ג'נטל ג'ייאנט

**ג'נטל ג'ייאנט**
	ג'נטל ג'ייאנט בהופעה, 1974
מקום הקמה	לונדון
תקופת הפעילות	1970–1980 (כ־10 שנים)
סוגה	רוק מתקדם, רוק סימפוני, ג'אז פיוז'ן, רוק ניסיוני, הארד רוק
חברת תקליטים	קריסליס רקורדס, קולומביה רקורדס
	http://www.blazemonger.com/GG
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	Martin Smith

המונח "Gentle Giant" מפנה לכאן. לערך העוסק באלבום הבכורה של להקת ג'נטל ג'ייאנט, ראו Gentle Giant (אלבום).

ג'נטל ג'ייאנט (באנגלית: Gentle Giant) הייתה להקת רוק מתקדם בריטית שפעלה בעיקר בשנות ה-70 של המאה ה-20 ונחשבת לאחת מהבולטות והייחודיות שבחלוצות הז'אנר. באלבומה השני הכריזה הלהקה כי מטרתה היא "להרחיב את גבולות המוזיקה הפופולרית תוך לקיחת הסיכון שבלהפוך למאוד לא פופולריים"^[1]. הלהקה אכן לא זכתה לפופולריות שאפיינה להקות אחרות בז'אנר באותה תקופה (למשל ג'נסיס או יס), אך סגנונה הייחודי ששילב רוק, מוזיקה קלאסית, ג'אז ובלוז ורמת המורכבות של שיריה נחשבים כיום לפורצי דרך בז'אנר.

היסטוריה עריכה

הלהקה נוסדה בשנת 1970 בידי האחים דרק, ריי ופיל שולמן, לאחר שפירקו את להקתם הקודמת, "Simon Dupree and The Big Sound".

האחים גייסו את הקלידן קרי מיניר ואת הגיטריסט גארי גרין והוציאו באותה שנה את אלבומם הראשון "Gentle Giant". תמונת העטיפה של האלבום, פניו של ענק חייכני, הפכה לסמל המסחרי המזהה של הלהקה. האלבום התאפיין בעיקר בשירים נסיוניים וכך גם האלבום שיצא אחריו בשנת 1971 "Acquiring The Taste". אלבומם הבא שיצא בשנת 1972, "Three Friends" היה כבר מגובש יותר בסגנונו - אלבום קונספט העוסק בהבדלי מעמדות ומספר על שלושה חברים הגדלים להיות פועל קשה יום, אמן שאינו מוצא נחמה ביצירתו, וקפיטליסט שבוחר חברים על פי צרכיו.

לאחר הקלטת האלבום, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות עם להקת הרוק המתקדם ג'טרו טאל וצברו קהל מעריצים חדש, באותו סיבוב הופעות מתופף הלהקה, מלקולם מורטימור, נקלע לתאונת-דרכים על האופנוע שלו ובמקומו הוזנק המתופף ג'ון וות'רס שהיה חבר בלהקה עד לפירוקה ב-1980.

לאחר סיבוב זה, ג'נטל ג'ייאנט יצאו לסיבוב הופעות אמריקאי ראשון, ולאחריו הקליטו את אלבומם הבא "Octopus". (משחק מילים על המילים Octo=שמונה וOpus=אפוס, שמונה אופוסים, על שם שמונת השירים שבאלבום), בעיני רבים, אלבום זה הוא הנגיש ביותר של הלהקה. ג'נטל ג'ייאנט שילבו בו סגנונות רבים, מהארד רוק עד הרמוניות ימי-ביניימיות ויצירות א-טונאליות. האלבום גרם לביקוש רב להופעות הלהקה, והלהקה יצאה שוב לסיבוב הופעות. באמצע הסיבוב כשהלהקה הגיעה לאיטליה, פיל שולמן הודיע שהוא עוזב את הלהקה ולאחר מכן, חזר לאנגליה והחל לעבוד בהוראה.

לאחר הסיבוב ועזיבתו של פיל, הלהקה הקליטה והוציאה את אלבומה הבא In a Glass House ב-1973. אלבום שלפי שמו, סיפר על התחושה השברירית בין חברי הלהקה על עזיבתו של פיל. חברת התקליטים קולומביה רקורדס שהוציאה לאור את אלבומי הלהקה לאמריקה, חשבו שהאלבום לא יצליח מסחרית ולכן החליטו שלא להוציא לאור את האלבום בארצות הברית. למרות זאת, האלבום זכה להצלחה ענקית, נמכר במיליוני עותקים, והופץ לאמריקה כמוצר ייבוא וגם שם הצליח בניגוד למה שחשבה חברת התקליטים (ולמעשה, היו כמה מעריצים באותה תקופה שלא ידעו כלל על קיומו של האלבום). בעקבות זאת, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בעיקר בארצות הברית הסיבוב הוא אחד מהיקרים שהלהקה הפיקה (כ-30,000 פאונד). ההחלטה של חברת קולומביה סימנה את תחילת הסכסוכים של הלהקה עם החברה.

