ג'רלדין מקיואן
ג'רלדין מקיואן (באנגלית: Geraldine McEwan; נולדה בשם Geraldine McKeown; 9 במאי 1932 – 30 בינואר 2015) הייתה שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע אנגלייה.
 | |
| ג'רלדין מקיואן בדמות מיס מארפל | |
| לידה |
9 במאי 1932 אולד וינדזור, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
30 בינואר 2015 (בגיל 82) האמרסמית', הממלכה המאוחדת |
| שם במה |
Geraldine McKeown |
| שם לידה |
Geraldine McKeown |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | 1946–2011 (כ־65 שנים) |
| מקום לימודים |
Windsor Girls' School |
| בן או בת זוג |
יו קרוטוול (1953–2002) |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
Evening Standard Theatre Award for Best Actress |
| אתר אינטרנט | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ב-1998 הייתה מקיואן מועמדת לפרס טוני לשחקנית הטובה ביותר על הופעתה במחזה "הכיסאות". ב-1990 זכתה בפרס באפט"א לטלוויזיה על משחקה בסדרת הטלוויזיה "תפוזים הם לא הפרי היחיד". מ-2004 ועד 2009 גילמה את דמותה של מיס מארפל, הבלשית של אגאתה כריסטי, בסדרת הטלוויזיה על פי ספרי מארפל.
במאמר מחווה למקיואן כתב מבקר התיאטרון מייקל קוויני (אנ') שהיא הייתה "מעצבת קומית גדולה, עם קול מתקתק ומפתה, ובסגנון ענייני ונוצץ".[1]
ביוגרפיה עריכה
מקיואן נולדה ב-9 במאי 1932 באולד וינדזור שבמחוז ברקשייר באנגליה לדונלד ונורה מקאיון (McKeown). יש לה שורשים איריים; סבה מצד אמה הגיע מהעיר קילקני, וסבה מצד אביה הגיע מבלפסט.[2] אביה ניהל סניף של מפלגת הלייבור באולד וינדזור, שהיה מושב בטוח של המפלגה השמרנית.[3]
מקיואן קיבלה מלגת לימודים לבית הספר לבנות "Windsor County Girls' School", ואחר כך למדה בבית ספר פרטי בו חשה לחלוטין לא במקום. ב-2004 אמרה בריאיון לקסנדרה ג'רדין בדיילי טלגרף שהיא הייתה אז "מאוד ביישנית, מאוד פרטית", אבל אחרי קריאת שיר (כנראה הנאום של ליידי מקבת' שמתחיל במילים "Glamis thou art, and Cawdor") בקונצרט לפני קהל "הרגשתי שאני בכיוון שאוכל לנהל את העולם. אוכל להגן על עצמי בכך שאאבד את עצמי בתוך אחרים".[3]
בנעוריה החלה מקיואן להתעניין בתיאטרון, ותחילת הקריירה התיאטרלית שלה הייתה בגיל 14 כעוזרת מנהל במה בתיאטרון רויאל בווינדזור. באוקטובר 1946 הופיעה לראשונה על הבמה בתפקיד מלווה של היפוליטה במחזה "חלום ליל קיץ". ממרץ 1949 ועד מרץ 1951 שיחקה בתפקידים רבים בתיאטרון הרפרטוארי של וינדזור בהם במחזה הביוגרפי של רות גורדון "Years Ago" לצדו של ג'ון קלארק (אנ').
מ-1951 עד 1971 עריכה
הופעת הבכורה של מקיואן בווסט אנד הייתה ב-4 באפריל 1951 בתיאטרון וודוויל במחזה "Who Goes There" בתפקיד כריסטינה. הופעתה הראשונה בטלוויזיה הייתה בסדרה של ה-BBC בשם "Crime on Our Hands" יחד עם ג'ק ווטלינג, דניס פרייס וסוניה דרסדל.[4]
ב-1957 החליפה מקיואן את השחקנית ג'ואן פלורייט בהפקה של תיאטרון רויאל קורט של המחזה "הבדרן" מאת ג'ון אוסבורן שהוצג בתיאטרון פאלאס בווסט אנד.[5]
בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים של המאה העשרים הופיעה מקיואן בתיאטרון שייקספיר ממוריאל בסטרטפורד-אפון-אייבון, בתקופה שבה סטרטפורד התפתח למקום מפגש ללהקה השייקספירית המלכותית שהוקמה ב-1960. כמו כן הופיעה בתיאטרון אולדוויץ' הבית הראשון של הלהקה בלונדון.
