גרנד פרי אוסטריה

מירוץ מכוניות המתקיים באוסטריה

גרנד פרי אוסטריה הוא מרוץ מכוניות המתקיים באוסטריה כחלק מאליפות הפורמולה 1. המרוץ התקיים לראשונה בשנת 1964, ומאז התקיים במספר תוואי מסלול. מאז שנת 2014 מתקיים המרוץ במסלול הרד בול רינג. אלן פרוסט, שניצח במרוץ שלוש פעמים, הוא הנהג עם מספר הניצחונות הרב ביותר. קבוצת מקלארן היא הקבוצה בעלת מספר הזכיות הרב ביותר, שש זכיות.

גרנד פרי אוסטריה
ענף מרוץ מכוניות
תאריך ייסוד 1963 עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגון מפעיל הפדרציה הבין-לאומית לרכב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר מארחת רד בול רינג עריכת הנתון בוויקינתונים
זוכה נהגים: מקס ורסטאפן
יצרנים: רד בול רייסינג
הכי הרבה זכיות נהגים: מקס ורסטאפן (4)
יצרנים: מקלארן (6)
מסלול רד בול רינג במהלך גרנד פרי אוסטריה 2016
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריה עריכה

זלטווג עריכה

המרוץ התקיים לראשונה בשנת 1963, כמרוץ שלא נכלל בסבב האליפות. המסלול נבנה בבסיס חיל האוויר ליד העיירה זלטווג והסתיים בניצחונו של ג'ק ברבהאם. שנה לאחר מכן צורף המרוץ לסבב האליפות. לורנזו בנדיני, נהגה של קבוצת פרארי היה המנצח. האירוע נחשב להצלחה, אך המסלול עצמו נחשב למסוכן. הוא היה צר ובעל מהמורות רבות. בנוסף, עלו תלונות רבות מצד הצופים על ראות מוגבלת. גורמים אלה הביאו את הנהלת האליפות להוציא את המרוץ מהסבב לאחר שנה אחת בלבד, עד שתמצא חלופה ראויה.

אוסטרייכרינג עריכה

 
תוואי המסלול בין השנים 1969–1976

בין השנים 1970 עד 1987 התקיים המרוץ במסלול אוסטרייכרינג. המסלול נבנה כמסלול מהיר עם פניות חדות, שהיה חביב על הנהגים. המרוץ הראשון התקיים בשליטה של קבוצת פרארי, שנהנו ממנועים חזקים מתוצרת פיאט. ג'קי איקס סיים כמנצח וקליי רגזוני, חברו לקבוצה, סיים במקום השני. ג'ו סיפרט ניצח במרוץ בשנת 1971, מרוץ בו הבטיח ג'קי סטיוארט את זכייתו השנייה בתואר האליפות. ויטוריו במבילה השיג בשנת 1975 את הניצחון הראשון והיחיד שלו בקריירה. על הזכייה העיב מותו של מארק דונהיו[1], שנהרג בתאונה באימון המקדים באחת הפניות החדות במסלול. בעקבות התאונה שונה מבנה המסלול מספר פעמים והפנייה המהירה הפכה לאיטית ביותר במסלול.

בשנת 1976 רשם ג'ון ווטסון את ניצחון הבכורה שלו באליפות. שנה לאחר מכן היה זה אלן ג'ונס שרשם ניצחון בכורה. הגרנד פרי האוסטרי של עונת 1982 היה אחד המרוצים הצמודים באותה עונה. חמש מכוניות עם מנועי טורבו זינקו למרוץ, אך ארבעה מהם נאלצו לפרוש בשל בעיות מכניות. אלן פרוסט, שהוביל את המרוץ נאלץ לפרוש בשל בעיות במנוע. ההקפות האחרונות במרוץ היו מאבק צמוד בין קקה רוזברג ואליו דה אנגליס, שניצח לבסוף במרוץ. פרוסט ניצח במרוץ שנה לאחר מכן והוסיף עוד שני ניצחונות בעונות 1985 ו-1986.

המרוץ בשנת 1987 הוזנק שלוש פעמים עקב תאונות שנגרמו בגריד הצר. מספר התאונות בגריד יחד עם היעדר אמצעי בטיחות מספיקים הובילו להחלטה להוציא את המרוץ מהמשך התחרויות ולהפסקה בת עשר שנים בקיום התחרות.

