ג'יימס פנדרגסט

סר ג'יימס פנדרגסט (באנגלית: James Prendergast;‏ 10 בדצמבר 1826 – 27 בפברואר 1921) היה הנשיא השלישי של בית המשפט העליון של ניו זילנד. פנדרגסט היה הראשון שמונה לתפקיד זה בהמלצתה של ממשלת ניו זילנד ולא על פי החלטת משרד המושבות הבריטי, אך הוא ייזכר בעיקר בשל פסק הדין מרחיק הלכת שלו במשפט "ווי פרטה נגד הבישוף של ולינגטון" (Wi Parata v Bishop of Wellington) בו הוא תיאר את הסכם ואיטנגי כ"חסר ערך".

סר ג'יימס פנדרגסט
Sir James Prendergast

ג'יימס פנדרגסט
לידה	10 בדצמבר 1826 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	27 בפברואר 1921 (בגיל 94) ולינגטון, האימפריה הבריטית
מדינה	ניו זילנד
השכלה	בית הספר סנט פול קווינס קולג'
נשיא בית המשפט העליון של ניו זילנד ה־3 1 באפריל 1875 – 25 במאי 1899 (24 שנים) מושל ממנה ג'ורג' פיפס → ג'ורג' ארני רוברט סטאוט ←
פרסים והוקרה
אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש

ראשית חייו

ג'יימס פנדרגסט נולד בלונדון, הממלכה המאוחדת כבנם הצעיר של מייקל פנדרגסט ושל רעייתו, קרוליין דאו. הוא התחנך בבית הספר סנט פול שבלונדון וב-1845 הוא החל את לימודיו בקולג' קאיוס שבאוניברסיטת קיימברידג', אך עד מהרה הוא עבר ללמוד בקווינז קולג', שם סיים את לימודי התואר הראשון ב-1849. באותה שנה הוא נשא לאישה את מרי ג'יין הול. לזוג לא נולדו ילדים. באותה שנה הוא גם התקבל לאכסניית המשפט מידל טמפל ובמקביל הוא לימד באותה שנה בבית ספר בכפר בישוף האל שבמחוז סאמרסט.

ההגירה לאוסטרליה

ב-1852, בעקבות הבהלה לזהב באוסטרליה, הצטרף פנדרגסט לחופרים בעיירה ארוקה שבויקטוריה. כמחפש זהב הוא היה בר מזל במידה מסוימת, אך הוא לקה בדיזנטריה ושב לארוקה, שם הוא מונה לפקיד בבית משפט השלום. בהמשך הוא שימש בתפקיד זה בעיירות שונות ובאחת מהן פתח תושב לונדון לשעבר אחר, ג'וליוס ווגל, ב-1856 בשכנות לבית המשפט בו עבד פנדרגסט, חנות. בין השניים נרקמה שותפות ארוכת שנים.

ההגירה לניו זילנד

ב-1862 החליט פנדרגסט, יחד עם אשתו, להגר לניו זילנד וב-20 בנובמבר אותה שנה הוא הגיע לדנידין. באותה שנה הוא התקבל ללשכת עורכי הדין בחבל אוטגו. הגעתו לשם התרחשה בעת הבהלה לזהב שם. באותה עת היו רשומים בדנידין 33 עורכי דין ובשלוש השנים הבאות הצטרפו אליהם 20 נוספים. הלקוח הראשון של פנדרגסט בדנידין היה ג'וליוס ווגל, אז עורך העיתון "אוטגו דיילי טיימס".

בשהותו בדנידין זכה פנדרגסט לשגשוג כלכלי והוא נכנס כשותף בכיר במשרד עורכי הדין "פנדרגסט, קניון ומדוק". ב-1863 הוא מונה לפרקליט בפועל של פרובינציית אוטגו וב-1865 הוא מונה להיות פרקליט הכתר של הפרובינציה.

תפקידים ארציים

משנת 1865 והלאה טיפס פנדרגסט בשורה של תפקידים ברמה ארצית, החל מחברותו בפרלמנט של ניו זילנד, המשך בתפקידו כתובע הכללי ועד לכהונתו כנשיא בית המשפט העליון של ניו זילנד. ב-1881 הוענק לו התואר אביר מפואר של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש. ביולי 1865 מונה פנדרגסט להיות חבר במועצה המחוקקת (הבית העליון של הפרלמנט של ניו זילנד), תפקיד אותו הוא מילא עד מרץ 1867.

באוקטובר 1865 מונה פנדרגסט להיות התובע הכללי של ניו זילנד בממשלתו של אדוארד סטפורד. ב-1867 הוא פרש מתפקידו במועצה המחוקקת, מתפקידו כפרקליט הכתר של אוטגו ומעסקיו הפרטיים ועבר לולינגטון.

