במשכנו של הקיסר קוּ, הישגיו היו רבים, ויכל להקרין מקצה הארץ ועד סופה, והקיסר קו ציווה על ג'וּז'ונְג... (הקיסר קו) הוציא להורג את ג'וּנְג לִי, ומינה תחת ג'וּנְג לִי את אחיו הקטן ווּ חְווֵי, וישימהו נציב האש אשר במשכנו, ויהי לג'וּז'ונְג.

— "רשומות ההיסטוריון" בפרק "שושלת צ'ו"

על פי המובא כאן, ג'וּז'ונְג היא משרה, כאשר "ג'וּ" משמעו "גדול", ו"ז'ונְג" משמעו "מקרין". גם בביטוי "להקרין" בציטוט שלפנינו הופיע אותו סימן ל"ז'ונְג".

כך גם במקורות הבאים:

בן היה לאדון גְ'ווָאנְשׂוּ' ושמו לִי, וישמש ג'וּז'ונְג"

— "דזוו ג'וואן" בפרק "שנתו ה12 של הדוכס ג'או"

ג'וּז'ונְג - שם של אל. האחראי על האש בתקופת הקיסר קוּ, אשר לאחר מכן זכה בתואר אל האש, וקיבל את השם ג'וּז'ונְג.

— "מכלול הערות על האביבים והסתוים של מר לוּ'" בפרק "בדיקה, ניתוח וקריאה", תת-פרק "ווּ גונְג"

השם "לִי" מקבל משמעות מעניינת נוספת במדרש השם הבא:

אותו לִי היה ניצב האש של הקיסר קו, מאחר שזהר בכנותו וטוב לבו היה רב, ולו היו זוהר השמיים וסגולת הארץ, והזהיר בכל ארבעת הימים, לכן קראוהו "ג'וּז'ונְג", והישגיו היו כבירים!

— "דברי המדינות" בפרק "דברי גֶ'נְג"

הביטוי "אותו לי" יכול להצביע על כך שמדובר על מכובד בן שבט לִי. בזמנו של הקיסר גְ'ווָאנְשׂ'וּ היו תשעה שבטים הידועים בתור "תשעת שבטי לִי", אותו סימן (黎) המשמש בשמו של לִי במקורות. ייתכן שהכוונה כאן לבן אחד מן השבטים הללו, לאציל מאותם שבטים או למנהיגו, ובעיקר לאור הסימן "ג'וּנְג" (重) אשר כבר בספרים קדומים משמש לציון כיבוד ויוקרה.

ואולם ישנם מקורות המזהים אותו עם דמויות היסטוריות אחרות:

גְ'ווָאנְשׂוּ' הוליד את לָאוטונְג, לָאוטונְג הוליד את ג'וּז'ונְג.

— "הקלאסיקה של ההרים והימים" בפרק "הקלאסיקה של מערב המרחבים הגדולים"

וישנו אף ייחוס לשושלת קיסר הלהט במקום הייחוס במקומות אחרים לשושלת הקיסר הצהוב:

אשתו של קיסר הלהט, טִינְגְווֹ בת צְ'ה-שְׁווֵי, ילדה את יֵנְג'וּ', יֵנְג'וּ' ילד את גְ'יֵה-בִּינְג, גְ'יֵה-בִּינְג ילד את שִׂיצִ'י, שִׂיצִ'י ילד את ג'וּז'ונְג."

— "הקלאסיקה של ההרים והימים" בפרק "הקלאסיקה של פנים הימים"

בפולקלור

הגדרתו כאל

האל שלה הוא ג'וּז'ונְג

— "האביבים והסתוים של מר לוּ'" בפרק "ראשית הקיץ"

וגָאו יוּאוּ מפרש: "ג'וּז'ונְג, הצאצא של גְ'ווָאנְשׂ'וּ ובנו של לָאוטונְג, הריהו ווּ חְווֵי, שימש נציב האש של אדון גָאושִׂין, ובמותו נעשה לאל של הממונים על האש." על בסיס פרשנות זו, ייתכן שהיותו האב הקדמון של שושלת נציבי האש המלכותיים הפכה אותו לאל האש במסגרת פולחן האבות הנפוץ בסין.