לאחר הסיבוב, הלהקה הקליטה את אלבומה השישי ואלבום הקונספט השני שלה, The Power and the Glory (שיצא ב-1974) אלבום המספר על מלך שנבחר לשלטון. אנשי העם מתייחסים למלך כאל ונותנים בו את אמונם. הציניקן של הארמון לא מאמין במלך וטוען שהוא מושחת. לאחר מכן, התנהגותו המושחתת של המלך נחשפה והוא היה צריך להחליט אם לבחור להנהיג את העם לעתיד טוב יותר, או לרדת מהשלטון. הוא לא בוחר באף אחת מהן ולבסוף יורד מהשלטון בכוח. האלבום הוביל לסיבוב מצליח נוסף.

לאחר הסיבוב, הקליטה הלהקה את אלבומה השביעי Free Hand (שיצא ב-1975) המכוון ישר אל חברת התקליטים שלא נתנה להם חופש אמנותי ובו הלהקה דורשת את החופש הזה. האלבום הוא אחד האהובים של הלהקה עד היום. האלבום הוביל לסיבוב ההופעות נוסף, והגיע למקום ה-48 במצעד האלבומים האמריקאי. באותה שנה, יצא אלבום אוסף של הלהקה הנקרא Giant Steps הכולל שירים מאלבומים קודמים של הלהקה. הלהקה גם קיבלה הצעה להקליט את הפסקול לסרט רובין הוד. הלהקה נענתה לבקשה והחלה להקליט. החומר לבסוף לא יצא, ולא נכלל בסרט (רק לאחר שנים החומר נמצא על ידי מעריץ ויצא לאור).

בשנת 1976, החלה הלהקה לעבוד על אלבומה השמיני Interview שלפי שמו, הנושא עוסק בראיונות של הלהקה מה שגרם להם להימאס מכך. האלבום הצליח פחות מקודמיו, והחל להראות נפילה. אך עם זאת, זהו עדיין אחד מהאלבומים האהובים של הלהקה. לטענת מעריצי הלהקה, זהו האלבום האחרון של הלהקה מהתקופה ה"קלאסית" ולאחריו, הסגנון של הלהקה החל להידרדר מה שגרם בסוף לפירוק. באותה שנה, יצא אלבום ההופעה היחיד של הלהקה, Playing the Fool עם הקלטות מהסיבוב לתמיכת האלבום Interview ב-1976. בשנה זו הקליט המוזיקאי הישראלי אבנר קנר את יצירתו ברידג' כמחווה לסגנונה של ג'נטל ג'ייאנט.

בסוף שנות השבעים, הרוק המתקדם החל לרדת בפופולריות בשל משבר כלכלי ובעלייתו של הפאנק רוק. בשל עלייה במיסים ב-1977, הלהקה נסעה להולנד והקליטה את האלבום התשיעי The Missing Piece. האלבום הראה שינוי בכיוון המוזיקלי. לצד סגנון הרוק המתקדם הייחודי שלה, הופיעו באלבום גם שירים בסגנון פאנק ופופ מה שגרם לירידה בפופולריות של הלהקה ואכזבה מצד המעריצים.

בשנים 1978–1979, הלהקה החלה לסבול ממשבר כלכלי וגם ממיעוט בהופעות. בשנת 1978, הוציאה הלהקה את אלבומה העשירי, Giant for a Day. באלבום לא ניכרו צלילים של רוק מתקדם, וכולו הכיל שירי פופ "מסחריים". הוא נחשב לאלבום החלש ביותר של הלהקה. בשל כישלון האלבום, חברת התקליטים הפסיקה לתמוך בלהקה, וסיבובי ההופעות בניגוד לאמצע שנות השבעים, נחלו כישלון.

בתחילת שנות השמונים, הוציאה הלהקה את אלבומה ה-11 והאחרון, Civillian. האלבום כמו קודמו, היה כישלון וגם לא הראה שום סימנים של רוק מתקדם. האלבום סימן פנייה אל סגנון הניו וייב. חברי הלהקה החלו להרגיש מיאוס. ההופעה האחרונה של הלהקה הייתה ביוני 1980 באולם וורפילד ת'יאטר שבסן פרנסיסקו. לאחר מכן, הלהקה הודיעה על פירוקה.

בשנת 1997 נפטר המתופף המקורי של הלהקה מרטין סמית' בגיל חמישים. באותה שנה, מעריץ אשר מצא הקלטות נדירות של הלהקה, החליט לפרסמם במארז. המארז יצא תחת השם Under Construction ונמכר גם כיום.

בשנות האלפיים, החלה התעניינות מחודשת בלהקה וב-2003, יצא המארז Scrapping the Barrel אשר הכיל יחד עם דמואים גם קטעים חדשים.

בשנת 2009, החליטו שלושה מחברי הלהקה קרי מיניר, גרי גרין ומלקולם מורטימור להקים הרכב בשם Three Friends (על שם האלבום השלישי של הלהקה) אשר מנגן את שירי ג'נטל ג'ייאנט. ההרכב כלל מספר נגנים שונים יחד עם שלושת חברי הלהקה המקוריים של ג'נטל ג'ייאנט.

ב-2012, Three Friends הופיעו בנמל תל אביב ובעקבות זאת, התקיים כנס המעריצים העולמי של הלהקה בישראל.

בשנת 2013, יצא מארז חדש של הלהקה בשם Memories of Old Days שכולל חומרים של הלהקה מ-1975 עד 1980 יחד עם הופעות, דמואים, חזרות ובוטלגים.