ויקיפדיה

דוד אנוך

משפטן ישראלי

דוד אנוך (נולד ב-1971) הוא פרופסור מן המניין בחוג לפילוסופיה ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא עוסק בפילוסופיה של המשפט, בפילוסופיה של המוסר ובפילוסופיה מדינית. בתחילת השנה האקדמית 2023/4 אנוך יתמנה כראש הקתדרה לפילוסופיה של המשפט באוניברסיטת אוקספורד, בצד המשך פעילותו באוניברסיטה העברית.[1][2]

דוד אנוך
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1971 (בן 53 בערך)
אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תחומי עניין תורת המשפט, פילוסופיה של המוסר, מחשבה מדינית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק חוקר משפט עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס צלטנר (2019)
פרס חשין (2009)
פרס מיכאל ברונו (2012)
פרס לנדאו (אוקטובר 2021) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

אנוך נולד באנגליה ושנה אחר כך עלה לישראל. בשנת 1993 סיים תואר ראשון בפילוסופיה ובמשפטים באוניברסיטת תל אביב במסגרת העתודה האקדמית, אך לא המשיך במסלול והתגייס לחיל השריון. במהלך שירותו, אנוך סירב לשרת מחוץ לתחומי הקו הירוק באזורים בהם חיה אוכלוסייה אזרחית.[3] בתום שירותו הצבאי התמחה בבית המשפט העליון אצל השופטת דורית ביניש. בשנת 2003 קיבל תואר דוקטור בפילוסופיה של המוסר מאוניברסיטת ניו יורק.

אנוך קיבל את מלגת פולברייט, זכה בפרס צלטנר לחוקר הצעיר, בפרס מיכאל ברונו,[4] בפרס חשין לחוקר הצעיר לשנת 2009 ובפרס הנשיא לחוקר הצעיר המצטיין באוניברסיטה העברית. בשנת 2019 זכה בפרס צלטנר לחוקר בכיר. הועלה תוך שלוש שנים מדרגת מרצה לפרופסור חבר. באוגוסט 2011 התמנה לפרופסור מן המניין.[5] בנובמבר 2012 נבחר לחבר האקדמיה הצעירה למדעים.

באוקטובר 2021 זכה אנוך בפרס לנדאו של מפעל הפיס בתחום הפילוסופיה. אחד הממליצים כתב בנימוקיו כי "דוד אנוך הוא אחד מחצי תריסר הפילוסופים הטובים ביותר בדור הזה בתחומים של אתיקה ופילוסופיה פוליטית."

אנוך חוקר בין השאר את המטא-אתיקה, שהוא ענף בפילוסופיה של המוסר החוקר את טבעם של השקפות, תכונות, שיפוטים מוסריים ואמירות.

הוא מייסדו ועורכו של כתב העת Jerusalem Review of Legal Studies, ביחד עם פרופסור אלון הראל.

עמדותיו עריכה

דוד אנוך מגדיר עצמו כליברל פלורליסט,[6] אף שהוא מחזיק בעמדה חריגה יחסית בנוף הליברלי הנקראת "פרפקציוניזם",[7] אשר דוחה את דרישת הנייטרליות מהמדינה ביחס לדרכי חיים, הגדרת הטוב וכיוצא בזה.[8] לשיטתו של אנוך, השאלה האם להתערב בדרכי חיים של אחר צריכה להיחתך משאלת טיבן של דרכי חייו, כמו גם מהמחירים הכרוכים בהתערבות בהן.[9] חלק ניכר מכתיבתו של אנוך מתעסק בביקורת על עמדה רולסיאנית באשר לדרישת נייטרליות מהמדינה, המכונה "public reason",[10][11][12][13] לפיה כדי שפעולה של המדינה תהא לגיטימית היא צריכה להיות מקובלת, במובן כלשהו, על ידי כלל חבריה הנבונים ("reasonable") של החברה עליה היא חלה.

