גזה הראשון, מלך הונגריה
גזה הראשון, מלך הונגריה (בהונגרית: I. Géza magyar király; ממלכת פולין, 1044 בקירוב - ואץ, 25 באפריל 1077) היה מלך ממלכת הונגריה מבית ארפאד בין השנים 1074 לבין 1077. הוא היה בנו הבכור של המלך בלה הראשון, מלך הונגריה, הנכד של הנסיך ואזול, ואמו הייתה המלכה ריכזה ממוצא פולני. שמו בהטבלתו היה מגנוס. בסיוע גרמני, בן דודו של גזה שאלאמון, מלך הונגריה השיג את הכתר כאשר אביו מת ב-1063. הוא אילץ את גזה לעזוב את הונגריה. גזה חזר בחיזוק כוחות פולניים וחתם על הסכם עם שאלאמון בתחילת 1064. בהסכם הכירו גזה ואחיו לאסלו, בשלטונו של שאלאמון שהעניק להם את הדוכסות לשעבר של אביהם, שגודלה היה כשליש מממלכת הונגריה.
 | |||||||
| לידה |
1040? ממלכת פולין (1025–1385)  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 באפריל 1077 (בגיל 37 בערך) ואץ, הונגריה | ||||||
| מדינה |
הונגריה | ||||||
| מקום קבורה |
ואץ | ||||||
| מפלגה |
politician before the emergence of political parties | ||||||
| בן או בת זוג |
Synadene Sophia | ||||||
| שושלת בית ארפאד | |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
בין גזה לבין שאלאמון היה שיתוף פעולה הדוק, אך מערכת היחסים ביניהם הפכה מתוחה משנת 1071 ואילך. המלך כבש את הדוכסות בפברואר 1074 והביס את גזה בקרב. עם זאת, גזה ניצח בקרב הגורלי על מודיורוד ב-14 במרץ 1074. עד מהרה תפס את כס המלכות, אף על פי ששאלאמון שמר על שלטונו במשך שנים באזורי מושון וברטיסלאבה. בחודשים האחרונים לחייו יזם גזה שיחות שלום עם בן דודו שכס המלכות נשללה ממנו. בניו היו קטינים במותו, על כן אחיו הצעיר, לאסלו, עלה בעקבותיו על כס המלכות.
לפני שלטונו עריכה
גזה היה בנם הבכור של המלך בלה הראשון ושל הנסיכה הפולנייה ריכזה ונולד במהלך שהותו של אביו בפולין. הוא חזר הביתה מפולין עם אביו ב-1048. בשנת 1057 הוא ואחיו הצעיר, לאסלו, השלימו עם הכתרת אחיינו שאלאמון, אולם בשנת 1059 - לאחר ניסיון ההפיכה בארמון טיסהווארקון - הוא ברח עם אביו לפולין והשתתף במלחמות האזרחים עם הצבאות שהובאו משם על ידי משפחתו, שלאחר מכן הביאו את אביו לכס המלכות ב-1061 בשם בלה הראשון. לאחר מות אביו (1063), הוא ואחיו הכירו שוב בשאלאמון כמלך בשלום גיור (20 ביוני 1064). גזה החזיר לעצמו את הדוכסות של אביו, וב-11 באפריל בפץ' הניח את כתר הפסחא על ראשו של שאלאמון בנוכחות היינריך הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. לאחר מכן השתתף גזה במלחמות נגד הפצ'נגים ונגד האימפריה הביזנטית. היוונים של ניקטאס (Niketas) נאנדורפהרוואר בהונגרית (1071) הציעו את עצמם לחסותו, ולא של המלך שאלאמון והוא לא הרשה לבזוז אותם, על כן המלך הפחית את חלקו בחלוקת השלל.
גזה, בשנת 1072 כאשר הביזנטים כבשו בחזרה את נאנדורפהרוואר בתחבולה, ליוה אמנם את המלך למסע קרב ניש, אך לא המשיך איתו הלאה, אלא מיהר הביתה לנסיכותו, שם התכונן למלחמת אזרחים שלא ניתן היה להימנע ממנו. בשנת 1073 התפייסו אמנם קרובי המשפחה באי אסטרגום לזמן קצר, אך כאשר צבאותיו של שאלאמון רצו להפתיע את גזה, שצד ביער איגפאן במהלך החורף, הנסיך הוביל חילותיו למעבר לנהר טיסה. גזה, עם אחיו הצעיר, לאסלו, ניסה להגיע לגבול בוהמיה, להתאחד עם צבאותיו. אולם ב-26 בפברואר 1074 הוא הפסיד בקרב והצליח להימלט מנהר הטיסה עם בודדים בלבד מחייליו. הוא התאחד לבסוף עם צבאות לאסלו ובשנת 1074 ב-14 במרץ במודיורוד ניצח את המלך שאלאמון בקרב מכריע.
