ג'יל אליס
ג'יליאן אליס (אנגלית: Jill Ellis; נולד ב-6 בספטמבר 1966) היא כדורגלנית עבר ומאמנת כדורגל אמריקאית. היא הובילה את נבחרת הנשים של ארצות הברית לזכייה בגביע העולם 2015 ובגביע העולם 2019. בעקבות הזכייה ב-2015 קיבלה אליס את פרס מאמן השנה בעולם בתחום כדורגל הנשים.
 | |
| ג'יל אליס, 2015 | |
| מידע אישי | |
|---|---|
| לידה |
6 בספטמבר 1966 (בת 57) פולקסטון, הממלכה המאוחדת  |
| עמדה |
חלוץ |
  | |
ביוגרפיה עריכה
כמאמנת מכללות עריכה
אליס נולדה וגדלה בעיר פורטסמות', על חופה הדרומי של אנגליה, ובילדותה התחרתה בהוקי שדה, נטבול ואתלטיקה קלה. באנגליה של אותן שנים, כדורגל היה נחשב לענף "לא-נשי", ולכן אליס לא זכתה לשחק אותו באופן מקצועני.[1] רק ב-1981, כשעברה עם משפחתה לצפון וירג'יניה, נחשפה אליס לכדורגל נשים מסודר ומאורגן. שלוש שנים לאחר מכן, הובילה אליס (ששימשה כקפטנית) את קבוצת הכדורגל של התיכון שלה לאליפות המדינה. לאחר סיום התיכון הצטרפה אליס ל"קולג' ויליאם ומרי", שם למדה לתואר ראשון בספרות אנגלית ובקומפוזיציה. היא שיחקה ארבע שנים בנבחרת הקולג', ואף נבחרה שנה אחת להרכב השלישי של ה"אול-אמריקן".
עם סיום לימודיה, מונתה אליס לעוזרת-מאמן באוניברסיטת צפון קרוליינה סטייט, והגיעה עם הקבוצה עד ל"פיינל פור" של אליפות ה-NCAA. בהמשך היא שימשה כעוזרת-מאמן באוניברסיטת מרילנד ובאוניברסיטת וירג'יניה, עד אשר מונתה למאמנת ראשית באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין ב-1997. בשנתה השנייה באילינוי, הובילה אליס את הקבוצה להופעה ראשונה אי פעם בטורניר "עשר הגדולות" (Big Ten). לאחר הישג זה, עברה אליס לאמן את קבוצת הנשים של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס. עם קליפורניה היא הגיעה לשמונה טורנירי "פיינל פור", כולל שבעה רצופים בין 2003 ל-2009. עם עזיבתה את האוניברסיטה, עמד מאזנה של אליס כמאמנת על 229 ניצחונות, 45 הפסדים ו-14 משחקי תיקו.
כמאמנת נבחרות ארצות הברית עריכה
בשנת 2000, שימשה אליס כסקאוטרית של נבחרת הנשים של ארצות הברית, בזמן שזו שיחקה בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת סידני. באולימפיאדת בייג'ינג שנערכה שמונה שנים מאוחר יותר, מונתה אליס לעוזרת המאמנת של הנבחרת - פיה סונדהאגה. באולימפיאדה זו זכתה הנבחרת האמריקאית במדליית הזהב, לאחר ניצחון 0-1 בגמר על ברזיל. שנה לאחר מכן היא נבחרה למאמנת הראשית של הנבחרת עד גיל 20, וזכתה לאמן אותה באליפות העולם עד גיל 20 שנערכה ב-2010 בגרמניה.
בינואר 2011, לאחר שחתמה 12 שנים מוצלחות כמאמנת אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, נבחרה אליס לשמש כראש מחלקת הפיתוח של כל נבחרות הנשים האמריקאיות. במשרה זו היא עבדה לצידה של ראש המחלקה הטכנית, אפריל היינריקס, ששימשה כקפטנית האמריקאית בגביע העולם הראשון לנשים ב-1991. במסגרת התפקיד, מתמקדת אליס בנערות בגילאי 14 עד 17, ואילו היינריקס מתמקדת בגילאי 18 עד 20.