בעונת התיאטרון של שנת 1958 בסטרטפורד שיחקה מקיואן בתפקיד אוליביה במחזה "הלילה השנים עשר" בבימויו של פיטר הול. אחרי מותה כתב מייקל בילינגטון בעיתון הגרדיאן על הופעתה זו "בזמנו נטו לגלם את דמותה של אוליביה כמי ששרויה בצער עמוק. מקיואן הייתה צעירה, נוצצת, שנונה ושופעת תשוקה לוויולה (הלבושה כנער) בגילומה של דורותי טוטין (אנ')".[6] לדבריו של דומיניק שלרד (אנ') הביקורת על משחקה של מקיואן בתפקיד זה התחלקה לכאלה שראו בה "כפירה" וכאלה שחשבו שהיא "מהפכנית".[7]
באותה שנה שיחקה מקיואן בתפקיד מרינה במחזה "פריקלס" ובתפקיד הירו במחזה "מהומה רבה על לא דבר".[8][9] ב-1961 חזרה לבמה וגילמה את אופליה ב"המלט" לצדו של איאן באנן בתפקיד הנסיך, וגילמה את ביאטריס ב"מהומה רבה על לא דבר" עם כריסטופר פלאמר בתפקיד בנדיקט.[8]
ב-1962 החליפה מקיואן את אנה מאסי בתפקיד גברת טיזל במחזה "The School for Scandal" מאת שרידן בבימויו של סר ג'ון גילגוד בתיאטרון היימרקט בלונדון. את בעלה גילם השחקן סר רלף ריצ'רדסון.[10] ב-1963 יצאה לסיור הופעות בארצות הברית, בו הועלתה ההצגה בתיאטרון מג'סטיק (אנ') בניו יורק, וזו הייתה הופעת הבכורה שלה בברודוויי.[10][11] כשחזרה לאנגליה הופיעה בהפקה המקורית של המחזה "שלל" מאת ג'ו אורטון יחד עם קנת' ויליאמס, שהוצגה בתיאטרון וימבלדון ואחר כך בלונדון.
אחרי כישלון זה הצטרפה מקיואן לתיאטרון המלכותי הלאומי, שבסיסו היה אז בתיאטרון אולד ויק, בהצעתו של סר לורנס אוליבייה, המנהל האמנותי של התיאטרון. במשך חמש השנים הבאות היא שיחקה ב-11 הפקות.[5] היא הופיעה במחזה "מחול המוות" יחד עם אוליבייה בבימויו של גלן ביאן שו (אנ') שהצגת הבכורה הייתה בפברואר 1967.
הביוגרף של אוליבייה, פיליפ זייגלר, אמר שלדבריו של אוליבייה הוא בחר במחזה של יוהאן אוגוסט סטרינדברג מכיוון שהיה בו תפקיד טוב עבור מקיואן. "לא היה לי אכפת אם הצלחתי או לו, המטרה שלי הייתה ההצלחה שלה".[12] ב-1969 יצאה לאקרנים גרסה קולנועית של המחזה בכיכובם של השניים.
בתיאטרון הלאומי הופיעה מקיואן גם בתפקיד אנג'ליקה במחזה "Love for Love" מאת ויליאם קונגריב, רמונד שאנדביז במחזה "יתוש בראש" מאת ז'ורז' פדו, מילאמאנט במחזה "דרכו של עולם", ובתפקיד ויטוריה קורומבונה במחזה "The White Devil" מאת ג'ון ובסטר.[1] עד להופעותיה במחזות של ובסטר וסטרינדברג התייחסו אל מקיואן בעיקר כקומיקאית, אולם בתפקידים אלה ניכר הכישרון שלה במגוון רחב יותר.[13]
בשנות השבעים והשמונים של המאה העשרים עריכה
מקיואן שיחקה בתפקיד הראשי בעיבוד של הטלוויזיה הסקוטית לרומן "אביבה של מיס ברודי" מאת מיוריאל ספארק (1978).[14] היא הייתה השחקנית המועדפת על ספארק לתפקיד וגילמה את הדמות בצורה קרובה לזאת שספארק דמיינה אותה. שחקניות אחרות שגילמו את מיס ברודי היו ונסה רדגרייב ומגי סמית'.[4][8] עוד בטלוויזיה הופיעה מקיואן בעיבוד משנת 1982 לספרו של אנתוני טרולופ "דברי ימי מחוז ברסטשר", ובתפקיד לוצ'יה בסדרה "מאפ ולוצ'יה" (בשנים 1985 ו-1986) לצדה של פרונלה סקיילס ששיחקה בתפקיד מאפ.
ב-1983 שיחקה מקיואן בתפקיד גברת מאלאפרופ במחזה "The Rivals" מאת שרידן בתיאטרון המלכותי הלאומי בהפקה של פיטר ווד. בהצגה השתתף גם מייקל הורדרן בתפקיד סר אנתוני אבסולוט.[1] על תפקיד זה זכתה מקיואן בפרס איבנינג סטנדרד לשחקנית הטובה ביותר.[2]
ב-1988 ביימה את הצגת הבכורה שלה עם להקת תיאטרון רנסאנס בסיור הופעות "Renaissance Shakespeare on the Road", בהפקה משותפת עם התיאטרון הרפרטוארי של ברמינגהאם, ואחר כך הועלה המחזה במשך שלושה חודשים בתיאטרון פיניקס בלונדון. תרומתה של מקיואן הייתה הפקה קלילה ורומנטית של המחזה "כטוב בעיניכם" עם קנת בראנה בתפקיד טאצ'סטון בדמות בדרן מיוזיק הול מהתקופה האדוארדית.
המשך הקריירה עריכה
ב-1995 זכתה מקיואן בפרס נוסף לשחקנית הטובה ביותר של האיבנינג סטנדרד על הופעתה בתפקיד ליידי וישפורט בהפקה מחודשת של המחזה "דרכו של עולם" מאת קונגריב שוב בתיאטרון הלאומי.[2][3]
החל מנובמבר 1997 כיכבה מקיואן לצדו של ריצ'רד בריירס בהפקה מחודשת של מחזה האבסורד "הכיסאות" מאת אז'ן יונסקו, הפקה משותפת של סיימון מקברני בלהקת התיאטרון "Complicite" ושל תיאטרון רויאל קורט בלונדון, שהעלה את הצגת הבכורה בבריטניה של המחזה 40 שנה לפני כן.[15][16] הפקה זו הועלתה בברודוויי בין אפריל ליוני 1998. על תפקיד זה הייתה מקיואן מועמדת לפרס טוני.[17]
ב-1990 הופיעה מקיואן בסדרת הטלוויזיה "תפוזים הם לא הפרי היחיד" עליו זכתה ב-1991 בפרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית הטובה ביותר. ב-1992 וב-1993 שיחקה בסיטקום "מולברי". ב-1999 השתתפה בפרק "קסנדרה" בסדרה "ננס אדום" בתפקיד מחשב הרואה את הנולד. בסרט "רובין הוד: נסיך הגנבים" משנת 1991 שיחקה בתפקיד המכשפה המטורפת מורטיאנה. ב-2002 הופיעה בסרטו של פיטר מולאן "האחיות מגדלנה" בתפקיד הנזירה ברידג'ט.
