דאודורו דה פונסקה
הגנרליסימו מנואל דאודורו דה פונסקה (בפורטוגזית: Manuel Deodoro da Fonseca; 5 באוגוסט 1827 – 23 באוגוסט 1892), הוא שהדיח את פדרו השני קיסר ברזיל והפך לנשיא הראשון של רפובליקת ברזיל.
 | |||||
| הגנרליסימו דאודורו דה פונסקה | |||||
| לידה |
5 באוגוסט 1827 מרשל דאודורו, אלגואס | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 באוגוסט 1892 (בגיל 65) ריו דה ז'ניירו | ||||
| מדינה | ברזיל | ||||
| מקום קבורה |
Caju Cemetery  | ||||
| השכלה |
Academia Militar das Agulhas Negras | ||||
| מפלגה | עצמאי | ||||
| בן או בת זוג |
Mariana da Fonseca | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
|
מסדר הצלב הדרומי | |||||
| חתימה |
 | ||||
  | |||||
חייו עריכה
פונסקה נולד במדינת אלגואס בעיר אשר נושאת בימינו את שמו. הוא פיתח קריירה צבאית, ובמהלכה דיכא את מהומות פריירה (Revolta Praieira) בפרנמבוקו ב-1848, שהיו המקבילה הברזילאית למהפכות אביב העמים. הוא נלחם במלחמת ארגנטינה–ברזיל ובמלחמת הברית המשולשת (1864–1870), ובמהלכן הגיע לדרגת סרן. מאוחר יותר, ב-1884, הוא הועלה לדרגה הצבאית הפיקודית הגבוהה ביותר, פלדמרשל. אומץ ליבו, יכולתו הצבאית וסגנון מרשים הפכו אותו לאישיות בקנה מידה לאומי.
לימים, כאשר התמנה פונסקה למושל מדינת ריו גראנדה דו סול, משכילים רפובליקנים כמו בנז'מין קונסטן ורוי ברברוזה חיזרו אחריו, בחוגי הקפה של סאו פאולו. ב-1886, פונסקה הזהיר כי הממשלה האימפריאלית הורתה על מעצרם של רפובליקנים בולטים. לכן, פונסקה נסע לריו דה ז'ניירו, ושם עמד בראש פלג צבאי שתמך בחיסול העבדות. יוקרתו האישית העמידה אותו בראש ההפיכה הצבאית שהדיחה את הקיסר ב-15 בנובמבר 1889. הוא עמד בראש הממשלה הזמנית, וזו קראה לקונגרס העתיד להיבחר לנסח חוקה חדשה עבור איחוד המדינות של ברזיל. עם זאת, הוא נכנס במהרה לעימות עם המנהיגים הרפובליקניים האזרחיים.
בחירתו של פונסקה לנשיא על חודו של קול ב-26 בפברואר 1891 התרחשה במקביל ללחץ צבאי שהופעל על הקונגרס. מספר ימים אחרי כן הוא אמר את שבועת הנשיא בקוינטה דה בוסה ויסטה, הארמון המלכותי בריו דה ז'ניירו, וכיום המוזיאון הלאומי של ברזיל.
בעוכרה של ממשלת פונסקה עמדו יחסי האיבה בין הנשיא לבין סגנו, פלוריאנו פיישוטו. היא נתקלה באופוזיציה חזקה בקונגרס, שלקחה על עצמה לנסות ולהכשיל את פעולות הממשלה. בשל כך, הנשיא הרבה להשתמש בצווים נשיאותיים, מה שחיזק את התנגדות האופוזיציה, שהלכה והתאחדה סביב סגן הנשיא פיישוטו. אחד הצווים שעוררו התנגדות רבה, הוא הצו שהעניק לחברה פרטית את הזיכיון על נמל טורס, פעולה שהנחיתה מכה לקפיטליזם הלאומני. המתח בין הקואליציה לאופוזיציה הגיע לשיא כאשר פונסקו הודיע על פיזור הקונגרס, והכריז על מצב חירום לאומי ב-3 בנובמבר 1891. ההתנגדות גברה, ונבחרי העם שהתנגדו למהלך מצאו תמיכה בפקידים הבכירים של הצי הימי של ברזיל. ברזיל הייתה על סף מלחמת אזרחים, ולכן ב-23 בנובמבר 1891 פונסקה התפטר מתפקידו והעביר את משרת הנשיא לפלוריאנו פיישוטו.
דאודורו דה פונסקה מת בריו דה ז'ניירו ב-23 באוגוסט 1892.
קישורים חיצוניים עריכה
- דאודורו דה פונסקה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- דאודורו דה פונסקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)