גינטר בניש
גינטר בניש (בגרמנית: Günter Behnisch; 12 ביוני 1922 – 12 ביולי 2010) היה אדריכל גרמני. במהלך מלחמת העולם השנייה הוא הפך לאחד ממפקדי הצוללות הצעירים בגרמניה. בהמשך הפך בניש לאחד האדריכלים המייצגים את הדה-קונסטרוקטיביזם. הפרויקטים הבולטים שבנה כוללים את הפארק האולימפי (אנ') במינכן ואת הפרלמנט (אנ') המערב-גרמני בבון.
 | |
| לידה |
12 ביוני 1922 דרזדן, רפובליקת ויימאר  |
|---|---|
| פטירה |
12 ביולי 2010 (בגיל 88) שטוטגרט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת שטוטגרט |
| תחום יצירה | אדריכלות |
| יצירות ידועות |
ארמון הזכוכית זינדלפינגן, האצטדיון האולימפי |
| פרסים והוקרה |
פרס אוגוסט פרה (1981) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת שטוטגרט צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה צלב הברזל, דרגה שנייה |
|
behnisch | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
בניש נולד בלוקוויץ שליד דרזדן (כיום רובע בדרום העיר). הוא השני מבין שלושה ילדים.[1] למד במספר בתי ספר, בשל העובדה שאביו הסוציאל-דמוקרט נעצר, פוטר ונשלח לעבודה בקמניץ ידי הממשל הנאצי.
בשנת 1939 התנדב בניש בן ה-17 להצטרף לצי המלחמה הגרמני, "קריגסמרינה", שהיה אלטרנטיבה פחות מכבידה מאשר עבודות כפייה או גיוס צבאי.[1] בסופו של דבר הוא הפך לקצין צוללות ושירת על סיפון הצוללת U-952 (אנ'). באוקטובר 1944 הפך לאחד ממפקיד הצוללות הצעירים ביותר, כשמונה למפקדה של U-2337 (אנ').[2] בתום מלחמת העולם השנייה נכנע ומסר את הצוללת שעליה פיקד לבריטים. הוא הפך לשבוי מלחמה בטירת פת'רסטון (אנ') בנורת'מברלנד.
בהמשך הוכשר בניש כמניח לבנים,[1] ובשנת 1947 נרשם ללימודי אדריכלות באוניברסיטה הטכנית בשטוטגרט.[3] בשנים 1967 עד 1987 היה פרופסור לעיצוב בניין ולעיצוב אדריכלי, וטכנולוגיית בנייה תעשייתית באוניברסיטה הטכנית בדרמשטאדט (אנ').[4]
אחד הבניינים הבולטים ביותר שלו שעיצב הוא בניין הפרלמנט בבירת מערב גרמניה, בון. אף על פי שזכה במכרז לעיצוב המבנה בשנת 1973, הבנייה החלה רק בשנת 1987 והושלמה בשנת 1992.[3]
הוא הקים משרד אדריכלות משלו בשטוטגרט בשנת 1952. המשרד הפך בשנת 1966 ל"בניש ושותפים".
בנו, שטפן בניש, הקים בשנת 1989 חברה נפרדת, "בניש ארכיטקטן" (אנ').[5]
פרויקטים עריכה
- 1972 – הפארק האולימפי של מינכן שבגרמניה.[6]
- 1992 – אולם המליאה של הפרלמנט הגרמני (בונדסטאג) בבון שבגרמניה.[7]
- 1993–2005 – בניין האקדמיה לאמנויות (אנ') במיטה שבברלין; הרחבת זכוכית בת שש קומות של מלון אדלון המשוחזר.[8][9]
- 1998 – מגדל פיקוח בנמל התעופה נירנברג (אנ') שבגרמניה.[10]
- 2002 – בנק הסליקה הממלכתי הצפון-גרמני (אנ') בהנובר שבגרמניה.[11]
- 2003 – מרכז ג'נזיים בקיימברידג', במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית.[12]
- 2005 – המרכז למחקר תאי וביומולקולרי בטורונטו שבקנדה.[13]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של גינטר בניש- גינטר בניש באתר archINFORM
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 David Childs, Günter Behnisch: The architect behind Munich's groundbreaking Olympic Stadium, in "The Independent", 7 August 2010
- ^ Busch, Rainer; Röll, Hans-Joachim (1999). German U-boat commanders of World War II: a biographical dictionary. London, Annapolis, Md: Greenhill Books, Naval Institute Press. ISBN 1-55750-186-6.
- ^ 1 2 Thorsten Dörting, Obituary of the Architect Günter Behnisch, in Spiegel online international, 13 July 2010
- ^ "Günter Behnisch". Technische Universität Darmstadt (באנגלית).
- ^ "STEFAN BEHNISCH". AW Magazine. אורכב מ-המקור ב-2014-06-06. נבדק ב-2019-12-30.
- ^ Stock, W.J. (13 ביולי 2010). "Baumeister der Demokratie". Süddeutsche Zeitung.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Günter Behnisch zum 80.Geburtstag". Aedes.
- ^ "Architekt Günter Behnisch stirbt mit 88 Jahren". Die Welt. 13 ביולי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Vorne Historie, hinten Behnisch: Das Hotel Adlon in Berlin wird erweitert". BauNetz. 16 בספטמבר 1999.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Nürnberg International Airport (NUE/EDDN), Nuremberg, Bavaria, Germany". Airport Technology. נבדק ב-3 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Defining the Internal Essence of the Materiality of Institution" (PDF). Michael James Potter. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2016-07-30. נבדק ב-3 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Junge deutsche Architekten bauen im Ausland". השגרירות הגרמנית בקופנהגן. אורכב מ-המקור ב-21 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Behnisch Architekten". German Architects. אורכב מ-המקור ב-3 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה)