גבירותיי ורבותיי

פתיחה רווחת לנאום
(הופנה מהדף גבירותי ורבותי)

הביטוי "גבירותיי ורבותיי" הוא פתיחה רווחת לנאום, שבה פונה הנואם בנימוס אל קהל מאזיניו.

לעיתים קודמת לפנייה זו, לכלל הקהל, פנייה ספציפית אל מאזינים חשובים במיוחד. כך, למשל, התחיל נאומה של עדה יונת, בטקס הענקת פרס נובל, במילים: "נכבדי בני משפחת המלוכה, נכבדי רמי הדרג, גבירותי ורבותי".[1]

ביטוי זה מקביל לביטויים דומים בשפות אחרות, שגם בהם קודמת הפנייה לנשים לפנייה לגברים, כגון:

סדר פנייה זה, המשמש גם כאשר בקהל יש רוב ניכר של גברים, משקף את ההעדפה הניתנת לנשים בכללי הנימוס.

נוסח ארכאי של הביטוי "גבירותיי ורבותיי" הוא הביטוי "גבירותיי ואדוני".[2]

כאשר הנאום נישא בפני גברים בלבד, מקובלת הפתיחה "מוריי ורבותיי". אף שבשני הביטויים משמשת המילה "רבותיי", היא משמשת בהם בשתי משמעויות שונות שלה. "רבותיי" היא צורת הרבים-סמיכות של "רב"; בביטוי "גבירותיי ורבותיי", פירושה "אדוני", כך שנוצרת הקבלה בין הפנייה לנשים – "גבירותיי", לפנייה לגברים, "רבותיי"; בביטוי "מוריי ורבותיי" פירושה "מורי", כך שנוצרת הקבלה בין שני חלקיו של הביטוי.

לעיתים, כאשר בקהל של גברים נוכחת אישה יחידה, מקפיד הנואם על הפנייה "גבירתי ורבותיי". דוגמה לכך היא סיפורה של כלת פרס נובל, ריטה לוי מונטלצ'יני, על חוויותיה באוניברסיטאות: "תקופה ארוכה המפגשים וההרצאות היו מתחילים בברכה 'גבירתי ורבותי'".[3]

כאשר הנאום ניתן בפני קהל רב-לאומי, שאין לו שפה משותפת, נעשית לעיתים פניית הפתיחה בשלל שפות, למשל Ladies and gentlemen, mesdames et messieurs ולאחריה נמשך הנאום בשפה אחת בלבד.

הערות שוליים עריכה