גמא במשולש דרומי
γ במשולש דרומי הוא הכוכב השלישי בבהירותו בקבוצת הכוכבים משולש דרומי עם בהירות נראית מדרגה 2.89, שנמצא במרחק של כ-184 שנות אור ממערכת השמש. הוא מהווה את הקודקוד הדרום-מערבי באסטריזם בעל צורת המשולש שעל שמו נקראת הקבוצה.
 | |
| מיקומו של γ במשולש דרומי בקבוצת משולש דרומי | |
| נתוני תצפית | |
|---|---|
| קבוצת כוכבים | משולש דרומי |
| שמות נוספים | HD 135382 |
| סוג | כוכב הסדרה הראשית לבן-כחלחל |
| בהירות נראית | 2.89[1] |
| סיווג ספקטרלי | A1 V[1] |
| עלייה ישרה | 15ʰ 18ᵐ 54.58ˢ מילי-שניות קשת בשנה |
| נטייה | 46.36″ 40′ 68°- מילי-שניות קשת בשנה |
| מאפיינים פיזיים | |
| בהירות מוחלטת | 0.86- |
| מרחק |
184 שנות אור 56.41 פארסק[1] |
| רדיוס | 5.86[2] רדיוסי שמש |
| מסה | 3.2[3] מסות שמש |
| עוצמת הארה | פי 190 מהשמש |
| טמפרטורה | 9,400[2] K |
| מהירות סיבוב | 199 קילומטר לשנייה |
| גיל | 260[4] מיליון שנים |
| מהירות רדיאלית | 199[3] קילומטר בשנייה |
| היסט | 17.1809±0.3327 אלפיות של שניות קשת |
מאפיינים עריכה
γ במשולש דרומי הוא כוכב הסדרה הראשית לבן-כחלחל מסוג ספקטרלי A1 V, מסתו מוערכת ביותר מ-3 מסות שמש ורדיוסו מעט פחות מ-6 רדיוסי שמש. טמפרטורת פניו היא כ-9,400 קלווין והוא קורן בעוצמה גדולה פי 190 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, אך הטמפרטורה גבוהה בהרבה מזו של השמש כך שחלק משמעותי מקרינתו היא בתחום העל-סגול ובצרופה, הארתו הכוללת היא בעוצמה של פי 250 מזו של השמש.[3] ספקטרום הקרינה של γ במשולש דרומי הוא חריג ומצביע על שכיחות לא רגילה של היסוד הנדיר אירופיום[5] וכן של סטרונציום ושל כרום.[6] ככל הנראה הסיבה לשכיחות החריגה היא שדות מגנטיים חזקים שנוצרים כתוצאה של סיבובו של הכוכב על צירו במהירות גבוהה של לפחות 200 קילומטר בשנייה. השדה המגנטי משפיע בצורה שונה על חומרים שונים ויוצר ריכוזים גבוהים שלהם על פני הכוכב. בעבר דווח שבהירותו של הכוכב משתנה מעט והוא סווג כחשוד כמשתנה,[7] אך מדידות עדכניות יותר לא מצאו שינוי שעולה על מאית דרגת בהירות.[8]
קישורים חיצוניים עריכה
- γ במשולש דרומי באתר של ג'ים קלר
- גמא במשולש דרומי, בבסיס הנתונים SIMBAD לגרמי שמיים אסטרונומיים
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 SIMBAD: γ Trianguli Australis
- ^ 1 2 J. H. Rhee, I. Song, B. Zuckerman & M. McElwain: Characterization of Dusty Debris Disks: The IRAS and Hipparcos Catalogs, The Astrophysical Journal, Vol. 660, Iss. 2, p. 1561 (2007)
- ^ 1 2 3 J. Zorec & F. Royer: Rotational velocities of A-type stars. IV. Evolution of rotational velocities, Astronomy & Astrophysics, Vol. 537, id. A120 (2012)
- ^ G. H. Rieke, K. Y. L. Su, J. A. Stansberry, D. Trilling, G. Bryden, J. Muzerolle, B. White, N. Gorlova, E. T. Young, C. A. Beichman, K. R. Stapelfeldt & D. C. Hines: Decay of Planetary Debris Disks, The Astrophysical Journal, Vol. 620, Iss. 2, p. 1015 (2005)
- ^ W. Buscombe: Line strengths for southern OB stars-I, Spectrograms with high dispersion, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 144, p. 16 (1969)
- ^ Yu. V. Glagolevskij: Magnetic-field dependence of chemical anomalies in CP stars, Astrophysical Bulletin, Vol. 62, Iss. 3, p. 244 (2007)
- ^ General Catalogue of Variable Stars: γ Trianguli Australis
- ^ S. J. Adelman: Research Note Hipparcos photometry: The least variable stars, Astronomy & Astrophysics, vol. 367, p. 297 (2001)