מקיואן נבחרה על ידי רשת "גרנדה טלוויז'ן" לגלם את דמותה של הבלשית מיס מארפל בסדרה חדשה על פי ספריה של אגאתה כריסטי, ושיחקה בתפקיד זה מ-2004 עד 2007. ב-2005, כאשר הסדרה הוקרנה לראשונה בערוץ PBS, אמרה בריאיון לניו יורק טיימס "אני נהנית לשחק דמויות מקוריות ומעט תימהוניות. זה מאוד משעשע שאגאתה כריסטי יצרה אשה מבוגרת שחיה חיים שגרתיים בכפר קטן, ובכל זאת מבלה את זמנה בפענוח פשעים חמורים".[18] היא הכריזה על פרישתה מהתפקיד ב-2008 אחרי שהופיעה ב-12 סרטים.[19][20] השחקנית ג'וליה מקנזי החליפה אותה בתפקיד מיס מארפל.[21]
ב-2005 דיבבה את הדמות של מיס ת'ריפ בסרט "וולאס וגרומיט והארנב הקטלני" וכן בסרט ההמשך "וולאס וגרומיט: עניין של חיים ומוות"
חיים אישיים עריכה
ב-1953 התחתנה מקיואן עם יו קרוטוול (אנ'), אותו הכירה כשעבדה בגיל 14 בתיאטרון רויאל וינדזור. קרוטוול היה מנהל האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה בין השנים 1965 ו-1984.[22] לבני הזוג נולד בן גרג, שהוא שחקן ותסריטאי, ובת קלאודיה. יו קרוטוול נפטר ב-2002.[22]
היו שמועות שמקיואן סירבה לקבל תואר OBE, ואחר כך DBE, אבל היא עצמה לא הגיבה בנושא.[8] בריאיון עם קסנדרה ג'רדין ב-2004 אמרה שלעולם לא תדבר על כך.[3]
מקיואן נפטרה ב-30 בינואר 2015 בבית החולים צ'ארינג קרוס שבהמרסמית', אחרי ששלושה חודשים לפני כן היא לקתה בשבץ.[23]
פילמוגרפיה עריכה
| שנה | שם | שם באנגלית | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|---|
| 1953 | There Was a Young Lady | איירין | ||
| 1960 | No Kidding | קתרין רובינסון | שם הפצה בארצות הברית "Beware of Children" | |
| 1969 | Dance of Death | אליס | ||
| 1976 | The Bawdy Adventures of Tom Jones | ליידי בלסטון | ||
| 1976 | Escape from the Dark | מיס קוט | בארצות הברית "The Littlest Horse Thieves" | |
| 1978 | אביבה של מיס ברודי | The Prime of Miss Jean Brodie | ג'ין ברודי | |
| 1986 | Foreign Body | ליידי אמנפורד | ||
| 1985–1986 | מאפ ולוצ'יה | Mapp and Lucia | אמלין לוקאס (לוצ'יה) | |
| 1989 | הנרי החמישי | Henry V | אליס | |
| 1991 | רובין הוד: נסיך הגנבים | Robin Hood: Prince of Thieves | מורטיאנה | |
| 1992–1993 | מולברי | Mulberry | מיס פרנבי | סדרת טלוויזיה |
| 1995 | משה | Moses | מרים | |
| 1999 | מכתב האהבה | The Love Letter | קונסטנס סקטרגודס | |
| 1999 | ננס אדום | Red Dwarf | קסנדרה | סדרת טלוויזיה (פרק אחד) |
| 2002 | Food of Love | נובוטנה | ||
| 2002 | האחיות מגדלנה | The Magdalene Sisters | האחות ברידג'ט | |
| 2002 | Pure | ננה | ||
| 2004 | יריד ההבלים | Vanity Fair | ליידי סאות'דאון | |
| 2004 | המלחמה של קארי | Carrie's War | ||
| 2005 | ילדתו של לזרוס | The Lazarus Child | ג'נט | |
| 2005 | וולאס וגרומיט והארנב הקטלני | Wallace & Gromit: The Curse of the Were-Rabbit | מיס ת'ריפ | דיבוב |
| 2008 | וולאס וגרומיט: עניין של חיים ומוות | A Matter of Loaf and Death | מיס ת'ריפ | דיבוב |
| 2011 | Arrietty | הארו | דיבוב |
סרטי מיס מארפל 2004–2008 עריכה
| שנה | שם |
|---|---|
| 2004 | הגופה בחדר הספרייה |
| 2004 | רצח הקולונל |
| 2004 | Marple: 4.50 from Paddington |
| 2005 | מודעת הרצח |
| 2005 | רצח באישון הלילה |
| 2006 | רצח החדרנית |
| 2006 | Marple: By the Pricking of My Thumbs |
| 2006 | Marple: The Sittaford Mystery |
| 2007 | Marple: At Bertram's Hotel |
| 2007 | Marple: Ordeal by Innocence |
| 2008 | לקראת האפס |
| 2008 | גברת מארפל נוקמת |
פרסים ומועמדויות עריכה
| שנה | פרס | על | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 1976 | פרס אוליבייה להופעה הטובה ביותר בקומדיה | Oh, Coward! | מועמדות |
| 1976 | פרס אוליבייה לשחקנית הטובה ביותר בהפקה מחודשת | On Approval | מועמדות |
| 1978 | פרס אוליבייה להופעה הטובה ביותר בקומדיה | Look After Lulu! | מועמדות |
