גאורג מיכאליס
גאורג מיכאליס (בגרמנית: Georg Michaelis; 8 בספטמבר 1857 – 24 ביולי 1936) היה מדינאי גרמני ששימש בתפקיד קנצלר גרמניה בין 14 ביולי 1917 ל-31 באוקטובר 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה. מיכאליס היה הראשון שאינו בן למשפחת אצולה ששימש בתפקיד קנצלר גרמניה.
 | |||||
| לידה |
8 בספטמבר 1857 היינאו (אנ'), ממלכת פרוסיה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 ביולי 1936 (בגיל 78) באד סארוב (אנ'), המדינה החופשית פרוסיה, גרמניה הנאצית | ||||
| מדינה |
 הקיסרות הגרמנית | ||||
| השכלה | |||||
| מפלגה | מפלגת העם הלאומית הגרמנית | ||||
| |||||
  | |||||
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
מיכאליס נולד ב-8 בספטמבר 1857 בהיינאו שבפרובינציית שלזיה הפרוסית, וגדל בפרנקפורט על האודר. הוא למד משפטים באוניברסיטת ברסלאו, באוניברסיטת לייפציג ובאוניברסיטת וירצבורג מ-1876 עד 1884, והפך לדוקטור למשפטים. בין השנים 1885–1889 הוא חי ועבד בטוקיו, יפן כפרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים של החברה למדעי גרמניה.
לאחר שובו לגרמניה הפך לחבר בממשל הפרוסי. בשנת 1909 הוא מונה כתת-שר האוצר הפרוסי בברלין. בשנת 1914, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא קיבל לידיו את ניהול משרד התבואה של הרייך, שהייתה אחראית על ניהול התירס והחיטה במהלך המלחמה. ב-1917 הועלה לדרגת נציב המדינה הפרוסית לתזונה ציבורית.
קנצלר גרמניה עריכה
לאחר שהרייכסטאג והפיקוד העליון (OHL) אילצו את התפטרותו של תאובלד פון בתמן-הולווג ב-13 ביולי 1917, הפך מיכאליס כמועמד המפתיע הן לקנצלר גרמניה והן לראש ממשלת פרוסיה. מפקד הצבא פאול פון הינדנבורג הסכים כי מועמדות מיכאליס מקובלת על הצבא. מיכאליס ביקר ב-OHL בכמה הזדמנויות בתפקידו כתת-שר האוצר הפרוסי והממונה על אספקת המזון, כאשר התנהגותו הנוקשה עשתה רושם טוב על קציני המטה.
מיכאליס תואר כ"הקנצלר הבורגני הראשון של גרמניה", שכן הוא היה האדם היחיד שאינו בעל תואר אצולה שכיהן כקנצלר במהלך 400 שנות השלטון של בית הוהנצולרן בפרוסיה וגרמניה. אבל כוחות המטה הכללי הגרמני נותרו בשליטה מאחורי הקלעים.
ב-19 ביולי העביר הרייכסטאג את החלטת השלום של ארצברגר ל"שלום ללא סיפוחים או פיצויים", לאחר שנאום הקנצלר "פיחת" את השלום. חוסר יכולתה של הממשלה להטיל פיקוח על עליית המחירים, הדרישות להעלאת שכר, שביתות וכאוס כלכלי גובר, הניעו את "המקבעים הפוליטיים" לקראת השתלטות צבאית על מושכות השלטון. הקייזר רצה קנצלר שיוכל לנהל את הרייכסטאג, ואילו הצבא רצה קנצלר שיביא ל"שלום גרמני". ב-14 באוגוסט 1917 עמד מיכאליס בראש ועידת קרויצנאך השנייה שדנה בגורלה של אלזס-לורן.
באוגוסט הוביל המרד הימי בווילהלמסהאפן להוצאות להורג. מיכאליס האשים את הסוציאליסטים ברייכסטאג בתקווה לפצל את הקואליציה, אבל הרייכסטאג דרש את התפטרותו. ב-24 באוקטובר 1917 נפגשו הליברלים הלאומיים שלוש מפלגות סוציאליסטיות בקואליציה ייצוגים עם הקייזר והמליצו לו להחליף את מיכאליס בגאורג פון הרטלינג.
מיכאליס נשאר בתפקידו עד ה-1 בנובמבר 1917, אז נאלץ להתפטר לאחר שספג אש בשל סירובו להתחייב על ידי אישור החלטה שהתקבל על ידי הרייכסטאג בעד שלום ללא סיפוח או פיצויים. מיכאליס ניסה לשמור על תפקידו כנראש ממשלת פרוסיה, אך ללא הצלחה שכן הרוזן הרטלינג קבע כי לא ניתן להפריד בין שני התפקידים.
אחרית חייו עריכה
מ-1 באפריל 1918 עד 31 במרץ 1919 שימש כ-Oberpräsident של פרובינציית פומרניה הפרוסית. לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, הוא שיתף פעולה עם מועצת העובדים והחיילים המקומית. למרות זאת, הממשלה הנשלטת על ידי סוציאליסטים של פרוסיה החליפה אותו במהרה.
מיכאליס עבד בתחומי הלובינג הכלכלי, בארגוני סטודנטים, בסינוד של הכנסייה האוונגליסטית של האיחוד הישן-פרוסיה והפך לחבר במפלגת העם הלאומית הגרמנית המלוכנית / שמרנית הלאומית (DNVP). ב-1921 פרסם את זיכרונותיו, "Für Staat und Volk. Eine Lebensgeschichte".
גאורג מיכאליס נפטר ב-24 ביולי 1936 בבאד סארוב, ברנדנבורג בגיל 78.
קישורים חיצוניים עריכה
- גאורג מיכאליס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גאורג מיכאליס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
| הקודם: תאובלד פון בתמן-הולווג |
קנצלר גרמניה 1917 |
הבא: גאורג פון הרטלינג |
