ג'רדיני נקסוס
ג'רדיני נקסוס (באיטלקית: Giardini Naxos, בסיציליאנית: Giaddina) היא קומונה ועיירה בת 9,325 תושבים (נכון ל-31 בדצמבר 2017) בחוף המזרחי של סיציליה שבאיטליה. העיר נמצאת בנפת מסינה, בערך בחצי הדרך ממסינה לקטניה. העיר היא יעד תיירותי פופולרי. קרוב לעיר נמצא הר הגעש אטנה והעיר שוכנת על חוף הים היוני.
 סמל ג'רדיני נקסוס | |
 | |
| פנורמה של מפרץ ג'רדיני נקסוס | |
| מדינה |
 איטליה |
|---|---|
| מחוז |
 סיציליה |
| בירת העיר |
ג'רדיני נקסוס  |
| תאריך ייסוד | 734 לפנה"ס |
| שטח | 5.29 קמ"ר |
| גובה | 8 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 9,231 (1 בינואר 2023) |
| ‑ צפיפות | 762 נפש לקמ"ר (2017) |
| קואורדינטות | 37°50′00″N 15°16′00″E / 37.833333333333°N 15.266666666667°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| https://www.comune.giardini-naxos.me.it | |
  | |
היישוב המקורי הוקם על ידי יוונים במאה ה-8 לפנה"ס והיה קרוי נקסוס. היישוב שהוקם על חורבותיו היה קרוי ג'רדיני, אבל בלחץ של ארגון מקומי הוחלט ב-1978 להוסיף את הסיומת נקסוס על מנת להנציח את המושבה היוונית העתיקה. היישוב הפכה קומונה עצמאית מטאורמינה ב-1847.
גאוגרפיה עריכה
שטחה של העיירה הוא בצורת רצועה ארוכה לאורך חוף הים היוני שצורתה כמעט מלבנית. היא גובלת מצפון וממערב בקומונה טאורמינה, במזרח עם הים היוני בדרום מפריד הנהר אלקנטרה בינה לבין הקומונה קלאטאביאנו (Calatabiano) שבנפת קטניה.
גובה מרכז העיירה נע בין 5 ל-39 מטרים מעל פני הים. הנקודה הגבוהה ביותר בקומונה היא בגובה 210 מטרים מעל פני הים ברובע מסטריסה (quartiere Mastrissa).
אקלים עריכה
החורף באזור נוח כשהטמפרטורה הממוצעת היא סביב 12°C. בדצמבר יש ימי שמש רבים ובינואר-פברואר, שהם חודשים קרירים יחסית, הטמפרטורה הממוצעת היא סביב 10°C. לעיתים רחוקות יורדת הטמפרטורה מתחת לנקודת הקפאון. בחודשי חורף אלו יורדים מעט משקעים. שלג או כפור הם תופעות נדירות.
באביב מתחילה מוקדם הפריחה. השמים בדרך כלל בהירים, והטמפרטורות מטפסות עד לממוצע של 18°C.
הקיץ מתחיל ביוני כשהטמפרטורות המקסימליות הן ביולי-אוגוסט, כשהממוצע הוא 28°C. בספטמבר הטמפרטורות יורדות משמעותית.
הסתיו דומה לאביב, אם כי הוא גשום יותר, כשהטמפרטורה הממוצעת היא 18°C.
היסטוריה עריכה
בשנת 734 לפני הספירה הקימו מתיישבים מכלקיס בכף שיזו (Capo Schisò), שבמיקום הנוכחי של ג'רדיני-נקסוס, את מה שנחשב במשך זמן רב ליישוב היווני הראשון בסיציליה. נקסוס, שמה של מושבה החדשה, הנציח את נקסוס האי שבאותו שם בים האגאי. אף על פי שהוא נותר מרכז בגודל צנוע, הוא שמר על ערכו הסמלי, שכן מזבח הוקם לכבוד אפולו ארכגטס (ראש הייסוד), אל המושבות היווניות, והיה נקודת המוצא לשגרירים היוונים שחזרו לארץ האם. מנקסוס יצאו מתיישבים שהקימו ב-730 לפנה"ס את קטניה ולנטיני, וקרוב לוודאי את מסינה ב-728.
