ג'וזף לגארה
ג'וזף לגארה (בצרפתית: Joseph Légaré;; 10 במרץ 1795 – 21 ביוני 1855) היה צייר ואמן ודמות פוליטית בקנדה.[1]
 | |
| לידה |
10 במרץ 1795 קוויבק סיטי, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
21 ביוני 1855 (בגיל 60) קוויבק סיטי, קנדה |
| מקום לימודים |
Collège François-de-Laval (יולי 1811) |
| יצירות ידועות |
Le Massacre des Hurons par les Iroquois, L'Incendie du quartier Saint-Jean à Québec, vu vers l'ouest, Après l'incendie du faubourg Saint-Roch à Québec, vu vers l'ouest |
| מספר צאצאים |
12 |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
הבן הבכור במשפחה של שישה ילדים, ג'וזף לגארה נולד בקוויבק סיטי, בנו של סנדלר שנקרא גם ג'וזף, ולואיז רוטיאר, והתחנך ב"פטי סמינייר דה קוויבק". הצלחתו הכספית של אביו כאיש עסקים הושלמה על ידי נכסים שהושכרו.[2]
ג'וזף הצעיר בילה שלוש שנות לימוד בסמינר בקוויבק, אך הוא הפסיק את לימודיו ביולי 1811. ב-19 במאי 1812 הוא הפך לחניך לציור וויטרז'ים אצל מוזס פירס.
ב-21 באפריל 1818 לגארה התחתן עם ג'נייב דמיאן. הוא היה אמן אוטודידקטי, שהחל לצייר רפרודוקציות של יצירות דתיות אירופיות ובהמשך הפיק ציורים משלו וקיבל מדליה בשנת 1828.
הוא היה אמן הנוף הראשון ממוצא צרפתי-קנדי. בשנת 1833 פתח לגארה גלריה משלו בעיר קוויבק, הגלריה לאמנות הראשונה בקנדה, שנסגרה כעבור שנתיים. בשנת 1838 הוא פתח גלריה נוספת בשותפות עם עורך הדין תומאס אמיוט.
לגארה כיהן כחבר המועצה העירונית של העיר ומועצת הבריאות. הוא שימש גם כשופט שלום. בשנת 1842 עזר בהקמת אגודת סן-ז'אן-בפטיסט בקוויבק. לגארה היה מועמד למושב באספה המחוקקת ב־1848 וב־1850.
במישור העירוני והמחוזי, מעורבותו הפוליטית של לגארה לא מנעה ממנו תפקיד פעיל בחיי התרבות של זמנו. פעילותו כאספן אמנות - היה חלוץ בתחום, ואחד המומחים הראשונים. הוא רכש שלושים יצירות באמצעות הלוואה שהעניק לו אביו ביולי 1819. שלושים העבודות הללו היוו את גרעין האוסף שלו. רוב הרכישות המאוחרות שלו הגיעו משני סוחרים בקוויבק.
לגארה צייר מספר עבודות המתארות את "מנהגי האינדיאנים בצפון אמריקה". עם זאת, כמה מיצירותיו הזכורות יותר כוללות: מנזר האורסולינים הראשון בקוויבק, אנדרטאות הישועים בצרפת החדשה, מות הקדושים של האחים ברייב.
שנים מאוחרות עריכה
החופש הכספי היחסי של לגארה איפשר לו לצייר כרצונו מבלי שיהיה לו צורך לדאוג לפרנסה. הוא מכר כמה עבודות לכנסיות ולמסדרים דתיים, אך לא תמיד מצא שוק ליצירותיו.
רבים מנופיו "נדחו על ידי בני ארצו, כמו יצירותיו האחרות בגלל דעותיו הפוליטיות". רבים מתומכיו היו זרים.
הוא נקרא למועצה המחוקקת של קנדה בפברואר 1855 ונפטר בתפקידו בקוויבק סיטי בגיל 60.
.jpg)
