ג'ק ג'ונסון

ג'ק ג'ונסון
John Arthur Johnson
	ג'ק ג'ונסון בתמונה מסביבות 1910–1915
	ג'ק ג'ונסון בתמונה מסביבות 1910–1915
לידה	31 במרץ 1878; גלווסטון, ארצות הברית
נהרג	10 ביוני 1946 (בגיל 68); פרנקלינטון, ארצות הברית
מידע כללי
מדינה	ארצות הברית
משקל	91 ק"ג
גובה	1.84 מטר
בן או בת זוג	Etta Terry
ספורט
ענף ספורט	איגרוף
משקל	משקל כבד
תקופת הפעילות	1897–1932 (כ־35 שנים)
הישגים
דירוג שיא	אלוף העולם הבלתי מעורער
פרסים והוקרה	פרס אניספילד-וולף (2005)

ג'ון ארתור "ג'ק" ג'ונסון (באנגלית: John Arthur ("Jack") Johnson; ‏31 במרץ 1878 – 10 ביוני 1946) היה אלוף העולם הבלתי מעורער באיגרוף במשקל כבד, והמתאגרף השחור הראשון שזכה בתואר.

חייו עריכה

ג'ונסון נולד בגלווסטון שבטקסס בשנת 1878 להנרי וטינה ג'ונסון, זוג עבדים משוחררים. בגיל 11 עזב את הלימודים לטובת עבודות מזדמנות. הוא התוודע לאיגרוף במהלך עבודתו באולם ספורט, והחל להתאגרף בקרבות איגרוף מאולתרים בנערותו.

הוא היה לאחד השחורים הראשונים שהתפרסמו ברמה הארצית והגיעו למעמד של סלבריטי בשנים בהן אפליה גזעית הייתה עדיין טבועה בחלקים נרחבים של החברה האמריקנית. נודע בקשריו עם ידוענים רבים ושמו נקשר ברומנים עם כמה מהנשים הנחשקות בעולם באותה עת ובהן לופה ולז ומיי וסט, שנחשבה לסמל מין באותה תקופה.

כל אלו העצימו את תחושת האיבה אליו מצד גורמים גזעניים בחברה האמריקאית. ג'ונסון ניהל אורח חיים ראוותני שכלל בין היתר גידול נמר כחיית מחמד והליכה בפומבי עם מקל מוזהב.^[1]

ג'ק ג'ונסון היה לאחד הספורטאים השחורים הראשונים שפרץ את מחסום הצבע, וזכה להכרה לאומית בארצות הברית הן כספורטאי והן כידוען. על רקע זה נכתב עליו רבות, ובין היתר גם המחזה "התקווה הלבנה" שעובד לסרט קולנוע בשם זה בשנת 1970. המוזיקאי הנודע מיילס דייוויס הקליט בשנת 1971 אלבום בשם "מחווה לג'ק ג'ונסון". פעמים רבות הוא מוזכר ברשימת האפרו-אמריקאים המשפיעים. נבחר להיכל התהילה של האיגרוף.

ב-1913 הורשע ג'ונסון בעבירה של סרסרות באישה לבנה במסגרת החוק הגזעני "Mann Act" (אנ') (שאסר על העברת נשים מעבר לגבולות מדינה בארצות הברית למטרות "לא מוסריות") ונגזרה עליו שנת מאסר. הוא נמלט לקנדה ומשם נדד למדינות אחרות עד שב-1920 שב לארצות הברית, הסגיר עצמו וריצה את עונשו.

ג'ונסון נהרג בתאונת דרכים בקרוליינה הצפונית ב-10 ביוני 1946.

במאי 2018 העניק לו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ חנינה נשיאותית.^[2]

קריירת האיגרוף עריכה

ב-1 בנובמבר 1897 החל את הקריירה המקצוענית שלו כשהתמודד מול צ'ארלי ברוקס על תואר אלוף טקסס במשקל בינוני. ג'ונסון ניצח בנוקאאוט בסיבוב השני.

בהמשך סלל את דרכו לפסגת האיגרוף כשניצח בשנת 1902 את פרנק צ'יילדז בנוק אאוט טכני, וב-3 בפברואר 1903, את דנבר אד מרטין, אלוף העולם באיגרוף לשחורים. (באותן שנים הייתה הפרדה בין שחורים ללבנים בעולם האיגרוף).

אליפות העולם במשקל כבד עריכה

לאחר זכייתו בתואר אלוף העולם לשחורים ניסה להתמודד על אליפות העולם, אולם האלוף באותה עת, האמריקאי ג'ים ג'פריס סירב להתמודד מול מתאגרף שחור. בשנת 1905 פרש ג'פריס מאיגרוף ללא הפסד.

בשנת 1907 התמודד ג'ונסון מול הבריטי בוב פיצימונס, אלוף העולם לשעבר, וניצח אותו בנוק אאוט בסיבוב השני.

בסוף שנת 1908 קיבל ג'ונסון את ההזדמנות לה ייחל, וב-26 בדצמבר התמודד בסידני, אוסטרליה, מול אלוף העולם הקנדי טומי ברנז. ג'ונסון ניצח בקרב והוכתר בתואר אלוף העולם.

קרב המאה עריכה

בשנת 1910 הודיע ג'פריס על חזרה מפרישה לטובת התמודדות מול ג'ונסון. ג'פריס לא השתתף בקרבות קרוב לשש שנים וככל הנראה הסכים להילחם אחרי שהוצע לו סכום שיא למתאגרף באותם ימים, 120,000$ (שווה ערך לכ-2.5 מיליון דולר בקירוב ב-2013).

מארגני הקרב דאגו לקדם את האירוע ובתקשורת הוא זכה לכינוי "קרב המאה". הקרב נערך ביום העצמאות האמריקאי, 4 ביולי 1910 במדינת נבדה מול קהל של כ-20,000 צופים.

ג'ונסון הפיל את ג'פריס לקרשים בסיבוב ה-14 אך אנשי הפינה של ג'פריס זרקו את המגבת כדי שההפסד לא יירשם לחובתו כנוקאאוט. בעקבות תוצאות הקרב פרצו במהלך הלילה מהומות ברחבי ארצות הברית, שבהם נהרגו 13 בני אדם (8 שחורים, 5 לבנים).

בהמשך צוטט ג'פריס, בהתייחסו לקרב ולג'ונסון: ”לא יכולתי לנצח את ג'ונסון גם בשיאי, לא יכולתי להכות בו. לא, לא הייתי מצליח להגיע אליו גם בעוד 1,000 שנים”^[3]

דעיכה מקצועית עריכה

בשנת 1915 (בגיל 37) הפסיד ג'ונסון את התואר למתאגרף הלבן ג'ס ווילארד לאחר שהפסיד בקרב שנערך בהוואנה קובה, מול קהל של כ-25,000 צופים. ג'ונסון הופל בנוקאאוט בסיבוב ה-26, בקרב שהוגבל מראש ל-45 סיבובים, (קרבות האיגרוף המקצועני כיום מוגבלים בדרך כלל ל-15 סיבובים).

ג'ונסון המשיך להתחרות באופן פעיל כמקצוען עד לשנת 1932. בשנת 1938 חזר באופן חד פעמי לקרב נוסף (לאחר שש שנות היעדרות) ובשנת 1945 בגיל 67, נלחם בשני קרבות ראווה.