אנוך הוא גם "אובייקטיביסט", כלומר, מאמין כי ערכי המוסר הם אובייקטיביים וכי יש לנו כלים לחקור אותו. בכתיבתו, אנוך טוען כי השיח המוסרי מכיל יומרה מובנית לאובייקטיביות, ולשיטתו רלטיביזם מוסרי פשטני אף "מסוכן פוליטית".[14][15][16][6]

בכתיבתו אנוך שולל את קיומו של מזל מוסרי בנסיבות ובתוצאות ומסביר את ההבדל הרלוונטי ביניהם לבין סוגים אחרים של מזל שכן יכולים להשפיע על מעמדו המוסרי של סוכן מוסרי.[17] עמדה זו מנוגדת להאמנה הרווחת כי מזל מוסרי כזה אכן קיים חרף האינטואיטיביות של תנאי השליטה. בכתיבתו חקר גם תופעות מוסריות כגון המעמד הנורמטיבי של הסכמה היפותטית, מעמד הדיון בתאוריות אידיאליות ועוד.[18]

עמדותיו בתחום האפיסטמולוגיה היא שלא ניתן לעוול כלפי הזולת או לנהוג באופן ראוי לגינוי על-ידי האמנות מוצדקות אפיסטמית, אך ניתן לעשות כן כאשר ההאמנה מבוססת כדבעי. כך למשל, המחשבה כי אדם מסוים הוא "הכי חכם" עשויה להיות לא תקינה (שכן היא נעדרת מידת צניעות), וכן חשדות לא מוצדקים כלפי אדם אהוב יעלו כדי עוול מוסרי כלפיו (למשל, האמנה המאשימה בן זוג בבגידה בהתבסס על ראיות לא משכנעות). עם זאת, כאשר הראיות אכן מבססות את ההאמנה באופן מוצדק, עמדתו של אנוך היא שאין בכך משום עוול כלפי הזולת.[19]

עוד בתחום האפיסטמולוגיה, אנוך שולל את הרתיעה המובנית מראיות סטטיסטיות. לדידו, אין מניעה מוסרית להשתמש בראיות אלו כשלעצמן, אך יש לקחת בחשבון השפעות קונטיגנטיות שלהן בכל מקרה ומקרה.[20]

ביחס למעמדה הנורמטיבי של הסכמה היפותטית, אנוך מאמין כי מעמדה המוסרי אמנם שונה מזה של הסכמה, איך היא לעיתים יכולה לעשות עבודה נורמטיבית.

בכתיבתו, אנוך מבקש להציע הבחנה בין שלושה סוגים של אוטונומיה, ובהם אוטונומיה כ"היעדר התערבות", אוטונומיה כ"ריבונות" ואוטונומיה כ"היעדר ניכור" (non-alinietion).[21]

בשנת 2021, חתם על מכתב יחד עם יותר מ-180 מדענים, אישי ציבור ואנשי רוח מישראל, בו פנו לתובעת הראשית של בית הדין בהאג בקריאה שלא להאמין לרשויות הישראליות בכל הנוגע לחקר פשעי מלחמה. הכותבים הציעו את עזרת ארגוני זכויות האדם בישראל לאיסוף ראיות לביצוע פשעי מלחמה על ידי ישראלים.[22] אנוך חבר בפורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, הפועל נגד שינויי המשטר שהוצעו במערכת המשפט בשנת 2023.[23]

ספרו Taking Morality Seriously: A Defense of Robust Realism עריכה

בספרו Taking Morality Seriosly: A Defense of Robust Realism (תרגום מילולי: לקחת את המוסר ברצינות: כתב הגנה על ריאליזם איתן) אנוך מבסס עמדה מטה-אתית ריאליסטית ביחס למוסר. על-פי עמדה זו, תכנים מוסריים הם אובייקטיביים, קיימים בעולם, ולא ניתן לתת להם דין וחשבון במונחים נטורליסטיים (מונחי "עולם הטבע"). לשיטתו של הכותב, אף מי שאינם מאמינים בעמדה זו מחויבים לה בכל פעם שהם מבצעים דליברציה.

רקע – הפולמוס לגבי טבעו של המוסר עריכה

הפולמוס לגבי טבעו של המוסר רחב, ונע בין עמדות רבות. הדיון האתי עוסק בשאלות כגון כיצד נכון לחיות, מה פשרם של טוב ורע, אילו חובות יש לנו ועוד. עמדה ריאליסטית מתאפיינת בהיותה כזו המאמינה כי שיפוטים מוסריים הם שיפוטים עובדתיים שקיימים, וכן כי יש לנו דרך לבחון את נכונותם. העמדות הריאליסטיות נחלקות ביניהן לעמדות נטורליסטיות, ולעמדות שאינן נטורליסטיות. עמדה ריאליסטית נטורליסטית תגרוס כי ניתן לתת דין וחשבון מלא לשיפוטים מוסריים במונחים פיזיקליים ומנטליים. להלן סוגי העמדות המרכזיות לגבי אופיו של המוסר:

