ג'ון מילר
ג'ון מילר (7 או 28 בינואר 1902 – 1 בפברואר 1979)[1][2] הייתה אשתו השנייה של הנרי מילר, שכתב אודותיה באופן פורה ביותר.
 | |
| לידה |
12 בינואר 1902 בוקובינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
1979 (בגיל 76 בערך) פיניקס, ארצות הברית |
| שם לידה |
Juliet Edith Smerth |
| מדינה |
ארצות הברית |
| השקפה דתית |
יהדות |
| בן או בת זוג |
הנרי מילר (1924–1934) |
  | |
ראשית חייו עריכה
נולדה בבוקובינה, אוסטריה-הונגריה (ממוצא רומני כמוזכר בסקסוס) כג'ולייט אדית' שמרדט (או שמרת') (לימים ג'וליטה), בתם של וילהלם ופרנסס בודה שמרת, משפחה יהודית ענייה. היא היגרה עם הוריה וארבעה אחים לארצות הברית בשנת 1907. בגיל 15 נשרה מהתיכון כדי להיות רקדנית באקדמיה לריקודים של וילסון (ששמה שונה לארמון המחול של אורפיאום בשנת 1931) בכיכר טיימס והחלה להיקרא בשם ג'ון מנספילד, ולעיתים ג'ון סמית'.[3][4] בסקסוס, הנרי מילר כותב שג'ון טענה שהיא סיימה את לימודיה במכללת וולסלי, אך ב"נקסוס" הוא כותב שהיא מעולם לא סיימה את בית הספר התיכון. קנת' דיק, לאחר שראיין את ג'ון, מצטט אותה באומרה, "השכלתי הרשמית הסתכמה בכשלוש וחצי שנות תיכון. עבדתי על מלגה למכללת האנטר."
היא תתגורר בעיר ניו יורק במשך חלק גדול משארית חייה, למעט טיול ארוך שתערוך באירופה וגיחות נוספות קצרות לפריז ולאריזונה.
החיים עם הנרי מילר עריכה
בשנת 1923, כשהייתה בת 21 ולמדה בווילסון, פגשה בהנרי מילר כשהוא בן 31. מילר היה עתיד לעזוב בעבורה את אשתו וילדתו הראשונה ברברה כדי להינשא לג'ון בהובוקן, ניו ג'רזי ב -1 ביוני 1924.[5] היחסים ביניהם יהוו את הנושא המרכזי בטרילוגיה החצי-אוטוביוגרפית של מילר "הצליבה הוורודה" . ג'ון מככבת גם ביצירותיו הידועות ביותר, חוג הסרטן וחוג הגדי.
באוקטובר 1926, ז'אן קרונסקי, אמנית ומשוררת עברה להתגורר עם הזוג על פי דרישתה של ג'ון.[6] ג'ון שהייתה ככל הנראה דו-מינית, טיפחה איתה מערכת יחסים קרובה מאוד והעדיפה את חיבתה של ז'אן על פני זאת של הנרי. הסדר המחיה הזה התפרק במהרה וזוג הנשים עזב יחד לפריז באפריל 1927. חודשיים אחר כך שתי הנשים החלו לריב, וג'ון שבה להנרי ביולי של אותה שנה.[7] בשנה שלאחר מכן יצאו ג'ון והנרי לטיול ממושך באירופה והתיישבו בפריז למשך כמה חודשים לפני שהם חזרו לניו יורק.[8] מערכת היחסים של ג'ון עם ז'אן היא היצירה המרכזית ברומנים האוטוביוגרפיים של הנרי "זין מטורף" (1930, שלא פורסמה עד 12 שנים לאחר מותו של מילר) ו"נקסוס" (1959), הכרך השלישי של הצליבה הוורודה. בסביבות 1930 התאבדה קרונסקי בבית חולים לחולי רוח בניו יורק.[9]
בשנת 1930 עבר הנרי לפריז בגפו וב-1931, בזמן שהיא מבקרת את הנרי, ג'ון פגשה את הסופרת אנאיס נין, שפיתחה במהירות לאובססיבית כלפיה, ובדיוק כפי שעשה הנרי, השתמשה בה כארכיטיפ ביוגרפי ברבים מכתביה. ג'ון ונין החלו במערכת יחסים פלרטטנית אף על פי שנין הכחישה שהיחסים היו מיניים. עם זאת, ג'ון תהיה כאמור דמות בולטת ביומניה שפורסמו ואלה שלא פורסמו, עליהם יתבסס מאוחר יותר באופן רופף הסרט "הנרי וג'ון". בסרט, ג'ון גולמה על ידי אומה תורמן. ג'ון לא הייתה מרוצה מפרסום היומנים של נין, שהשמיטו את הרומן של נין עם מילר ובכך השמיט את התפקיד שגילמה נין בפירוק נישואיהם של המילרים.[10]
ג'ון והנרי התגרשו על ידי מיופה כוח במקסיקו סיטי בשנת 1934.[4][11]
חיים מאוחרים עריכה
לאחר שהתגרשה ממילר, התחתנה עם סוכן הביטוח סטרטפורד קורבט בסביבות 1935.[4] קורבט חיזר אחריה כשמילר עזב לפריז בשנת 1930, מה שהעציב מאוד את מילר כשגילה שג'ון וקורבט ביחד.[12] סטרטפורד עזב אותה בשנת 1947 עבור השחקנית ריטה לה רוי קורבט. חייה של ג'ון התדרדרו בשלב זה והיא התגוררה בסדרה של מלונות זולים סביב העיר ניו יורק, למשל במלון קונטיננטל ברחוב 95. היא הייתה בקשר עם מילר בתקופה זו דרך הדואר והוא היה שולח לה כסף דרך חברים וחנויות ספרים כגון "מכולת הספרים של גות'אם".[13] המחברות שמילר כתב על נסיעתו ב-1940 ברחבי ארצות הברית שיהפכו ל"סיוט הממוזג" כללו רק קומץ אזכורים אגביים לג'ון. אחד קורא "שב כאן וחלום על ג'ון. היכן כעת, ג'ון הקטנה? האם את מאושר?"[14]