העיר הוכנעה על ידי היפוקרטס שליט גלה במאה החמישית לפנה"ס. במהלך המלחמה הפלופונסית התייצבה נקסוס לצד אתונה העתיקה, אך כאשר בשנת 413 לפני הספירה נכשל מסע המלחמה האתונאי לסיציליה, כבש דיוניסיוס הראשון טיראן סירקוסאי את העיר והחריב אותה עד היסוד. במקום נבנתה העיר טאורמיניון (כיום טאורמינה) על הגבעה שמעל. הטריטוריה של נקסוס הוענקה לסיצילים והתושבים נמכרו כעבדים.
השם נקסוס נמשך לאורך זמן גם בתקופה הרומית, ובאיטינראריום אנטונינוס של המאה ה-3 לספירה הוא מוזכר כמקום להחלפת סוסים בדרך הקונסולרית לכיוון סירקוזה. בתקופה הביזנטית הוקם יישוב קטן על שרידי המושבה היוונית, שהפך לנמל האסטרטגי של טאורמינה הסמוכה. תקופת השלטון הערבי סיציליה הותירה כמה שמות מקומות שמקורם בערבית כמו זה של הנהר אלקנטרה הסמוך או כף שיסו.
במהלך המאה החמש עשרה התפשט באזור הכפרי הסמוך לעיירה גידול קני סוכר. ב-1544, בעקבות הפשיטות של שודדי הים הברברים בפיקודו של ח'יר א-דין, הוקמו כמה מבני הגנה. אלו כללו את מבצר שיזו (Castello di Schisò) שנבנה מחדש על חורבות מבצר קדום מהמאה ה-13, ומגדל ויניאצה (Torre Vignazza). האחרון הוא מגדל שמירה מרובע ששימש לתצפיות בחוף דרומית למבצר שיזו; אם היו רואים ספינות פירטיות כלשהן, התצפיתנים בתוך המגדל יכלו להתריע על תושבי הכפר ומגדלי השמירה הסמוכים על ידי שליחת אותות עשן. מגדל ויניאצה ממוקם באזור רקנאטי בג'רדיני נקסוס. בשנת 1719, עקב מספר התושבים הגדל והולך, הוקמה קהילת דתית, על שם מריה סנטיסימה דלה רקומנדנטה (מריה המבורכת המומלצת).
החל מ-1 בינואר 1847 זכתה העיירה לאוטונומיה מטאורמינה, שלה הייתה כפופה עד אז, ובאוגוסט 1860, עם סיום שחרור סיציליה, עזב ג'וזפה גריבלדי את המפרץ עם כוחותיו כדי לפנות לחופי קלבריה.
משנת 800 ואילך התפתחו בשטח היישוב, בנוסף לדייג, פעילויות הקשורות לחקלאות, בעיקר הדרים, ברזל יצוק ומלאכות קרמיקה.
בעשורים האחרונים פעילויות אלה נעלמו כמעט לחלוטין ונעשו ניסיונות להמיר את כלכלת המדינה לתיירות כמקור הפרנסה העיקרי, בניית מתקני אירוח וניצול הייעוד התיירותי של החוף. ג'רדיני-נקסוס היא כיום, יחד עם טאורמינה ולטויאני, רצף של יישובים שהם אחד מאתרי הנופש הפופולריים ביותר במזרח סיציליה.
כלכלה עריכה
לפני תחילת שנות השבעים היה ג'רדיני נקסוס כפר דייגים שקט. כעת זהו יעד תיירותי, האטרקציות שלו כוללות חופים, הנוף הפנורמי של המפרץ והגבעות שמסביב, ונמל הדייגים הקטן שלו. אלו מושכים אליו מבקרים זרים ואיטלקים כאחד, שרבים מהם בעלי מגורי קיץ בקומונה. לאורך חוף הים יש בתי מלון רבים, בתי הארחה קטנים יותר, פאבים, מסעדות ופיצריות.
העיירה טאורמינה שוכנת בגבעות שמעל ג'רדיני נקסוס וניתן להגיע אליה בקלות באמצעות רכב ואוטובוס. בג'רדיני נקסוס יש גם כמה כנסיות ופארק ארכאולוגי. במוזיאון נקסוס יש ממצאים מהפארק הארכאולוגי האזורי של המושבה היוונית,[1] כולל מספר גדול של כלי חרס בעבודת יד.[2]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ג'רדיני נקסוס
הערות שוליים עריכה
- ^ Museo » Turismo, www.comune.giardini-naxos.me.it (באיטלקית)
- ^ Archaeological Museum of Giardini Naxos in Sicily, My Guide Sicily (באנגלית)