בסוף 2012, לאחר עזיבתה של פיה סונדהאגה את משרת האימון בנבחרת הנשים הבוגרת, שימשה אליס כמאמנת זמנית של הנבחרת בשבעה משחקים, עד אשר מונה טום סרמאני. במהלך שבעה משחקים אלו, לא הפסידה הנבחרת האמריקאית אפילו פעם אחת. ב-16 במאי 2014, לאחר פיטוריו של סרמאני, מונתה אליס למאמנת הראשית של נבחרת הנשים הבוגרת. הטורניר הגדול הראשון של אליס היה גביע הזהב, ובו היא הובילה את ארצות הברית לזכייה חמישית בהיסטוריה, לאחר ניצחון 0-6 בגמר על קוסטה ריקה. מספר חודשים לאחר מכן, היא זכתה עם הנבחרת גם בגביע אלגארבה.
בגביע העולם 2015, תחת שרביטה של אליס, ניצחה הנבחרת האמריקאית בשישה מתוך שבעת משחקיה ובסופו של דבר - זכתה בטורניר. במשחק הגמר הביסו האמריקאיות 2-5 את נבחרת יפן, וזכו בגביע העולם לראשונה מזה 16 שנים. מספר חודשים לאחר מכן, ב-11 בינואר 2016, זכתה אליס בפרס מאמן השנה של פיפ"א, המוענק למאמן הנשים המצטיין באותה שנה. היא קיבלה 42.98 אחוזים מקולות המצביעים, וגברה על נוריו ססאקי היפני (17.79% מהקולות) ועל מארק סמפסון הוולשי (10.68%). בכך הייתה אליס לאדם האמריקאי הראשון שזוכה בפרס מאמן השנה של פיפ"א.[2]
ב-2019 הובילה את הנבחרת לזכייה שנייה רצופה בגביע העולם 2019. הנבחרת ניצחה את כל משחקיה בטורניר, ניצחה את הולנד 2–0 במשחק הגמר וסיימה עם מאזן שערים חיובי של 26–3.
ב-31 ביולי 2019 הודיעה כי היא מסיימת את תפקידה, לאחר חמש שנות אימון של הנבחרת.[3]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ סטיבן גוף, Jill Ellis played soccer with boys. Now she leads U.S. in Women’s World Cup., באתר וושינגטון פוסט, 11 ביוני 2015
- ^ Carli Lloyd and Jill Ellis Honored as FIFA Women's World Player and Coach of the Year, באתר פדרציית הכדורגל של ארצות הברית, 11 בינואר 2016
- ^ ג'יל אליס עוזבת את נבחרת ארצות הברית, באתר ערוץ הספורט, 31 ביולי 2019
| נבחרת ארצות הברית – גביע העולם בכדורגל נשים 2015 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 סולו • 2 לרו • 3 ראמפון • 4 סאורברון • 5 א'והרה • 6 אנג'ן • 7 בוקס • 8 רודריגז • 9 או'ריילי • 10 לויד • 11 קרייגר • 12 הולידיי • 13 מורגן • 14 בריאן • 15 ראפינו • 16 צ'אלופני • 17 הית' • 18 האריס • 19 ג'ונסטון • 20 וומבאק • 21 נאהר • 22 קלינגנברג • 23 פרס • מאמן: אליס |
| |
| נבחרת ארצות הברית – גביע העולם בכדורגל נשים 2019 (מקום ראשון) | ||
|---|---|---|
|
1 נאהר • 2 פו • 3 מואיס • 4 סאורברון • 5 א'והרה • 6 בריאן • 7 דאהלקמפר • 8 ארץ • 9 הוראן • 10 לויד (ק) • 11 קרייגר • 12 דייווידסון • 13 מורגן (ק) • 14 סונט • 15 ראפינו (ק) • 16 לאבל • 17 הית' • 18 האריס • 19 דאן • 20 לונג • 21 פרנץ' • 22 מקדונלד • 23 פרס • מאמן: אליס |
| |