דב אלפון
דב אלפון (נולד ב-24 במרץ 1961[1]) הוא עיתונאי, מנחה טלוויזיה ועורך ישראלי. עורך העיתון הצרפתי "ליברסיון" ובעבר עורך עיתון "הארץ".
 | |
| דב אלפון | |
| לידה |
24 במרץ 1961 (בן 63) סוסה, תוניסיה  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| קישורים חיצוניים | |
| טוויטר | dovalfon |
  | |
.JPG)
ביוגרפיה עריכה
אלפון נולד בעיר סוסה שבתוניסיה.[2] שם משפחתו המקורי היה חלפון. זמן קצר אחרי לידתו עברה משפחתו לפריז ושם הפגין עניין ראשוני בכתיבה. בשנת 1972, כאשר היה אלפון בן 11, עלתה משפחתו לישראל והתיישבה באשדוד שם גדל והתחנך. אלפון השלים את לימודיו בבית הספר היסודי ובבית הספר התיכון מקיף ג' בעיר. בצה"ל שירת כקצין ביחידה 8200 של חיל המודיעין. עם תחילת לימודיו באוניברסיטה העברית (1983) החל לכתוב ב"פי האתון", ביטאון הסטודנטים של האוניברסיטה.
בחודש מאי 2016 נישא בשנית לעיתונאית ליטל לוין.
עיתונות כתובה עריכה
את דרכו המקצועית בעיתונות החל אלפון ב-1984, עם הצטרפותו ככתב לשבועון הפוליטי "כותרת ראשית" בעריכת נחום ברנע.[3] אלפון שימש כתב חדשות, מגזין וכנסת, ורשם לזכותו מספר הישגים עיתונאיים, כמו פרסום ריאיון ראשון עם האדמו"ר מבעלז,[4] תרמית שעשועון הגרפולוגיה 'חמישה בעקבות אחד',[5] וההטבות הרפואיות הסודיות שהוענקו לשרים ולסגני שרים.[6] כעבור שנתיים החל לפרסם טור שבועי לענייני תרבות בשם "כיוון הרוח", שזכה להדים בעולם התרבות.[7] ואף חשף אי סדרים במוזיאון תל אביב, אמירות אנטי-מזרחיות בתיאטרון הבימה ואת העודף התקציבי הסודי של רשות השידור.
עם סגירתו של "כותרת ראשית", בסוף שנת 1988, עבר אלפון לפרסם את מדורו, "כיוון הרוח", ביומון "הארץ". בשנת 1992 מינה עורך העיתון, חנוך מרמרי, את אלפון לעורך התרבות של העיתון, במקומו של מיכאל הנדלזלץ. החידוש המרכזי שהנהיג בו אלפון היה כינון מדור האמנות ותרבות החיים "גלריה", אליו גייס מספר כותבים המשמשים בו עד היום. הצלחת המדור, שהורחב לארבעה עמודים, הובילה את מרמרי למנות את אלפון לעורך מוסף "הארץ". אלפון שימש עורך מוסף "הארץ" בשנים 1993–1998 והנהיג בו מספר חידושים, ובהם שילוב מדורים קצרים בתחילתו, חלקם בהשראת היומון "חדשות", שנסגר בשנת 1994, דגש על תחקירים עיתונאיים ומסות פרי עטם של סופרים נודעים, מדורים מיוחדים, כמו זה של המאייר חנוך פיבן,[8] ושילוב בעלי טור וכתבים כדורון רוזנבלום,[9] דליה קרפל, רונן ברגמן, ואחרים. אלפון גם רשם לזכותו כמה חידושים עיתונאיים ובהם המדור "שניים-שלושה דברים שלא ידעתם על...", "השאלון" והמדור "קפטן אינטרנט", אותו כתב בשנותיו הראשונות. על פועלו כעורך זכה פעמיים בתואר "עורך השנה" מטעם אגודת העיתונאים וכן במדליית זהב (יחד עם המעצבת מיה ולך) של אגודת המגזינים האמריקאית, על מדורו של פיבן.