במהלך שנות החמישים אושפזה ג'ון במחלקות פסיכיאטריות בהן קיבלה טיפולי חשמל, במהלכן היא שברה כמה עצמות לאחר שנפלה משולחן הטיפול. מעולם לא התאוששה מהחוויות הללו לחלוטין. בשנת 1954 החלה להתנדב כעובדת סוציאלית. בשנת 1957 עברה להיות פקידת קבלה מתמחה במחלקת הרווחה בעיר, ועבדה במחלקה במשרה מלאה עד 1960. בשנת 1961 היא פגשה שוב את מילר; הוא היה המום מההידרדרות שלה, והשניים מעולם לא חידשו את מערכת היחסים שלהם.[13][15] בסוף שנות השישים עברה ג'ון לאריזונה עם אחד מאחיה. קברה של "ג'ון א. קורבט, אחות אהובה" בבית העלמין בעמק ויו בקוטונווד, אריזונה, הוא ככל הנראה שלה.[16]
אף על פי שהביעה רצון לכתוב אוטוביוגרפיה, היא מעולם לא כתבה דבר שנותר אחריה מלבד מכתבים. עם זאת, הייתה לה השפעה ספרותית עצומה על יצירותיהם של בעלה לשעבר ועל זאת של אנאיס נין. היא נפטרה באריזונה בשנת 1979.
ספרים אודות ג'ון עריכה
ספרות בדיונית עריכה
- הנרי מילר, "זין משוגע" (שכותרתו במקור לסביות מקסימות - כהילדרד)
- הנרי מילר, "חוג הסרטן" (בתור מונה)
- הנרי מילר, "חוג הגדי" (בתור מארה)
- הנרי מילר, "הצליבה הוורודה" (סקסוס פלקסוס ונקסוס - כמארה ומונה)
- אנאיס נין, "בית העריות" (כסבינה)
- אנאיס נין, "מרגל בבית האהבה"
ספרות לא בדיונית עריכה
- ברסיי, הנרי מילר: שנות פריז
- מרי V. Dearborn, האדם החי הכי מאושר: ביוגרפיה של הנרי מילר
- קנת' סי דיק, הנרי מילר: קולוסוס של אחד
- רוברט פרגוסון, הנרי מילר: חיים
- ארתור הויל, הנרי מילר שלא נודע: מחפש בביג סור
- אנאיס נין, יומנה של אנאה נין
- אנאיס נין, הנרי וג'ון, מתוך כתב העת לאהבה: יומנה הלא נודע של אנאיס נין, 1931–1932
- אנאיס נין, גילוי עריות : יומנה הלא נודע של אנאיס נין, 1931–1932
- סטיבן סטארק, ג'ון מפוזרת בפרגמנטים: סקיצה ביוגרפית של אשתו השנייה של הנרי מילר
- פרדריק טרנר, מורד: הנרי מילר וכתיבתו של חוג הסרטן
הערות שוליים עריכה
- ^ Mary V. Dearborn's 1991 biography, The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller, p. 80, gives June Miller's birthday as January 7, 1902; Robert Ferguson's biography from the same year, Henry Miller: A Life, p. 78, gives her birthday as January 28, 1902.
- ^ "June Miller," Griceland, September 11, 2012.
- ^ Mary V. Dearborn, The Happiest Man Alive: A Biography of Henry Miller, New York: Simon & Schuster, 1991, pp. 79-80.
- ^ 1 2 3 Kenneth C. Dick, Henry Miller: Colossus of One, Alberts-Sittard, 1967, pp. 159-217.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, p. 87.
- ^ "The Real Jean Kronski?" Cosmodemonic Telegraph Company: A Henry Miller Blog, July 23, 2006.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, pp. 102-17.
- ^ Robert Ferguson, Henry Miller: A Life, New York: W. W. Norton & Company, 1991, pp. 156-58.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, p. 119.
- ^ Ferguson, Henry Miller: A Life, p. 355.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, p. 174.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, pp. 160-61.
- ^ 1 2 Arthur Hoyle, The Unknown Henry Miller: A Seeker in Big Sur, New York: Arcade Publishing, 2014, pp. 137-38, 223-25, 266.
- ^ Ferguson, Henry Miller: A Life, p. 310.
- ^ Dearborn, The Happiest Man Alive, p. 280.
- ^ "June's Arizona Grave" Cosmodemonic Telegraph Company: A Henry Miller Blog, October 13, 2008.