המלחמה בגונגגונג

ג'וּז'ונְג ידוע במלחמתו בגונְגְגונג, אשר קיבל עם הזמן מעמד של אל מים ובחלק מן המקורות נחשב בנו של ג'וּז'ונְג. על פי חלק מהמקורות באותה מלחמה הביס ג'וּז'ונְג את גונְגְגונְג ושב כמנצח, על פי אחרים כשל והוצא להורג. גונְגְגונְג מוכר בפולקלור הסיני כגורם לשיטפונות ומרבה להופיע במסורות הסיניות כיריב כאוטי ואימפולסיבי של שליטים קדומים אשר מייצגים את השלטת הסדר והביטחון בקרב העם. נראה שהמסורת על המלחמה שלו מול ג'וּז'ונְג היא חלק מאותו רצף מסורות. לסיפור הראשון המובא כאן יש גרסאות בהן היריב של גונְגְגונְג הוא הקיסר גְ'ווָאנשׂ'וּ ולא ג'וּז'ונְג.

המסורת מספרת כך: בני האדם הרבו לסגוד לג'וּז'ונְג מאחר שלימד אותם להשתמש באש, ואל המים גונְגְגונְג לא יכל לשאת זאת. "הלא כל הדברים בעולם קשורים קשר ישיר למים" חשב "ומדוע סוגדים בני האדם רק לג'וּז'ונְג ולא לי?", וככל שהרהר בכך נעשה מצב רוחו עכור. לפיכך אסף את מימי ארבעת הנהרות וחמשת הימים ושיגרם אל הרי קונלון, ואש הקודש אשר על הרי קונלון כבתה ומיד שקע העולם כולו באפלה. כאשר גילה זאת ג'וּז'ונְג בערה בו חמתו והוא התייצב לקרב אדירים מול גונְגְגונְג כשהוא רכוב על דרקון אש. מאחר שטבעם של מים לזרום ממקום גבוה למקום נמוך, ירדו המים בשיטפון מהרי קונלון, וג'וּז'ונְג ניצל את ההזדמנות ושיגר מתקפה שצלתה את גונְגְגונְג היטב. אך ההפסד לא היה לרוחו של גונְגְגונְג, ובזעמו הכה בהר בּוּג'וֹאוּ, אשר למרבה הצער היה עמוד התווך של השמיים, וכאשר נשבר מן המכה קרסו גם השמיים ונגרמו אסונות רבים בעולם. מכאן כבר מתחילה האגדה על נוּ'וָה שתיקנה את השמיים.

הגרסה האחרת מספרת כי לאחר מותו של פֿוּשִׂי פתח גונְגְגונְג במרד. הקיסר הצהוב שלח את ג'וּז'ונְג לדכא את המרידה, וזה אכן הביס את גונְגְגונְג, אך לא חיסל את כל בני שבטו של גונְגְגונְג, ובשל כך הוציא הקיסר הצהוב את ג'וּז'ונְג להורג. לאחר מכן מינה את אחיו ווּ חְווֵי לממלא מקומו כנציב האש, ועל פי הנוהג גם העביר אליו את התואר "אדון ג'וּז'ונְג". על פי המסורת צאצאיו של ווּ חְווֵי התחלקו לשמונה משפחות: משפחת צָאו(曹), משפחת פֶּנְג (彭), משפחת טוּ (禿), משפחת דונְג (董), משפחת יוּ'ן (妘), משפחת גֶ'ן (斟), משפחת גִ'י(己), ומשפחת מִי (羋). אלו ידועות בתור "שמונה משפחות ג'וּז'ונְג".

ג'וּז'ונְג עוזר לשאנג להביס את שְׂיָה

ב"מוֹ דְזְה" בפרק "בגנות ההתקפה ג'" מוזכר כי הרודן גְ'יֵה מסוף שושלת שיה נטש את הדרך, וקיסר השמיים ציווה על ג'וּז'ונְג להעלות באש את חומות בירת שְׂיָה: "...כך גרם הקיסר לעריקי האויב להרוס את חומות שְׂיָה, ותוך זמן קצר בא אל ואמר: 'סגולת שְׂיָה נתונה בתוהו, לך ותקוף אותם, ואתנם בידך. קיבלתי את צו השמיים, והשמיים הורו לז'ונְג לשלח אש בפינה הצפון-מערבית של ביצורי עיר שְׂיָה."

