דוב חום

מין של דוב

דוב חום (שם מדעי: Ursus arctos) הוא מין יונק גדול מהסוג דוב שבמשפחת הדוביים והוא בין טורפי היבשה הגדולים ביותר, קטן רק מדוב הקוטב, אך תת-המין דוב קודיאק קרוב אליו במשקלו. הוא נפוץ בחצי הכדור הצפוני שלאורך באירופה, אמריקה הצפונית ובצפונה של אסיה באזורים ממוזגים עד קרים.

קריאת טבלת מיוןדוב חום
דוב חום קמצ'טקה
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי כלב
משפחה: דוביים
סוג: דוב
מין: דוב חום
שם מדעי
Ursus arctos
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זהו הדוב בעל התפוצה הרחבה ביותר ומהבודדים שאינם בסכנת הכחדה. עם זאת הדוב עדיין נפגע מציד נרחב ברחבי אירופה ואסיה ומספר תת-מינים שלו מצויים בסכנה, כמו דוב חום מרסיקן מאיטליה, ששרדו ממנו רק 50 עד 60 פרטים בוגרים.

הדוב החום הוא סמלה של העיר ברן שבשווייץ.

מאפיינים עריכה

זהו מבין הדובים הגדולים והחסונים ביותר, קטן רק מדוב הקוטב. הוא מגיע לאורך 1.4 עד 2.8 מ', גובה בכתפיים 70 עד 153 ס"מ ומשקל של 80 עד 680 ק"ג לפי תת-מין (כ-152 עד 217 ק"ג בממוצע). הפרטים הגדולים ביותר הגיעו לגובה על הרגליים של 3 מטרים ולמשקל של 780 ק"ג. לדוב זה ישנם תת-מינים בעלי גודל משתנה מאוד בין התת-מינים, כאשר פרטים החיים באזורים קרים גדולים יותר וניזונים יותר לאורך השנה, לפני כניסתם לתרדמת חורף. הדובים בעלי דו-צורתיות זוויגית והזכרים גדולים יותר מהנקבות.

לדובים טפרים ארוכים ופרווה עבה בצבעי חום עד חום זהוב ולעיתים בהיר-שמנת. הלסתות של הדוב חזקות מאוד ויכולות לנשוך בעוצמה של 251 ק"ג.

חושים עריכה

חוש הריח הוא המפותח ביותר מבין חושיו של הדוב החום. הוא נוהג לרחרח את הקרקע בהולכו ולהתרומם על שתי רגליו ולהריח את האוויר, שמא תישא אליו הרוח את ריחו של הטרף או אולי של דוב יריב.

תנוחה עריכה

הדובים החומים פוסעים על מלוא כף רגלם בדומה לאדם (אנ'). הם שוחים היטב ויכולים לרוץ במהירות של כ-48 קמ"ש למרחקים בינוניים. הדוב יכול גם להזדקף ולעמוד על שתיים, אך לא ירוץ במצב זה. בצעירותם הם אף יודעים לטפס על עצים בעזרת טופריהם הארוכים, מה שעוזר להם להימלט מטורפים אפשריים.

התנהגות עריכה

תזונה עריכה

הדוב הוא אוכל כל מובהק הצורך סוגי מזון מרובים מסביבתו. דוב המתעורר מתרדמת חורף ינסה להכפיל את משקלו בהדרגה תוך שהוא צורך מזונות מלאי שומן וקלוריות. הוא ניזון הן משורשים שהוא חופר, פירות שונים, בלוטים, פטריות ומדבש מדבורי דבש שהוא מוצא וכן מנבלות, חרקים, ביצי עופות, דגים כמו סלמוניים העוברים דרך נהרות, בעלי חיים קטנים שהוא נתקל בהם וגורי איילים, ביזונים או כבשי מושק. דובים החיים קרוב לערים ניזונים גם מזבל אנושי שהם מוצאים במזבלות.

הדובים לעיתים משתמשים בכוחם כדי להבריח טורפים קטנים יותר כמו פומות, זאבים ודובים קטנים יותר מטרף. לעיתים נדירות דובים רעבים גם לא יבחלו בקניבליזם לגורים שאינם שלהם או לנבלות דובים.

