ג'ורג' גרהאם

ג'ורג' גרהאם
George Graham
	גראהם, 1970
מידע אישי
לידה	30 בנובמבר 1944 (בן 79); גלאזגו שבסקוטלנד
גובה	1.78 מטרים
עמדה	קשר, חלוץ
מועדונים מקצועיים כשחקן*
נבחרת לאומית כשחקן
קבוצות כמאמן
1983–1986 ; 1986 - 1995 ; 1996–1998 ; 1998 - 2001	מילוול ; ארסנל ; לידס יונייטד ; טוטנהאם הוטספר
	* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

ג'ורג' גרהאם (אנגלית: George Graham; נולד ב-30 בנובמבר 1944 בגלאזגו) הוא שחקן ומאמן כדורגל סקוטי לשעבר.

קריירת המשחק עריכה

גרהאם מעולם לא שיחק במועדון סקוטי למרות מוצאו. הוא חתם באסטון וילה ב-1961 זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-17. הוא שיחק בווילה במשך שלוש עונות, אך השתתף רק בשמונה משחקים שאחד מהם היה ההפסד לברמינגהאם סיטי בגמר גביע הליגה של 1963. ביולי 1964 הוא הועבר לצ'לסי תמורת סכום של 5,000£. גרהאם הבקיע 35 שערים ב-72 משחקי ליגה עבור צ'לסי כולל זכייה בגביע הליגה ב-1965. אולם, גרהאם ומספר שחקנים נוספים היו מסוכסכים עם המאמן טומי דוקרטי. שיאו של העימות הגיע עם השעייתם של גרהאם ושבעה שחקנים אחרים כיוון שהפרו "עוצר" לפני משחק ב-1965.

הנהלת ארסנל של ברטי מיי חיפשה מחליף עבור ג'ו בייקר, וב-1966 שילמה 75,000£ תמורת גרהאם, בנוסף להעברתו של טומי בולדווין. גרהאם ערך את הופעת הבכורה שלו בארסנל ב-1 באוקטובר 1966 בהפסד 2 - 4 ללסטר סיטי, ומייד הפך לשחקן הרכב קבוע. הוא היה מלך השערים של ארסנל בעונת 1966/1967 ובעונת 1967/1968, לאחר שהחל בעמדת החלוץ המרכזי ועבר לעמדת החלוץ השני, במקביל להעברתו של ג'ון רדפורד מהאגף אל מרכז ההתקפה.

גרהאם היה אחד מהשחקנים שהובילו את ארסנל בשני ההפסדים בגמר גביע הליגה (1968 ו-1969), אך גם לזכייה בגביע ערי הירידים בעונת 1969/1970. בעונה שלאחר מכן גרהאם היה חלק חשוב בסגל שהוביל את ארסנל לזכייה בדאבל.

התארים שבהם זכה עם ארסנל זיכו אותו בתשומת לב רבה, והוא ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת סקוטלנד במשחק נגד נבחרת פורטוגל ב-13 באוקטובר 1971. בשנתיים שלאחר מכן הוא השתתף ב-12 משחקים במדי הנבחרת, והבקיע בהם 3 שערים. משחקו האחרון היה נגד נבחרת ברזיל ב-30 ביוני 1973.

הגעתו של אלן בול באמצע עונת 1971/1972 ערערה את מעמדו של גרהאם; בדצמבר 1971 הוא הועבר למנצ'סטר יונייטד תמורת 120,000£. בסך הכל הוא השתתף במדי ארסנל ב-308 משחקים שבהם הבקיע 77 שערים. גרהאם שיחק במנצ'סטר במשך שתי עונות, שבמהלכן המועדון ירד לליגה השנייה, לפני שסיים את הקריירה שלו באנגליה בפורטסמות' ובקריסטל פאלאס. בקיץ 1978 הוא שיחק בקליפורניה סרף מארצות הברית, ולאחר מכן פרש מכדורגל.

קריירת האימון עריכה

לאחר שגרהאם פרש ממשחק פעיל הוא עבד כמאמן בקריסטל פאלאס ובקווינס פארק ריינג'רס. ב-6 בדצמבר 1982 מונה גרהאם למאמן מילוול, ששיחקה בתחתית הליגה השלישית הישנה. גרהאם ביצע מספר שינויים בסגל המועדון והצליח להציל את המועדון מירידת ליגה. בעונת 1984/1985 הוא הוביל את מילוול להעפלה לליגה השנייה.

הישגיו של גרהאם במילוול זיכו אותו בתשומת הלב של המועדונים החשובים באנגליה, והוא מונה למאמן ארסנל ב-14 במאי 1986. התותחנים לא זכו בתואר מאז גביע ה-FA בעונת 1978/1979, והשתרכו מאחורי מועדוני הצמרת של הליגה האנגלית. גרהאם שחרר מספר שחקנים ותיקים והחתים במקומם אחרים במקביל להעלאת שחקנים צעירים מקבוצת הנוער. הוא גם הנהיג משטר משמעת קשוח יותר בהשוואה לקודמיו בתפקיד, הן בחדר ההלבשה והן על המגרש. רמת המשחק של ארסנל השתפרה במהירות, ובחג המולד של 1986 המועדון הוביל את הליגה לראשונה מזה עשר שנים.

