גריזרס
גריזרס (באנגלית: Greasers), כינוי לחבורות או כנופיות של צעירים שהחלו להתפתח בשנות ה-50 של המאה ה-20 בארצות הברית. הסגנון של תת-תרבות זו הפך לפופולרי בקרב אנשים רבים כביטוי למרד נעורים.
היסטוריה עריכה
בשנות ה-50, ה-60 וה-70, צעירים אלה היו ידועים בתור "בריונים" וכיום הם מכונים לעיתים קרובות "רוקבילי"[1]. רבים ראו בהם כבני אדם עילגים ואלימים עם רצון מאצ'ואיסטי לזעזע, שסיגלו לעצמם מנטליות של אנשי כנופיה עם קודים של כבוד גברי. השם "גריזרס" נבע מהתספורת המשומנת שלהם, שהייתה כרוכה בסירוק השיער לאחור בשמנים שונים שנדמו לגריז (לגריזרס מגזעים שונים היו תסרוקות שונות, להרבה מקסיקנים ואפרו-אמריקאים למשל, היה שיער מתולתל). המונח שב והופיע בעשורים מאוחרים יותר, כחלק מהתחייה של התרבות הפופולרית של שנות ה-50. אחד מביטוייה הראשונים הייתה פרסומת טלוויזיונית למשקה 7 Up מ-1971.
למרות שתת-תרבות זו הייתה רווחת בעיקר בקרב בני הנוער בצפון אמריקה, היו תופעות דומות בבריטניה, אוסטרליה, איטליה, יפן ושוודיה. הגריזרס הבריטים נקראו "Ton-up boy" בשנות ה-50, ו"רוקרים" בשנות ה-60, והם עצמם, גלוחי ראש ואחרים, מכנים את הגריזרס בפשטות בשם "גריז".
הגריזרס בצפון אמריקה היו ידועים בשנות ה-50 באהבתם למכוניות "הוט רוד" (מכוניות אמריקאיות שקל היה לשנותן ואפשר היה לקנותן במחיר נמוך), לאופנועים ולמוזיקת רוק אנד רול ורוקבילי. הם לבשו לרוב חולצות טי שרט צבעוניות (לעיתים קרובות עם השרוולים מופשלים), חולצות איטלקיות סרוגות, חולצות בייסבול וחולצות באולינג, מעילי עור וג'ינס ליוויס שחורים או כחולים עם שרשראות מגולגלות בכל מקום. נעליהם היו מגפי-אופנוע שחורים או נעלי שפיץ וכמן כן הרבו לענוד בנדנות, כובעים שטוחים וארנקי-שרשרת. תסרוקתם הייתה מסורקת לאחור במקום בעזרת משחה, שעווה או קרמים לשיער כגון שמן שיער.
ה"גריזרס" מצטיירים לעיתים קרובות כבני מעמד פועלים עירוני אתני, אמריקאים-איטלקים או היספנים. למעשה, המונח "גריזרס" או "גריז" שימש גם להשמצות על רקע אתני כלפי אמריקאים-איטלקים או אמריקאים ממוצא היספני, בשל סטריאוטיפים שונים.
במדיה עריכה
ייצוגם של הגריזרס במדיה לא תמיד תאם את הסטריאוטיפ או את ההשתייכות האתנית שייחסו להם, והם הוצגו לפעמים באור אוהד. כך למשל סרטי קולנוע כמו "הפרא" (1953) ו"מרד הנעורים" (1955) הציגו גרסה של גריזרס אמריקאים לבנים (מרלון ברנדו וג'יימס דין) שהוו מודל למתבגרים ה"בועטים", המורדים בהורים ובממסד כאות למצוקה פנימית. ייצוגים אחרים שהתייחסו לגריזרס כללו סרטים כגון "אמריקן גרפיטי" (1973), "שבילי הזעם" (1973), "אני והחבר'ה" (1986), הסרט "נערי הכרך" המבוסס על הספר "נערי הכרך", המחזמר "גריז" (1971) והסרט באותו שם (1978), דמותו של "פונזי" בסדרת הטלוויזיה "ימים מאושרים" (1974-1984), דמותם של "לני" ו"סקוויגי" בסדרת הטלוויזיה "לוורן ושירלי" (1983-1976) ועוד.
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Marcus, Daniel (2004), "Happy Days and Wonder Years: The Fifties and the Sixties in Contemporary Cultural Politics". New Brunswick, New Jersey: Rutgers University Press. p. 12.