| 1980 | פרס אוליבייה לשחקנית הטובה ביותר בהפקה מחודשת | גרסת בראונינג / Harlequinade | מועמדות |
| 1983 | פרס איבנינג סטנדרד לשחקנית הטובה ביותר | The Rivals | זכייה |
| 1991 | פרס באפט"א לטלוויזיה לשחקנית הטובה ביותר | תפוזים הם לא הפרי היחיד | זכייה |
| 1995 | פרס איבנינג סטנדרד לשחקנית הטובה ביותר | דרכו של עולם | זכייה |
| 1996 | פרס אוליבייה להופעה הטובה ביותר בתפקיד משנה | דרכו של עולם | מועמדות |
| 1998 | פרס טוני לשחקנית הטובה ביותר במחזה | הכיסאות | מועמדות |
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של ג'רלדין מקיואן
ג'רלדין מקיואן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'רלדין מקיואן, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'רלדין מקיואן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'רלדין מקיואן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'רלדין מקיואן, באתר Discogs (באנגלית)- ג'רלדין מקיואן במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
- ג'רלדין מקיואן באתר Screenonline
- מערכת וואלה! NEWS, מתה השחקנית ג'רלדין מקיואן, באתר וואלה!, 31 בינואר 2015
- ג'רלדין מקיואן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 Michael Coveney "Geraldine McEwan was a great comic stylist", whatsonstage.com, 2 February 2015.
- ^ 1 2 3
Geraldine McEwan, actress - obituary, The Telegraph, 1 February 2015
- ^ 1 2 3 4 Cassandra Jardine, 'Fishnets, tarty wigs - I love all that', The Telegraph, 8 December 2004
- ^ 1 2 Janet Moat Profile, BFI screenonline; accessed 7 January 2016.
- ^ 1 2 Simon Farquhar "Geraldine McEwen: Actress whose decades of triumphs on the stage were topped off by her acclaimed Miss Marple on television", The Independent, 1 February 2015.
- ^ Michael Billington "Geraldine McEwan: mischievously witty, from Mrs Malaprop to Miss Marple", The Guardian, 1 February 2015
- ^ Dominic Shellard British Theatre Since the War, New Haven & London: Yale University Press, 1999 [2008], p. 96
- ^ 1 2 3 4 Michael Coveney "Geraldine McEwan obituary, The Guardian, 31 January 2015
- ^ "Geraldine McEwan ~ The Shakespeare Connection", geraldinemcewan.com
- ^ 1 2 Sheridan Morley Gielgud: The Authorised Biography, New York: Simon & Schuster, 2002, p.339
- ^ John Chapman "The School for Scandal is Memorable", Chicago Tribune (reprint of New York Daily News item), 26 January 1963, p.64
- ^ Philip Ziegler Olivier, London: MacLehose Press, 2013, p. 292
- ^ George Russell The Old Vic Theatre: A History, Cambridge: Cambridge University Press, 1993, p. 154
- ^ Alasdair Steven "Obituary: Geraldine McEwan, actress", The Scotsman, 2 February 2015
- ^ Matt Wolf "Review: The Chairs", Variety, 13 December 1997
- ^ Harry Haun "Briers and McEwan Dust Off The Chairs for Broadway", Playbill.com, 17 April 1998
- ^ "Geraldine McEwan", Playbill Vault
- ^ Marilyn Stasio "Make Way for TV's New Miss Marple, One With Some Romance in Her Past", New York Times, 15 April 2005.
- ^ Conlan, Tara (2008-01-23). "McEwan retires from Marple role". Media Guardian Unlimited. נבדק ב-2008-01-23.
- ^ Nicola Harley, Miss Marple actress Geraldine McEwan dies aged 82, The Telegraph, 31 January 2015
- ^ "Geraldine McEwan, Actress Known for Miss Marple Role, Dies at 82", New York Times (AP), 2 February 2015
- ^ 1 2 Claire Armitstead Obituary: Hugh Cruttwell, The Guardian, 29 August 2002.
- ^ "'Miss Marple actor Geraldine McEwan dies aged 82'". The Guardian. 31 בינואר 2015.
{{cite news}}: (עזרה)