בשנים 1999–2002 שימש כתב "הארץ" בפריז, שם כתב גם סדרה של כתבות על מסעותיו.[10] עם שובו התמנה לתפקיד עורך מגזין חדש, ברוח מדור הכלכלה TheMarker ופוטר מ"הארץ". בשנת 2008 שב אלפון ל"הארץ", הפעם בתפקיד עורכו הראשי.[11] יוזמה בולטת במיוחד של אלפון בתפקידו החדש הייתה עריכת גיליון מיוחד של העיתון, שנכתב על ידי סופרים ומשוררים, במקום על ידי כתביו הרגילים של העיתון.[12] מיזם זה עורר התעניינות גם מחוץ לישראל[13] והגיליון המיוחד הפך מסורת שנתית, כשמעגל המשתתפים בו חובק גם סופרים מובילים מהעולם כולו.[14] אלפון פרש מתפקידו ב-1 באוגוסט 2011, והעביר את תפקיד העורך לאלוף בן.[15]
בפברואר 2016 חזר ל"הארץ" ככתב העיתון בפריז, ובין השאר פרסם את הקשר בין בנימין נתניהו לארנו מימרן, ממורשעי פרשת הונאות המע"מ על מכסות פחמן דו-חמצני. עד סוף 2017 פרסם במוסף "הארץ" טור שבועי בשם "האיש שלנו בפריז".
בספטמבר 2020 מונה דב אלפון לעורך הראשי של היומון הצרפתי ליברסיון[16].
טלוויזיה עריכה
בשנים 2001–2005 הנחה אלפון את התוכנית "נספח תרבות" בערוץ 2. התוכנית שאבה השראה מן התאוריה הקובעת כי בין כל אדם בעולם לכל אדם אחר מפרידות לכל היותר שש דרגות של הפרדה כדי לעבור בין מרואיינים עד לקישור בין שני אמנים שונים מאוד זה מזה.[17] הצלחתו של אלפון בהנחיית התוכנית{הערה|רוגל אלפר, עלה תאנה מקסים ואקלקטי, באתר הארץ, 10 במאי 2002}}; ניר קיפניס: "אי של הבנה", גלובס, 23 ביוני 2002; אורנה לנדאו: "ירון לונדון כבר לא לבד", ידיעות אחרונות, 12 במאי 2002; רואי וולמן: "דב אלפון מחזיר את הטעם הטוב לטלוויזיה", מעריב, 3 בפברואר 2005; ניסן שור, אלפונסו בדרכים, באתר וואלה!, 16 במאי 2002}} וזכייתה, שלוש פעמים, במועמדות לפרס אופיר בקטגוריה "תוכנית התרבות הטובה ביותר בטלוויזיה" לא מנעה את ביטולה בשנת 2005, כאשר הופסקה הפקתן של תוכניות תרבות ברשות השנייה.
בהמשך ריאיין אלפון את הקומיקסאי דודו גבע, זמן קצר לפני מותו, לסרט טלוויזיה אשר שודר בערוץ 2 בשם "הריאיון האחרון עם דודו גבע". בימי המחאה החברתית הוקרן הסרט פעמים רבות ב"בית העם" שבשדרות רוטשילד בשל הדברים החריפים שגבע אומר בסרט על החברה הישראלית.
