גחניים

משפחת טורפים במחלקת היונקים

גְּחָנִיִּים (שם מדעי: Viverridae) היא משפחה בתת-סדרה דמויי חתול אשר בסדרת הטורפים. משפחה זאת אנדמית לרוב האזורים הטרופיים של העולם הישן: אפריקה, דרום אירופה, המזרח התיכון ודרום-מזרח אסיה. בתי הגידול המועדפים על המשפחה הם: יערות, סוואנה, הרים ובמיוחד יערות הגשם הטרופיים.

קריאת טבלת מיוןגחניים
לפי כיוון השעון משמאל למעלה: גחן דקלים אסייתי, גחן מצוי, בינטורונג וזבד דקל מסיכתי
לפי כיוון השעון משמאל למעלה: גחן דקלים אסייתי, גחן מצוי, בינטורונג וזבד דקל מסיכתי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי חתול
משפחה: גחניים
שם מדעי
Viverridae
גריי, 1821
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
זבד אפריקאי
זבד מלאי
גחן דקלים חום

מיני הגחניים מכונים בשם זבד, לבעלי הגוף המפוספס והגדול ופסים סביב עיניהם. הם מטפסי עצים בעיקר ופעילי יום ולילה. מינים אחרים מכונים גחנים והם נפוצים בעיקר באפריקה, למעט מין אחד שהיה מצוי בעבר בישראל - גחן מצוי. הגחנים בעלי זנב ארוך וגוף מנומר ומוארך, והם פעילים בעיקר בלילה.

הגדול בגחניים הוא הזבד האפריקאי שמשקלו 18 קילוגרם ואורכו 84 סנטימטרים והבינטורונג הדומה לו בגודלו. הקטן בבני המשפחה הוא לינסנג אפריקני שמשקלו 650 גרם ואורכו 33 סנטימטרים. הגדול שבבני המשפחה מעולם היה המין זבד ליקיי שהגיע למשקל 40 ק"ג.

מאפיינים עריכה

גופם גלילי וארוך, רגליהם קצרות, החרטום בדרך כלל מחודד. רוב המינים הולכי כפות ובכל רגל חמש אצבעות. חלק מהמינים בעלי טפרים המשתרבבים חלקית. לפעמים שתי בלוטות ריח ליד פי הטבעת המשמשות לסימון תחום המחיה. בלוטות הריח מפיקות ריח חזק ולא נעים אשר נמצא בשימוש בתעשיית הבשמים. חברת הבשמים שאנל הודתה שעד לשנת 1998 היא השתמשה בחומר המופק מבלוטות הריח של זבד הודי בבושם מסוג שאנל 5 מתוצרתם. בעקבות לחץ של ארגונים לזכויות בעלי חיים הופסק השימוש בחומר. שימוש ידוע נוסף הוא בתעשיית הקפה. פולי קפה אשר גחן הדקלים האסייתי פולט (לאחר שלא עוכלו ועברו תהליך תסיסה במערכת העיכול שלו) נחשבים משובחים במיוחד.

קיימים מינים שוכני קרקע החיים במאורות שאינם חופרים בעצמם, ויש מינים אחרים החיים על עצים.

מזונם העיקרי מן החי אבל ישנם מינים הניזונים גם מן הצומח. המשפחה מגוונת ומחולקת לשלושה תת-משפחות ו-14 סוגים, בהם למעלה מ-30 מינים. המשפחה כוללת מינים הנפוצים באסיה ובאפריקה. בישראל מצוי המין: גחן מצוי שהוא המין היחיד המצוי בטבע באירופה.

חלק מהמינים שהיו כלולים במשפחה בעבר משתייכים כיום למשפחת הנמייתיים. המין זבד דקלים אפריקני הועבר למשפחה עצמאית והמינים לינסנג אסייתי מפוספס ולינסנג אסייתי מנומר הועברו למשפחת לינסנגים אסייתיים. מינים נוספים שחיים במדגסקר כמו הפוסה הועברו למשפחת טורפי מדגסקר.

סוגי הגחניים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גחניים בוויקישיתוף