מבנה חברתי עריכה

כמרבית הטורפים הדוב החום הוא יחידאי וטריטוריאלי. שטחה של הנחלה תלוי בכמות המזון ובמידת הצריכה ובדרך כלל יותר מ-10 קמ"ר לכל הפחות. הזכר והנקבה נפגשים בעונת הרבייה ולאחר מכן עוזב אותה הזכר. הוא אינו מטפל בצאצאים ואינו מכיר אותם. אפילו בשבי כאשר המשפחה כולה סגורה במתחם אחד, אין האב מודע לכך שהגורים שייכים לו והאם נזקקת להגן עליהם מפניו באופן קבוע. באביב, כאשר גדלה הצמחייה מחדש ומכסה את הארץ יוצאים האם וגוריה מהמערה והם נשארים איתה למשך כשנה, כאשר עיקר דאגתה היא להזין אותם ולמנוע מדובים יריבים להתקרב אליהם.

דובים בוגרים אינם חוששים מטורפים, למעט במקרים נדירים בהם טיגריס סיבירי או להקת זאבים מצליחה לצוד דובים, לרוב צעירים. זאבים גם יהרגו דובים בטריפה תחרותית, כדי לצמצם את התחרות איתם ואף פומות ועיטים זהובים לעיתים צדים בהצלחה גורים, אך מדובר בתקריות נדירות. בשנים האחרונות חל חיכוך גובר בין דובים חומים לדובי קוטב רעבים שהחלו להתחרות על אותם אזורים ולעיתים הורגים זה את זה.

תרדמת חורף עריכה

הדובים החומים נמים שנת חורף כדי לשמור על אנרגיית הגוף בתקופה שבה יש מחסור במזון. שלא כמו כיונקים אחרים, טמפרטורת גופו של הדוב החום אינה יורדת ופעם בכמה ימים הוא קם משנתו כדי לעשות את צרכיו. לנקבות נטייה חזקה יותר לשינה מאשר הזכרים ולמעשה הן ממליטות בתקופה הזו. בקיץ אוכלות הנקבות ההרות מזון רב ובתחילת החורף הן מוצאות מערה להסתתר בה. הנקבה ממליטה גור אחד או שניים ואלה נולדים קטנים למדי, משקלם כמאתיים גרם לעומת מאות הקילוגרמים ששוקלת האם. הסיבה למידתם הקטנה היא שבתקופה האמורה הנקבה ישנה ולא אוכלת דבר. אם היו גדולים יותר, היה מידלדל מאגר השומן שלה וכמות החלב שהיו יונקים לא הייתה מספיקה לצורך הישרדותם. לפני שנת החורף, דובים חומים יכולים להוסיף למשקלם 180 ק"ג.

הדוב החום והאדם עריכה

  ערך מורחב – תקיפת דוב

במספר אזורים דובים חומים התרגלו לחיים לצד האדם והחלו לאכול מזונות הקרובים אליו, כגון אשפה או חיות משק. כאשר דוב לומד לקשר בני אדם עם אפשרויות להשגת מזון בקלות, גוברים הסיכויים להיתקלות בני אדם עם הדובים.

לעיתים דובים חומים יתקפו אנשים מתקרבים. לרוב הסיבה לכך היא מהפתעה מצד הדוב או מנקבות עם גורים. דובים גם ינסו לתפוס שאריות מזון שנישאת בידי אנשים, חיכוכים עם רועי צאן או אף ציידים שתפסו ציד ביערות מותקפים מאחר שהדובים נוטים להבריח בקלות טורפים אחרים מטרפם. ישנם גם תקיפות הקורות בשביה (למשל מדובים מרקדים).

תקיפות דובים בצפון אמריקה קורות בעיקר מדובי גריזלי ונפוצות באזורים כמו פארקים לאומיים בהם האוכלוסיות של הדובים גדולות. בנוסף התקיפות קורות יותר בחורפים קרים בהם הדובים מאבדים מקורות מזון כמו פירות יער או דגים. באסיה ישנם תקיפות של דובים חומים כמו דוב חום אוסורי, האחראי לטבח גדול ביפן (אנ') בו נהרגו 7 אנשים, דוב סיבירי מזרחי שהוא בעל אופי אגרסיבי מאוד.

עם זאת שכיחות התקיפות נמוכה יחסית והדוב גם נפגע כתוצאה מציד נרחב והפרדת האוכלוסייה שלו. באזורים מוכרים לתקיפות, כמו הפארק הלאומי ילוסטון ישנם אזהרות בולטות לגבי תקיפת דובים.

תת-מינים עריכה

לדוב החום ישנם תת-מינים רבים:

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דוב חום בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ דוב חום באתר הרשימה האדומה של IUCN