ב-2013 הקים אלפון עם הסופר אתגר קרת מיזם ללא כוונת רווח המבקש לגשר בין ספרות למדיות החדשות. הסרט הראשון שהפיקו, "מה יש לנו בכיסים", התקבל לפסטיבל סאנדנס 2013. המיזם גם זכה בסתיו 2013 בתמיכת כמה גופי תרבות בישראל ובעולם, בהם מפעלות פיס לתרבות והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה. [18]
ספרות עריכה
בשנת 2004 הוזמן אלפון על ידי המו"ל אהד זמורה, זמן קצר לפני מותו של האחרון, לשמש עורך הוצאת הספרים הממוזגת כנרת זמורה ביתן דביר, שסבלה מבעיות מבניות ומערכתיות.[19][20] הוא שימש בתפקיד בשנים 2004–2008. אלפון משך להוצאה סופרי מקור רבים, בהם סמי מיכאל, עמוס אילון, רון לשם, אגור שיף, אהרן אפלפלד, נתן שחם, ואחרים;[21][22] הקים מחדש את הוצאת הבת "מחברות לספרות" וכונן בלוג בו דיווחו כותבים בתשלום על חדשות ספרותיות מישראל ומהעולם.[23]
עוד בתחום הספרות שימש אלפון יו"ר חבר השופטים של פרס ירושלים לספרות, אשר הוענק על-ידו לסופר היפאני הרוקי מורקמי;[24] ושימש יועץ יריד הספרים של פריז לספרות ישראלית ולספרי קומיקס.[25] אלפון גם משמש מרצה אורח בתוכנית לתואר שני של החוג לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון.
אינטרנט עריכה
ב-1995, כאשר שימש עורך מוסף "הארץ", המציא אלפון דמות בדיונית של סבא בעל עבר ימאי, הגולש באינטרנט. הדמות, שכונתה "קפטן אינטרנט", עסקה בכתיבת טור שבועי במוסף, שכלל קישורים לאתרי אינטרנט חדשים, ועסקה בתרבות האינטרנט בכללה. רבים מטורי "קפטן אינטרנט" עסקו, כנושא צדדי, בוויכוחים בין הקפטן הקשיש לנכדו, תומר. את הטור אייר נעם נדב, שדמות "הקפטן" שיצר משמשת סמליל המדור על כל גלגוליו. המדור משך עניין רב בשנים 1995 ו-1996, כאשר מספר הגולשים באינטרנט היה עדיין מצומצם, והיה מן המדורים הראשונים בנושא שזכו להתפרסם גם באינטרנט, תחילה בפורטל נטקינג ואחר כך גם בפורטל IOL.[26] מאוחר יותר הפך המדור למוסף שבועי קבוע, בעריכתו של דרור פויר, כשאלפון משמש עורך אחראי.
באפריל 2013 החל לערוך את כתב העת הדיגיטלי "אלכסון" וסיים את כהונתו בדצמבר 2014.[27]
מבחר מיצירותיו עריכה
- "המורה לציוויליזציה", באנתולוגיה "75 השנים הראשונות: המאמרים הטובים ביותר של עיתון הארץ", הוצאת שוקן, 1992.
- הקוסקוס של סבתא שלך, "הארץ" 10 בספטמבר 1999 (מוצג באתר Kinnernet)
- דב אלפון, כך נולד קפטן אינטרנט, באתר ynet, 4 באוקטובר 2004
- "הארץ" של העיתונאים, באתר הארץ, 23 באפריל 2011 - נאום של דב אלפון בעת קבלת פרס לתקשורת, על מהותה של עיתונות עצמאית
- לילה ארוך בפריז, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2016 - ספר ראשון בסדרת הריגול "8200 המדור המיוחד".
לקריאה נוספת עריכה
- יוספה לושיצקי: "דב אלפון והפולמוס סביב 'שחור'", בספר Identity Politics and the Israeli screen, הוצאת אוניברסיטת טקסס, 1998.
- ירון שמר, "דב אלפון והביקורת המזרחית החדשה" במחקר Identity, Place, and Subversion in Contemporary Mizrahi Cinema in Israel, 2005.
קישורים חיצוניים עריכה
דב אלפון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דב אלפון, באתר פליקר- דפנה שחורי, למי אכפת מרבי מכר?, באתר nrg, 28 באפריל 2006
- רותה קופפר, זה ייגמר במהפכה, באתר הארץ, 14 בפברואר 2007
- ארנה קזין, עורך, חשבון נפש, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2007
- מיה סלע, "מה יש לנו בכיסים": דרך חדשה לספר סיפור, באתר הארץ, 24 בינואר 2013
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם דב אלפון, באתר iCast, 17 ביוני 2013- ארי פינס, יש עורכים זיגזג, באתר "Time Out ישראל", 8 בספטמבר 2013
- עופר מתן, דב אלפון בריאיון על הספר החדש, עיתונאות ופראנויה, באתר "Time Out ישראל", 26 באוקטובר 2016
- רותי זוארץ, דווקא בפריז: דב אלפון מוציא ספר ראשון, ששכב 30 שנה במגירה, באתר מעריב אונליין, 1 בנובמבר 2016
יהודה נוריאל, מרגל עם סגנון, באתר "ידיעות אחרונות", 19 בספטמבר 2016
הערות שוליים עריכה
- ^ מתוך עמוד הפייסבוק של דב אלפון
- ^ דב אלפון: "הקוסקוס של סבתא שלך", הארץ, 10.09.1999.