כתובע הכללי הייתה משימתו של פנדרגסט לכונן מערכת חוקים במשפט הפלילי. במסגרת זו הוא ניסח 94 חוקים. כמו כן הוא סייע להשליט סדר במקצוע עריכת הדין. ב-1870 הוקמה לשכת עורכי הדין של ניו זילנד ופנדרגסט נבחר להיות נשיאה הראשון.

נשיא בית המשפט העליון של ניו זילנד

ב-1 באפריל 1875, בהמלצתו של ג'וליוס ווגל, שכיהן אז כראש ממשלת ניו זילנד, מונה פנדרגסט לתפקיד נשיא בית המשפט העליון של ניו זילנד. הוא היה תושב ניו זילנד הראשון בתפקיד זה.

המקרה השיפוטי הידוע ביותר שהובא לפניו היה "ווי פרטה נגד הבישוף של ולינגטון" (Wi Parata v Bishop of Wellington) בשנת 1877. בתיק זה נדון גורלן של קרקעות שהיו בבעלות המאורים בעיר פורירואה (Porirua) שבדרום האי הצפוני, אשר הועברו לידי הכנסייה האנגליקנית למטרת בניית בית ספר. בית הספר מעולם לא נבנה והפוליטיקאי המאורי, ווירמו פרטה, עתר להחזרת הקרקע שהועברה לכנסייה לידי שבט נגטי טואה המקומי. בפסק דינו נקט פנדרגסט עמדה על פיה התארים המסורתיים של המאורים, שלא הוענקו על ידי הכתר, לא יכולים להיות מוכרים על ידי בית המשפט, על בסיס קביעתו שהסכם ואיטנגי הוא הסכם "חסר ערך" (simple nullity). הוא כינה את המאורים "ברברים פרימיטיבים" ולדבריו הם "לא היו מסוגלים לקבל על עצמם את החובות, ולפיכך גם לא להיות ראויים לזכויות של חברה תרבותית". פסיקתו זו של פנדרגסט נהפכה על פניה ב-1941, כאשר בתיק "טה האוהו טוקינו נגד מועצת קרקעות המאורים של מחוז אוטאה" הוחלט על ידי בית המשפט שהסכם ואיטנגי היה תקף במונחים של העברת הריבונות, אך הוא לא היה חלק ממערכת החוקים הניו זילנדית.

בתוקף תפקידו כנשיא בית המשפט העליון, שימש פנדרגסט מספר פעמים כ"מנהלן המושבה" (Administrator of the Government). במקרה שנוי במחלקות שהתרחש ב-1861, כאשר המושל, סר ארתור המילטון-גורדון, עשה בביקור בפיג'י, יעץ ראש הממשלה, ג'ון הול, לפנדרגסט, שבתוקף תפקידו שימש כממלא מקום המושל, להורות על פלישה לכפר פריהקה, כפרו של המנהיג המאורי שוחר השלום, טה וויטי או רונגומאי, מהלך שסר ארתור הביע לו מלכתחילה את התנגדותו. פנדרגסט היה כאמור ידוע בדעותיו השליליות על המאורים והול ניצל זאת.

פרישתו ומותו

ב-25 במאי 1899, לאחר מותה של אשתו ב-5 במרץ אותה שנה, התפטר פנדרגסט מתפקידו כנשיא בית המשפט העליון. עם פרישתו הוא מונה להיות דירקטור ב"חברת ולינגטון לנאמנות, הלוואות והשקעות" (Wellington Trust, Loan and Investment Company Limited) וב"חברה הקולוניאלית לביטוח חיים הדדי" (Colonial Mutual Life Assurance Society Limited). כמו כן במרץ 1902 הוא מונה כדירקטור בבנק ניו זילנד. הוא גילה עניין בסוגיות חקלאות והיה הנשיא הראשון של אגודת החקלאות של מנאוואטו והחוף המערבי. ב-1912 הוענקה לפנדרגסט הזכות לשאת את התואר "הנכבד" (Honourable).

ג'יימס פנדרגסט מת בוולינגטון ב-27 בפברואר 1921.

קישורים חיצוניים

• J.G.H Hannan and Judith Bassett. 'Prendergast, James', first published in the Dictionary of New Zealand Biography, vol. 1, 1990. Te Ara - the Encyclopedia of New Zealand
• 'PRENDERGAST, Sir James', from An Encyclopaedia of New Zealand, edited by A. H. McLintock, originally published in 1966. Te Ara - the Encyclopedia of New Zealand