ג'וּז'ונְג וחיסול גוּן

הקלאסיקה של ההרים והימים בפרק "הקלאסיקה של הימים הפנימיים" מתארת אגדה סינית עתיקה על שיטפונות, על פיה היה צריך גוּן שהיה אביו של יוּ' לעצור את השיטפונות ולשם כך גנב בסתר אדמה נושמת מקיסר השמיים על מנת לבנות סכר, "ולא עלה הדבר בקנה אחד עם פקודת הקיסר". לפיכך מינה קיסר השמיים את אל האש ג'וּז'ונְג להרוג את גוּן בפאתי הר הנוצה, במותו הפך גוּן לצב ביצה בעל שלוש רגליים (או לחְוָאנְג נֶנְג, ויו' נולד מתוך בטנו של גוּן והמשיך במשימותיו הבלתי גמורות של אביו.

גילוי הדלקת האש באמצעות אבנים

באחד ממסעות הנדודים בהנהגת הקיסר הצהוב, ויש מי שיאמרו שבהנהגת ג'וּז'ונְג עצמו, כבתה האש שנשא ג'וּז'ונְג ובלילה האנשים נותרו רעבים ורועדים מקור. ג'וּז'ונְג ניסה במשך זמן רב להדליק אש באמצעות קדיחה במקל, בשיטה שהמציא סְווֵיְזֶ'ן, אולם כל נסיונותיו לא צלחו, והוא הותש מן הקדיחה הממושכת. בתסכולו השליך את האבן בה השתמש לקדוח על צלע הר סמוך, ולהפתעתו מהמכה ניתזו גיצים. אולם היה דרוש דבר מה נוסף על מנת ליצור להבה מן הגיצים. יש המספרים שג'וּז'ונְג אסף עשבים יבשים והבעיר אותם באמצעות אבנים שחוממו בשמש, יש המרחיבים על אספת התייעצות שבסופה קרע אחד מהנוכחים קש או כותנה מבגדיו והציע לג'וּז'ונְג להשתמש בזה כחומר בערה, ומרגע שתפסה האש, ליבה אותה ג'וּז'ונְג בנשיפות. ובכל מקרה גילה ג'וּז'ונְג דרך קלה ומהירה להבערת אש, ומאז לא היה עוד צורך לשמר אש-תמיד בעת נדודים, או לטרוח שעות רבות על יצירת בערה באמצעות קדיחה במקלות.

הגדרתו כאל מים

ישנן אגדות המציינות כי ג'וּז'ונְג נעשה לאל מים, בנוסף להיותו אל אש, לאחר שניצח אל מים בקרב.

על פי המסורת הדאואיסטית

המסורת הדאואיסטית מספרת כי בתקופה שאחרי גילוי הבערת האש באמצעות קדיחה במקלות בידי סְווֵיְזֶ'ן, עדיין לא ידעו לשמר אותה ולהשתמש בה כיאות. ולאחר שהמציא ג'וּז'ונְג שיטות לשמר אש ושיטות להשתמש בה, הפקיד אותו הקיסר הצהוב על האש בארמון בתפקיד נציב האש. מאחר שג'וּז'ונְג הכיר את המצב בדרום הארץ, נשלח מאוחר יותר לסביבות הר חֶנְג לשמש שם שר העם. לאחר מותו נקבר בהר חֶנְג, כי הפסגות הדרומיות בו היו המקום בו השיג ג'וּז'ונְג את הדרך. כיום הפסגה הגבוהה ביותר בהר חֶנְג נקראת פסגת ג'וּז'ונְג, ובראשה ניצב מקדש בשם "היכלו של ג'וּז'ונְג".

כביטוי בסינית

בסינית היומיומית המודרנית, "ג'וּז'ונְג" הוא שם נרדף לשריפה, והוא מופיע לא מעט בכותרות העיתונים. אך כינוי זה בטעות יסודו -ג'וּז'ונְג היה אחראי על האש המועילה שמבעירים לשם מחיה, בעוד גורמי השריפות היו ציפורים פלאיות או חיות פלאיות, כגון בִּי פָאנְג.

התייחסויות

הגבירה ג'וּז'ונְג מן הרומאנסה של שלוש הממלכות טוענת כי היא מצאצאיו של ג'וּז'ונְג.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'וז'ונג בוויקישיתוף