גד
גָּד הוא דמות מקראית, בנו של יעקב מזלפה, שפחת לאה, ולכן היא זו שהעניקה לו את שמו. צאצאיו היו שבט גד. מקור שמו מוסבר בספר בראשית, פרק ל', פסוק י"א:
 | |
| לידה | חרן |
|---|---|
| פטירה | מצרים העתיקה |
| אב |
יעקב  |
| אם |
זלפה |
| צאצאים | צִפְיוֹן, חַגִּי, שׁוּנִי, אֶצְבֹּן, עֵרִי, אֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי |
| מספר צאצאים | 7 |
  | |
וַתֹּאמֶר לֵאָה: בָּא גָד; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ גָּד
.
על פי סדר עולם רבה נולד בשנת ב'קצ"ח. לפי ילקוט שמעוני[1] גד נולד בי' בחשוון. לפי מדרש תדשא[2] גד נולד בי' בתשרי. גד נפטר בגיל 125.
מדרש שמו עריכה
פירוש המילה גד הוא 'מזל' והמילה בגד (בָּא גָד) פירושה: בא המזל. בספר ישעיהו, פרק ס"ה, פסוק י"א נזכר שמו של האל הארמי גד: וְאַתֶּם עֹזְבֵי ה', הַשְּׁכֵחִים אֶת-הַר קָדְשִׁי--הַעֹרְכִים לַגַּד שֻׁלְחָן. האל הארמי גד היה מופקד על גורלות ומזלות. השם "גדיאל" - גדי בצירוף המילה אל מופיע בספר במדבר, פרק י"ג, פסוק י'.
ברכת יעקב לגד עריכה
ברכת יעקב לבנו גד טרם מותו: ”גָּד, גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ; וְהוּא, יָגֻד עָקֵב”[3]. בברכת יעקב לגד הפעולה נגזרת משמו של השבט. אם יותקף גד, יתגודד לקבוצה ובזה טמון כוחו. בברכת יעקב לגד ניכר דמיון בתוכן הברכה, בלשונות דומים, ובאמצעי האמנותי לשון נופל על לשון לדן, אשר בורך גם הוא בפעולה אשר נובעת משמו וגם עליו נאמר כי יתקיף את אויביו מאחור. המילה "עָקֵב" מופיעה בשתי הברכות[4].
תרגום השבעים שונה במעט בפסוקים אלו: "גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב. מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך"(מ"ט יט-כ): האות מ"ם המופיעה בנוסח המסורה במילה "מאשר" נראית שלא במקומה, מלבד העובדה שלשאר השבטים הפניה אינה כוללת אותיות השימוש. בתרגום השבעים לעומת זאת נכתב "גד... עקבים. אשר שמנה..." – כלומר, האות מ"ם שייכת למילה עקבם (כתיב חסר) ובנוסח המסורה היא עברה אל המילה הבאה.
ברכת משה לגד עריכה
ברכת משה לשבט גד: ”בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד כְּלָבִיא שָׁכֵן וְטָרַף זְרוֹעַ אַף קָדְקֹד. כא וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק[5] סָפוּן וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל”[6].
גבורתו של גד מתבטאת בברכת משה. דימוי כוחו של ה' לאריה הרובץ על טרפו ואינו ירא מאויביו מצוי גם בספר ישעיהו, פרק ל"א, פסוק ד'. הגבורה שהיא אחד מאפיוניו של גד באה לידי ביטוי גם בספר צוואת גד א', ב' :'ואהי גיבור בין המשפתים. ולכן שמרתי בלילה על העדרים והיה כי בא הארי או הזאב או כל חיה רעה אל העדר ואוץ אחריו ואתפשהו ואחזיק בידי ברגלו ואקלעהו כאבן הקלע וככה הרגתיו'. בברכת משה הטורף הוא גד ואילו בצוואה, החיות מנסות לטרוף את העדר וגד עוצר בעדן[7].
עץ משפחה עריכה
עץ משפחה המציג את הדורות הקודמים:
צאצאי גד עריכה
.jpg)
בני גד היו צִפְיוֹן, חַגִּי, שׁוּנִי, אֶצְבֹּן[8], עֵרִי, אֲרוֹדִי וְאַרְאֵלִי[9]. צאצאיו של גד נזכרים גם במצבת מישע כ"איש גד" אשר התיישבו בארץ עטרות. בין הגולים בגלות אשור הם מצאצאי גד אשר הוגלו על ידי תגלת פלאסר.
ילקוט שמעוני, ויצא, דורש את מוצאו של אליהו הנביא בגד: אליהו הנביא משל מי? רב נהוראי אומר מגד היה, מתושבי גלעד.
קברו של גד עריכה
בספר הישר מסופר:
ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ויקברו את ראובן ואת גד בעבר הירדן ברומיא אשר נתן להם משה לבניהם.
— ספר הישר, סוף ספר יהושע
שבט גד עריכה
ערך מורחב – שבט גד
ראו גם עריכה
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל תנ"ך | ||
- עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ ילקוט שמעוני תורה קסב
- ^ מדרש תדשא ח
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק י"ט
- ^ יאיר זקוביץ, עולם התנ"ך בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 252.
- ^ על משמעות הכרזה כאשר מי שלוכד עיר שמו נקרא עליה, ראו מרטין בובר, דרכו של מקרא, ירושלים, מוסד ביאליק, 1997, ע"מ 75.
- ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק כ'
- ^ יאיר זקוביץ, צבת בצבת עשויה - מה בין מדרש פנים מקראי למדרש חוץ מקראי, תל אביב, עם עובד, 2009, עמ' 299.
- ^ ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוקים ט"ו–י"ח
- ^ ספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק ט"ז