שלטונו עריכה
גזה תפס את השלטון ברוב המדינה (הוא הפקיד את לאסלו על הנהגת הדוכסות). רק הטירה של מושון ופוז'ון נשארה בידי שאלאמון. גזה נבחר למלך גם על ידי הפרלמנט של סקספהרוואר ב-1074.[1] עם זאת, שאלאמון לקח עמו את סמלי המלכות. אז גזה פנה לכס הקדוש כדי לקבל את הכתר החדש שלו. האפיפיור גרגוריוס השביעי במשך זמן מה הכיר בשאלאמון כמלך החוקי, אך מאוחר יותר היה מוכן לתמוך בגזה בתמורה להכרה בנאמנותה של ממלכת הונגריה כלפיו כמדינה וסאלית שלו. כתמיכה בטענתו לנאמנות טען כי מקורה של המלוכה ההונגרית ברומא, וכי אישטוואן הראשון, מלך הונגריה, שכתרו וחניתו היו אז בוותיקן, הציע את ארצו לפטרוס הקדוש לפני מותו.
עבור גזה, ההכרה בנאמנות לאפיפיור הייתה בלתי מתקבלת על הדעת כמו הסמכות העליונה של הקיסר הגרמני-רומי על ממלכת הונגריה, לכן כצעד הגיוני במדיניות חוץ, הוא פנה ליריבו לשעבר, ביזנטיון, ובשנת 1075 התחבר עם הקיסר הביזנטי מיכאל השביעי דוקאס (אנ'). הברית נחתמה באופן מסורתי בנישואי שושלת, וגזה ביקש את ידה והתחתן עם נסיכה ביזנטית. ביחד איתה שלח הקיסר כתר - מה שנקרא קורונה גראקה (אנ'), שעדיין מהווה את החלק התחתון של הכתר הקדוש (הכתר הקדוש ההונגרי הוא אחד מכתרי ההשבעה העתיקים באירופה ושרד עד היום).[2] ציורי האמייל המעטרים את הכתר הנציחו גם את גזה הראשון, זהו הדיוקן האותנטי השני של מלך הונגרי לאחר גלימת ההכתרה של אישטוואן הראשון.[2]
גזה מת ב-25 באפריל 1077 וליורשו הפך לאחיו הצעיר. על הנסיבות שגרמו למותו דיווח אב מנזר ממוצא איטלקי, וילרמוס כך: המלך הצעיר, החזק והאהוב מאוד חלה לפתע ומת כאשר השתתף במשא ומתן לשלום עם שאלאמון.
צאצאיו עריכה
מז'ופיה, אשתו הראשונה של גזה, היו לו שני בנים: קלמן (לימים קלמן, מלך הונגריה, שכינויו היה "קלמן בעל הספר") ואלמוש. אשתו השנייה, סינאדנה (אנ'), הייתה אחייניתו של הקיסר הביזנטי ניקפורוס השלישי בוטניאטס, קיסר האימפריה הביזנטית, שממנה נולדה בת, קטלין.
גלריית תמונות עריכה
-
המלך גזה ואחיו הצעיר לאסלו, לימים לאסלו הראשון, מלך הונגריה (כרוניקה מאוירת) -
גזה הראשון על כס המלכות (הכרוניקה של טורוצי) -
פסל המלך בוואץ -
גזה הראשון. ציור מאת מוריץ פון שווינד
.jpg)
.jpg)
ראו גם עריכה
- Grandpierre K. Endre (1991). Királygyilkosságok. Magyarok Titkos Története. p. 68–77. ISBN 963-7707-00-X.
- 25 באפריל 1077 מותו של מלך הונגריה גזה הראשון, rubicon.hu
- ניתן למצוא את קברו של המלך גזה הראשון בואץ hirado.hu
לקריאה נוספת עריכה
- ↑ Romsics 2017: Romsics Ignác: Magyarország története. Budapest: Kossuth. 2017. ISBN 978-963-09-9005-9
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Juhász József: Székesfehérváron tartott országgyűlések és koronázások
- ^ Zombori, I, Cséfalvay, P., Maria Antonietta De Angelis: A Thousand Years of Christianity in Hungary – Hungariae Christianae Millennium – Published by the Hungarian Catholic Episcopal Conference, Budapest, 2001 – Kiadvány a Magyar Millennium alkalmából Orbán Viktor miniszterelnök védnöksége alatt rendezett vatikáni kiállításra