ג'יה קרנג'י

ג'יה מארי קרנג'י (באנגלית: Gia Marie Carangi‏; 29 בינואר 1960 – 18 בנובמבר 1986) הייתה דוגמנית אמריקאית, שהתפרסמה במהלך שנות השבעים המאוחרות ושנות השמונים המוקדמות. בתעשיית האופנה הייתה ידועה בשמה הפרטי בלבד, ג'יה. נפטרה ממחלת האיידס.

ג'יה קרנג'י

אין תמונה חופשית
לידה	29 בינואר 1960 פילדלפיה, ארצות הברית
פטירה	18 בנובמבר 1986 (בגיל 26) פילדלפיה, ארצות הברית
שם לידה	Gia Carangi
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	קליפורניה
השכלה	תיכון אברהם לינקולן

קרנג'י נחשבה לדוגמנית העל הראשונה. סינדי קרופורד, אשר הופיעה גם היא על שעריהם של מגזיני אופנה רבים, הייתה ידועה בתור "ג'יה התינוקת" בשל דמיונה לקרנג'י.

קרנג'י כיכבה על שעריהם של מגזיני אופנה רבים, כגון: "ווג" המתפרסם במדינות רבות בעולם לרבות ארצות הברית ואירופה, ובמגזין "קוסמופוליטן" בין השנים 1979 ו-1982.

לאחר התמכרותה להרואין, קריירת הדוגמנות של קרנג'י הידרדרה במהירות. מאוחר יותר נדבקה קרנג'י בנגיף ה-HIV ונפטרה בפילדלפיה ממחלת האיידס. מותה לא פורסם כמעט כלל, ואנשים מעטים בתעשיית האופנה ידעו עליו.

ביוגרפיה

ג'יה נולדה ב-29 בינואר 1960, בת לאב ממוצא איטלקי קתולי, ג'וזף, ואם ממוצא אירי-וולשי, קתלין. כבר מגיל צעיר הראתה ג'יה נטיות הומוסקסואליות. בעקבות מכתב אהבה שכתבה לנערה ונתגלה על ידי אמה, נשלחה ג'יה לפסיכולוג כדי ש"ירפא" אותה מנטייתה.

ג'יה נהגה לבלות במועדון בשם DCA, שם הכירה את מוריס טננבאום, ספר צמרת סטרייט לשעבר, שפיתוח קריירת צילום. טננבאום שלח את התמונות לסוכנות של וילהלמינה קופר שהייתה דוגמנית-על מפורסמת ממוצא הולנדי, אשר התפרסמה בארצות הברית בשנות השישים, ובסופו של דבר פתחה סוכנות לדוגמניות.

בגיל 17 עברה קרנג'י מפילדלפיה לניו יורק, ובמהרה הפכה לדוגמנית המועדפת על צלמי אופנה רבים, ביניהם: פרנססקו סקבולו, ארתור אלגוט, ריצ'רד אבדון וכריס וון וונגנהיים, ודגמנה במדינות רבות בעולם. עד סוף שנת 1978, קרנג'י הייתה כבר דוגמנית מבוססת היטב.

קרנג'י הייתה אורחת קבועה במועדונים סטודיו 54 ומאוד קלאב. בדרך כלל השתמשה קרנג'י בקוקאין במועדונים, ומאוחר יותר החלה לפתח התמכרות להרואין. לאחר מותה, אחד המטפלים של ג'יה ממכון הגמילה בו שהתה, סיפר כי כמות ההרואין שקרנג'י צרכה כל שנותיה כנרקומנית היא בלתי נתפסת.

באוקטובר 1978, הצטלמה קרנג'י לסט הצילומים העיקרי שלה, אשר צולם על ידי הצלם כריס וון וונגנהיים. וונגנהיים הציב את קרנג'י, אשר אופרה על ידי סנדי לינטר, בתנוחה בעירום מאחורי גדר. קרנג'י הוקסמה מיד מלינטר והחלה לחזר אחריה, אף על פי כן, מערכת היחסים ביניהן אף פעם לא נהפכה ליציבה.