A1 עריכה

במהלך השנים 1995 ו-1996 נבנה המסלול מחדש ובשנת 1997 התקיים שוב הגרנד פרי האוסטרי. ז'אק וילנב ניצח את המרוץ הראשון במסלול החדש, בו נשארה פנייה חדה אחת בלבד. בשש השנים הבאות הצליחה קבוצת מקלארן לרשום שלושה ניצחונות (שני ניצחונות של מיקה הקינן). מספר דומה של ניצחונות היו גם לקבוצת פרארי (שני ניצחונות של מיכאל שומאכר). תמיכתה של אוסטריה בחוקים המטילים הגבלות על צריכת טבק הובילה את מנהל הפורמולה 1, ברני אקלסטון, לבטל את הגרנד פרי האוסטרי ולהוציא אותו מסבב התחרויות בעונת 2004[2].

רד בול רינג עריכה

דיטריך מאטשיץ, הבעלים של רד בול רכש את המסלול ושיפץ אותו במשך מספר שנים. מרוצים שונים החלו להתקיים במסלול כבר בשנת 2011, אך סבב הפורמולה 1 התחדש רק שלוש שנים מאוחר יותר[3]. נהגי קבוצת מרצדס ניצחו בארבע השנים הבאות במרוצים שהתקיימו במסלול המחודש.

פתיחת עונת 2020 נדחתה במספר חודשים בשל התפרצות וירוס הקורונה. מרוץ הפתיחה התקיים באוסטריה ב-5 ביולי. שבוע לאחר מכן התקיים באותו מסלול גרנד פרי שטיריה, מתוך מטרה לאפשר מספר רב ככל האפשר של מרוצים בעונה.

מנצחים לפי שנה עריכה

שנה נהג יצרן מסלול
2023 הולנד  מקס ורסטאפן רד בול רד בול רינג
2022 מונקו  שארל לקלר פרארי
2021 הולנד  מקס ורסטאפן רד בול
2020 פינלנד  ולטרי בוטאס מרצדס
2019 הולנד  מקס ורסטאפן רד בול
2018 הולנד  מקס ורסטאפן רד בול
2017 פינלנד  ולטרי בוטאס מרצדס
2016 בריטניה  לואיס המילטון מרצדס
2015 גרמניה  ניקו רוזברג מרצדס
2014 גרמניה  ניקו רוזברג מרצדס
2013

2004
לא התקיים
2003 גרמניה  מיכאל שומאכר פרארי A1
2002 גרמניה  מיכאל שומאכר פרארי
2001 בריטניה  דייוויד קולטהרד מקלארן-מרצדס
2000 פינלנד  מיקה הקינן מקלארן-מרצדס
1999 בריטניה  אדי אירווין פרארי
1998 פינלנד  מיקה הקינן מקלארן-מרצדס
1997 קנדה  ז'אק וילנב ויליאמס-רנו
1996

1988
לא התקיים
1987 בריטניה  נייג'ל מנסל ויליאמס-הונדה אוסטרייכרינג
1986 צרפת  אלן פרוסט מקלארן-טאג
1985 צרפת  אלן פרוסט מקלארן-טאג
1984 אוסטריה  ניקי לאודה מקלארן-טאג
1983 צרפת  אלן פרוסט רנו
1982 איטליה  אליו דה אנגליס לוטוס-פורד
1981 צרפת  ז'אק לאפיט ליגייר-מטרה
1980 צרפת  ז'אן-פייר ג'אבויל רנו
1979 אוסטרליה  אלן ג'ונס ויליאמס-פורד
1978 שוודיה  רוני פטרסון לוטוס-פורד
1977 אוסטרליה  אלן ג'ונס שאדו-פורד
1976 בריטניה  ג'ון וטסון פנסקה-פורד
1975 איטליה  ויטוריו ברמבילה מרץ-פורד
1974 ארגנטינה  קרלוס ראוטמן ברבהאם-פורד
1973 שוודיה  רוני פטרסון לוטוס-פורד
1972 ברזיל  אמרסון פיטיפלדי לוטוס-פורד
1971 שווייץ  ג'ו סיפרט BRM
1970 בלגיה  ג'קי איקס פרארי
1969

1965
לא התקיים
1964 איטליה  לורנזו בנדיני פרארי זלטווג
1963 אוסטרליה  ג'ק ברבהאם ברבהאם-קלימקס זלטווג

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא גרנד פרי אוסטריה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Donohue dies after operation. Beaver County Times. (Pennsylvania, U.S.). UPI. 20 August 1975. p.D-4
  2. ^ Red Bull Ring, באתר racingcircuits.info
  3. ^ Austrian Grand Prix set to return to F1 calendar in 2014, Autosport, 23 Jult 2013