- ^ גל אוחובסקי: "חייו ומותו של 'כותרת ראשית', "חדשות", 21.12.1988
- ^ דב אלפון, "מהפכת האדמו"ר", כותרת ראשית, 5.6.1984
- ^ דב אלפון: "תרגיל באצבע אחת", כותרת ראשית, 16.01.1985
- ^ דב אלפון: "החתולים והשמנת", כותרת ראשית, 04.12.1985
- ^ ראו למשל, יאיר גרבוז: "יום הדין אלפון!", דבר, 03.07.87, או אדם ברוך: "נער חדש בשכונה", ידיעות אחרונות, 23.12.87
- ^ אודות חנוך פיבן, באתר האמן.
- ^ פליט העיתון "דבר" שנסגר
- ^ הטיולים הספרותיים של דב אלפון, בבלוג לטייל בפריז.
- ^ מירב קריסטל, דב אלפון ימונה לתפקיד עורך "הארץ", באתר ynet, 12 בפברואר 2008
- ^ הארץ של הסופרים, באתר הארץ, 10 ביוני 2009
- ^ ראו למשל הדיווחים בניו יורק טיימס, בניו יורקר, בסוכנות הידיעות הצרפתית, בפורוורד ועוד
- ^ הגיליון עמד במרכזו של מחקר אקדמי באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (אורן פרסיקו: מחקר שבדק את גליונות "הארץ" שנכתבו על ידי סופרים חושף את מאחורי הקלעים של המיזם, העין השביעית, 26.05.11) וזיכה את אלפון בפברואר 2011 בפרס מיוחד של המועצה הבינלאומית לתקשורת בלונדון (טקס פרסי התקשורת של המועצה ביוטיוב)
- ^ אלוף בן הוא העורך החדש של עיתון "הארץ", באתר הארץ, 1 באוגוסט 2011
- ^ נתי טוקר, עורך "הארץ" לשעבר דב אלפון מונה לעורך ה"ליברסיון", באתר TheMarker, 17 בספטמבר 2020
- ^ אודות נספח תרבות, באתר הרשות השנייה
- ^ סדי שטיין,מה בכיסינו?, באתר theparisreview.org, 21 בינואר 2013(באנגלית)
- ^ שירי לב-ארי: "של מי המלה האחרונה?", הארץ, 15.12.2003
- ^ מרב יודילוביץ', דב אלפון יערוך את הוצאות הספרים "כנרת" "זב"מ" ו"דביר", באתר ynet, 19 באוקטובר 2003
- ^ תלמה אדמון: "אלפון בונה אימפריה", מעריב, 15.01.2005
- ^ דן שדור, הו, כנרת שלי, באתר גלובס, 15 בפברואר 2005
- ^ עידו קינן: "ועכשיו: גם להוצאת ספרים יש בלוג", מעריב, 18.05.2004
- ^ מיה סלע: "הפתעה: פרס ירושלים יוענק להרוקי מורקמי", עכבר אונליין, 21.01.2009
- ^ קלייר לספקטרן, "אביר הספרות הישראלית הצעירה", בעיתון הצרפתי La Croix, מהדורה מיוחדת ליריד פריז, 05.05.2006
- ^ יוסי ורדי: "הישראלים והאינטרנט, מי באמת התחיל כאן הכל", "העיר", 04.06.99
- ^ דב אלפון באתר "אלכסון"