בעונתו הראשונה של גרהאם בארסנל הוא הוביל את המועדון למקום הרביעי בליגה ולזכייה בגביע הליגה של 1987. רמת המשחק בליגה השתפרה רבות בעונה שלאחר מכן, אך מנגד משחק גמר גביע הליגה השני ברציפות הסתיים בהפסד ללוטון טאון. שחקניו של גרהאם הפגינו משמעת חזקה בהגנה בהנהגתו של הקפטן הצעיר טוני אדמס ששיתף פעולה עם לי דיקסון, סטיב בולד ונייג'ל וינטרברן, שניהלו את משחק ההגנה של ארסנל במשך עשור. מלבד שחקני ההגנה גרהאם השתמש בשחקני התקפה ידועים כגון דייוויד רוקאסל, מייקל תומאס, פול מרסון ואלן סמית' שהבקיע למעלה מעשרים שערים בכל עונה.

בעונתו השלישית בארסנל גרהאם הוביל את המועדון לאליפות ראשונה מאז 1971. האליפות הוכרעה רק במשחק האחרון של העונה, נגד ליברפול באצטדיון אנפילד.

המועדון לא הצליח להגן על תוארו בעונה שלאחר מכן, שבסיומה החתים גרהאם את השוער דייוויד סימן ושחקן הכנף השוודי אנדרס לימפאר; שני השחקנים הוכיחו את עצמם כחלק חשוב באליפות של עונת 1990/1991 ובהגעה לחצי גמר גביע ה-FA (הפסד לטוטנהאם הוטספר). גרהאם החתים באוקטובר את חלוץ קריסטל פאלאס איאן רייט, לימים השני בטבלת כובשי השערים בהיסטוריה של ארסנל. בנוסף, גרהאם הוביל את ארסנל להשתתפות בגביע אירופה לראשונה מאז עונת 1971/1972. הטורניר האירופי היה רע מבחינת המועדון, שהודח על ידי בנפיקה ליסבון בסיבוב השני ולא העפיל לשלב הבתים. לאחר ההדחה על ידי רקסהאם בסיבוב הרביעי של גביע ה-FA נראה היה כי העונה תהיה אחת הגרועות בתולדות המועדון, אך גרהאם הצליח לבסוף להוביל את ארסנל למקום הרביעי בליגה.

גרהאם שינה את שיטת המשחק שלו בעקבות העונה הבינונית; הוא החל לנקוט בטקטיקת משחק הגנתית והעלה הרכבים פחות התקפיים, שהיו תלויים מאוד בשעריו של איאן רייט. בין עונת 1986/1987 לעונת 1991/1992 הבקיעו שחקני ארסנל 66 שערי ליגה בממוצע (81 בעונה האחרונה בסדרה). שפל ההבקעות היה בעונת 1992/1993 שבה הבקיעו השחקנים 40 שערים בלבד, והמועדון סיים את העונה הראשונה בתולדות הפרמייר ליג במקום ה-10, כאשר מספר השערים שלו הוא הנמוך ביותר בליגה. בעונה זו ובשתי העונות שלאחריה הבקיעו השחקנים רק 48 שערים בממוצע.

גרהאם התמחה בהובלת ארסנל לזכייה בגביעים, ובעונת 1992/1993 המועדון היה לראשון בהיסטוריה שזוכה בדאבל של גביע ה-FA וגביע הליגה. בשני המשחקים היריב היה שפילד ונסדיי. בעונה שלאחר מכן המועדון זכה בגביע המחזיקות, שהיה התואר האירופי השני בתולדותיו; משחק הגמר נגד פארמה התנהל בטקטיקה הגנתית מצד גרהאם, הסתיים בניצחון 1 - 0 משער של אלן סמית'.

תואר זה היה התואר האחרון שבו גרהאם זכה עם ארסנל; בפברואר שלאחר מכן הוא פוטר לאחר כמעט תשע שנים בתפקיד, בעקבות הגילוי על התשלום הלא חוקי בסך 425,000£ שהוא קיבל מסוכן השחקנים הנורווגי רון הוג בתמורה להחתמת ג'ון ינסן ב-1992. גרהאם הושעה על ידי התאחדות הכדורגל למשך שנה בעקבות מעורבותו בשערורייה ולאור הודאתו.

לאחר שסיים לרצות את עונשו גרהאם חזר לעסוק באימון כדורגל, והחל לעבוד בלידס יונייטד בספטמבר 1996. כשהגיע ללידס המועדון היה על סף ירידת ליגה, ומטרתו הראשונה של גרהאם הייתה ההגנה; למרות ששחקני לידס הבקיעו רק 28 שערים (המספר הנמוך ביותר בליגה), המועדון הצליח לסיים במקום ה-13. גרהאם הביא בסיום העונה שחקנים חדשים כגון ג'ימי פלויד האסלביינק, ובעונה שלאחר מכן (1997/1998) המועדון הבקיע מספר כפול של שערים, סיים במקום החמישי והבטיח את הכרטיס לגביע אופ"א.

גרהאם סיים את חוזהו בן השנתיים בלידס, ועבר לאמן את טוטנהאם הוטספר. חמישה חודשים לאחר הגעתו הוא הוביל את טוטנהאם לניצחון בגמר גביע הליגה נגד לסטר סיטי, ולמקום בגביע אופ"א לעונת 1999/2000. אולם, גרהאם לא הצליח להוביל את טוטנהאם אל מעבר למקום העשירי בליגה, ולבסוף פוטר מתפקידו. למרות שהוביל את המועדון לתואר ראשון מזה שמונה שנים הוא נחשב ללא פופולרי, בעיקר בעקבות הקשר ההדוק שלו עם ארסנל, היריב המר ביותר של טוטנהאם.

גרהאם לא חזר לאמן לאחר שפוטר מטוטנהאם, ובמקום זאת התרכז בקריירת הפרשן בסקיי ספורטס.