הנפילה

ג'יה הראתה סימנים רבים של חוסר יציבות: אחרה לצילומים או נטשה אותם באמצע, והייתה נוהגת להצטלם תחת השפעת סמים ואלכוהול.

ב-1 במרץ 1980, סוכנתה של קרנג'י, וילהלמינה קופר, נפטרה מסרטן הריאות. כתוצאה מכך, קרנג'י החלה להשתמש בסמים. סקבולו מספר שבזמן צילומים ב איים הקריביים "היא בכתה, היא לא הצליחה למצוא את הסמים שלה. אני פשוטו כמשמעו הייתי צריך להשכיב אותה במיטתה עד שלבסוף היא נרדמה."

בשנת 1980, החלה קרנג'י לסבול מהתקפי זעם אלימים, לעזוב באמצע צילומים, ואפילו להרדם אל מול המצלמה. במגזין ווג שיצא בנובמבר 1980, ניתן היה לראות סימנים ברורים לכך שקרנג'י משתמשת בהרואין. קרנג'י הוחתמה בסוכנות הדוגמנות איילין פורד למשך שלושה שבועות, אך במהרה הסוכנות החליטה לחזור בה.

בשנת 1981 נרשמה קרנג'י לתוכנית גמילה של 21 ימים, והחלה לצאת עם תלמידת קולג' בשם אליסה גולדן. משפחת קרנג'י, יחדיו עם אמה של ג'יה, חשדו שאליסה מכורה לסמים. קרנג'י במהרה החלה להשתמש בסמים שוב. היא עברה מבית אמה לבית של חברים, ונכנסה שוב לתוכנית גמילה.

ניסיונה להגמל מסמים נכשל שוב כאשר כריס וון וונגנהיים, צלם האופנה וחברה הטוב של קרנג'י, מת בתאונת דרכים. נאמר שקרנג'י נעלה את עצמה בחדר האמבטיה לשעות כאשר היא מזריקה הרואין. בסתיו 1981, יופייה של קרנג'י היה רחוק ממה שהיה בעבר. ואף על פי כן, הייתה נחושה לבצע קאמבק ולחזור לתעשיית האופנה. היא יצרה קשר עם מוניק פילארד (אשר הייתה אחראית לחלק גדול מהצלחתה של הדוגמנית ג'ניס דיקנסון), אשר היססה להחתימה על חוזה.

בניסיונה השני, קיבלה קרנג'י את היחס הנוקשה עליו דילגה בניסיונה הראשון לחזור לעולם הדוגמנות. אף אחד לא הסכים להעסיק אותה. נואשת, פנתה קרנג'י לסקבולו. היא צולמה לשער של עיתון האופנה קוסמופוליטן, כמחווה מסקבולו. השער צולם בחורף 1982, וזהו צילום השער האחרון בקריירה של קרנג'י.

במערב גרמניה, החלה לגדול תעשיית אופנה. אף על פי שנתפסה כהמונית בעיניהם של מעצבים מניו יורק, פריז ומילאנו, הגרמנים היו מוכנים לשלם 10,000 מארקים לשבוע כדי לצלם את קרנג'י. למרות זאת, אף אחד בתוך ארצות הברית לא היה מוכן להעסיקה. באביב 1983, נתפסה קרנג'י עם סמים בעת צילומים באפריקה, ובתקופה זו הסתיימה הקריירה שלה.

