גאומתה
גאומתה (המאה ה-6 לפנה"ס) הידוע יותר בשמו היווני סמרדיס, היה אמגוש (כהן בדת זרתוסטרה) פרסי שהתחזה לברדיה ושלט כמלך פרס עד שהודח בידי דריווש הראשון.
 | |
| תבליט כתובת ביסותון בה נראה דריווש הראשון דורך על חזהו של גאומתה קודם הריגתו | |
| לידה |
המאה ה־6 לפנה״ס פסארגאדה, איראן  |
|---|---|
| פטירה |
522 לפנה״ס פסארגאדה, איראן |
| בן או בת זוג |
אטוסה |
  | |
ביוגרפיה עריכה
כשיצא כנבוזי השני מלך פרס למסע מלחמה כנגד מצרים מינה את אחיו ברדיה (ידוע לעיתים גם בשם סמרדיס) לעוצר. על פי כתובת ביסותון שהשאיר דריווש הראשון, כנבוזי שחשש שאחיו ימרוד בו הורה להרוג את ברדיה.[1] אם כי על פי הרודוטוס הרצח נעשה רק מאוחר יותר כיוון שכנבוזי קינא באחיו. דבר הרצח נודע אך למעטים. גאומתה היה אותה תקופה אמגוש כהן בדת זרתוסטרה, וסביר להניח שהוא לא היה פרסי אלא מדי.[2] כנבוזי מינה אותו לסוכן הבית, ועל פי המסופר הוא היה דומה דמיון מפליא לברדיה המת, והרודוטוס אף טוען ששמו היה כשם הנרצח, סמרדיס. הוא הוסת בידי אחיו פתזיטיס להתחזות לנרצח,[3] ובשנת 520 לפנה"ס גאומתה הכריז על מרד נגד כנבוזי. כאשר כנבוזי שמע על כך הוא כה זעם עד שקפץ על סוסו במהירות וחרבו נתקעה בגופו.[4] אם כי על פי כתובת ביסותון הוא התאבד בכוונה תחילה.[5]
גאומתה הפך למלך, הוא התחתן עם נשותיו של כנבוזי השני, ובינן אטוסה, הוא הקל מעול המיסים והסתגר בארמונו.[6] על פי המסופר הוא קבע כבירתו את העיר Sikayauvati, בצפון מערב איראן המודרנית, כמעט הכי רחוק שאפשר מפרס עצמה. טענה זו מחזקת את הסברה כי לא היה אהוד בקרב הפרסים.[2] כמו כן הוא לקח לו גם את נשותיו של המלך הקודם.
על פי המסופר המזימה נחשפה בידי אציל בשם אוטאנס, שחשד בתרמית כיוון שהמלך החדש מעולם לא יצא מהארמון. הוא ביקש מבתו פידימי שהייתה אשת כנבוזי ואחר כך אשתו של גאומתה, שתבדוק האם לבעלה חסרה אוזן, שכן אחת מאוזניו של גאומתה נכרתה בעבר. מנהג מקובל בקרב מלכי פרס. היא השיבה שאכן חסרה לו אוזן.[7] אוטאנס החל לארגן קשר, הוא יצר קשר עם שישה אצילים נוספים, גובריאס, אספתינס, מגבזוס, הידרנס, אינטפרנס ודריווש.[8] אוטאנס רצה להמתין ולתכנן היטב את הקשר, אולם גובריאס ודריווש דחקו לבצע אותו במהירות האפשרית. אותו זמן ניסו גאומתה ופתזיטיס לשכנע את פריכסספס, אחד מאנשי סודו של כנבוזי שהיה זה שרצח את ברדיה האמיתי, להצהיר ברבים שהמלך הנוכחי הוא אכן ברדיה האמיתי. פריכסספס הסכים בתחילה אולם התחרט והתאבד.[9] הקושרים ששמעו על כך, פרשו זאת כסימן טוב. הם התפרצו לארמון ובעוד חמישה מהם נאבקים בפתזיטיס דלקו דריווש וגובריאס אחרי גאומתה. גובריאס וגאומתה נאבקו ללא הכרעה עד שדריווש הנחית את מכת המוות. סך הכל מלך גאומתה שמונה שנים.[10]
לאחר מותו של גאומתה הפך דריווש למלך. ישנם חוקרים הטוענים שלמעשה סיפור ההתחזות בשקר יסודו. וכי ברדיה האמיתי מרד בכנבוזי ועלה לשלטון, ודריווש שהיה זקוק לעילה מתאימה כדי למרוד ולעלות לשלטון המציא את הסיפור. עם זאת, המקור הפרסי הרשמי לסיפור, שעליו הסתמכו ככל הנראה המקורות המאוחרים יותר, הוא כתובת ביסותון. הכתובת מקובעת אל צלע ההר בגובה של 100 מטר מעל הקרקע, ולא ניתן להגיע אליה ללא עזרת פיגומים מאחר שחלקים מצלע ההר סולקו לאחר כתיבתה במטרה להבליטה. גובהה 15 מטר ורוחבה כ-25 מטר. דריווש חקק לפיכך את סיפורו במקום שבו איש מלבד האלים לא יכל לקרוא אותו, ואלא אם כן מקבלים את ההנחה הבלתי סבירה שדריווש ניסה לשקר לאלוהיו אהורה מזדא, ככל הנראה דריווש כתב אמת.[2]
לקריאה נוספת עריכה
- הרודוטוס. היסטוריה. תרגמו וכתבו מבואות: בנימין שימרון ורחל צלניק-אברמוביץ. פפירוס, בית ההוצאה - אוניברסיטת תל אביב, 1998.
- כתבי הירודוטוס. מתורגמים מיוונית עם מבוא והערות מאת ד"ר אלכסנדר שור. ירושלים, ראובן מס, תרצ"ה. העתק דיגיטלי באתר "דעת".
- כתובת ביסותון בתרגום לאנגלית