לאחר הפעלת לחץ מצד הוריה, נכנסה קרנג'י פעם נוספת לתוכנית גמילה מסמים, הפעם בבית החולים איגלוויל. לאחר שישה חודשים שוחררה קרנג'י מהתוכנית ועברה חזרה לפילדלפיה, שם נראה שהיא מחזירה את חייה לסידרם. היא החלה לקחת שיעורים בצילום ובאמנות הקולנוע. אך לאחר שישה חודשים נעלמה קרנג'י פעם נוספת וחזרה לאטלנטיק סיטי. שם חזרה להזריק הרואין. היא שכבה עם גברים תמורת כסף ואף נאנסה כמה פעמים. קרנג'י חלתה בדלקת ריאות, ואמה נאלצה לאשפזה בבית חולים בנוריסטאון, פנסילבניה.

מותה

קרנג'י אובחנה כחולת איידס, מחלה אשר בזמנו נחשבה לחדשה. מצבה החמיר, והיא הועברה לאשפוז בבית חולים בפילדלפיה. אמהּ נשארה איתה בבית החולים יום ולילה, ולא הרשתה לאף אחד אחר לבקרה.

בתקופה זו ג'יה נהייתה רוחנית יותר, לדבריה לאלוהים יש תוכנית גדולה בשבילה אך לא בעולם הזה. היא קוראת בתנ"ך, כנראה מתוך ידיעה שמותה קרב. באותה תקופה שקלה לצלם סרט שיסביר לבנות כמוה להיזהר מעולם הסמים על מנת שלא יגיעו למצבה אולם היא נפטרה לפני שהספיקה לצלם סרט זה.

ב-18 בנובמבר 1986, בשעה 10 בבוקר, ג'יה קרנג'י בת ה-26 נפטרה.

הלווייתה נערכה ב-21 בנובמבר בבית הלוויות קטן בפילדלפיה. חלק מחבריה הישנים מפילדלפיה בחרו לא להופיע להלווייתה, הסיבה העיקרית לכך הייתה הכעס שהרגישו כלפי אמה, שלא נתנה לאף אחד לבקרה בזמן המחלה. אף אדם מתעשיית האופנה לא הופיע. למרות זאת, שבועות לאחר מכן, כאשר נודע לו על מותה, שלח סקבולו כרטיס תנחומים.

לאחר המוות

באפריל 1988 יצרה קתלין קשר עם מפיקת טלוויזיה שעשתה תוכנית על איידס וספרה לה על בתה. זו הייתה המומה. מתברר שבעולם התקשורת כלל לא ידעו שג'יה נפטרה. קתלין הצטלמה לתוכנית הטלוויזיה והתראיינה גם בספר כדי להנציח את בתה.

"עניין של יופי" ("Thing of Beauty"), ביוגרפיה של קרנג'י שנכתבה על ידי סטפן פריד, יצאה לאור בשנת 1993. "ג'יה", סרט ביוגרפי, יצא ברשת HBO בשנת 1998. אנג'לינה ג'ולי ככבה בתפקיד הראשי.

בשנת 1996, זואי טמרליס, שחקנית - תסריטאית, מכורה להרואין בעצמה אשר מתה בשנת 1999 כתוצאה מהסמים, מונתה לכתוב תסריט המבוסס על חייה של קרנג'י. גרסה זו של "ג'יה" לא הופקה בסופו של דבר, אך אחרי מותה של טמרליס, קטעי וידאו של קרנג'י, שיחות עם צלמים, משפחתה של קרנג'י וסנדי לינט אוגדו לסרט תיעודי שכותרתו "ההרס העצמי של ג'יה" ("The Self-Destruction of Gia").

קישורים חיצוניים

• ארז עמירן, אייקון מאויר בשבוע: סיפורה הטרגי של הסופר מודל הראשונה בעולם, באתר Xnet‏, 31 בינואר 2020
• אתר המוקדש לג'יה קרנג'י (אורכב 01.01.2008 בארכיון Wayback Machine)
• אתר נוסף המוקדש לג'יה קרנג'י
• פרויקט ג'יה קרנג'י
• ג'יה קרנג'י במדריך לדוגמניות אופנה
• ג'יה קרנג'י, באתר "Find a Grave" (באנגלית)