  1. נון קוגניטיביזם – לפי סוג עמדות זה, שיפוטים מוסריים אינם מבטאים האמנות או טענות עובדתיות, אלא רק יחס רגשי. כך, טענה לפיה "אסור להשפיל", תוסבר על ידי נון קוגניטיביסטית כאנלוגית ל"איכס, השפלה" או "להשפיל אחרים זה דוחה". לפי עמדות אלו, לא ניתן לייחס משמעות של "נכונות" או "שקריות" לטענות מוסריות.
  2. רלטיביזם מוסרי – עמדה רלטביסטית גורסת כי שיפוטים מוסריים אכן מהווים טענות עובדתיות, ומכאן שניתן לייחס להם ערכי אמת או שקר. עמדה רלטיביסטית קוהרנטית מסבירה במה תלויים השיפוטים המוסריים, כאשר בדרך כלל התשובה היא שאמיתות התכנים המוסריים תלויה בפרט, בחברה/בתרבות השופטת אותם, או בחברה/בתרבות המקבלת את ההחלטות מושא השיפוט. כך, למשל, לפי עמדה רלטיביסטית מסוימת, פעולה מסוימת היא מוסרית אם על-פי החברה השופטת היא נתפסת כמוסרית.
  3. תאוריית טעות – לפי עמדה זו, השיפוטים המוסריים מקורם בטעות היות שהם עוסקים בתופעה שאינה קיימת, ולכן השיח המוסרי שגוי מיסודו. המחזיקים בתאוריה זו כן יכולים לייחס ערך אמת לטענות מסוימות, אך במובן הריק בלבד (vacuous). כך, לפי המחזיק בתאוריית טעות, טענה לפיה "אין לי חובה מוסרית לעזור לעניים" תהיה נכונה משום שאין חובות מוסריות באופן כללי.
  4. ספקנות מוסרית – לפי עמדה זו, קיים ספק אימננטי ביכולת שלנו לשפוט שיפוטים מוסריים, המעקר את כל הדיון האתי. לפי עמדה זו, שיפוטים מוסריים אכן מהווים טענות ויכולים להיות אמיתיים או שקריים, אך אין לנו הכלים לבחון אותם.
  5. ריאליזם מוסרי – לפי עמדה זו, תכנים מוסריים אכן יכולים להיות אמיתיים או שקריים, אך הם גם אובייקטיביים במובן זה שאינם תלויי חברה או אדם. עמדה זו אינה שוללת את החשיבות של נורמות תרבותיות או רצונות של פרטים, אך חשיבות זו תהיה קונטינגנטית בלבד, ותנבע מנורמות לבר חברתיות. כך, למשל, ריאליסט יכול לטעון כי אין מקום להשפיל אנשים, אך השאלה אילו פעולות תיחשבנה משפילות תהיה תלוית חברה ואדם.

העמדה הריאליסטית יכולה להיות נטורליסטית ולא נטורליסטית. לפי עמדה נטורליסטית, כל שנדרש כדי להסביר האם פעולה היא בלתי מוסרית ניתן להסבר במונחים עובדתיים רגילים – כיצד הפעולה תגרום לאנשים להרגיש, מה יהיו ההשלכות שלה בעולם, ועוד. לפי עמדה לא נטורליסטית, לא די בכך, אלא יש מרחב של עובדות נורמטיביות המשפיע על נכונות הפעולה. להמחשת האבחנה, ניתן לחשוב על מצב ובו אנו נדרשים לשפוט האם פעולה כלשהי פסולה. לאחר בדיקה, מצאנו כי פעולה זו תשפיל מאוד אנשים, ותגרום להם להרגיש רע, וכל זאת - בלי שום תועלת נראית לעין. הנטורליסט יחשוב שדי בכך כדי להסביר מדוע פעולה זו פסולה, ואילו הנון-נטורליסט, יתור אחר עובדה נורמטיבית - למשל, כזו לפיה "להשפיל אנשים זה רע".

בתוך מרחב העמדות הלא נטורליסטיות, ישנן עמדות הרואות בתכנים המוסריים כאלה התלויים באנשים, ברצון האל או בנורמות שקיימות מחוץ לזמן ולמרחב (נון-נטורליזם). מבחינה תאולוגית, אדם דתי אינו מחויב לכך שתכנים מוסריים מקורם ברצון האל, אלא יכול להיות וולונטריסט, דהיינו, מי שמאמין שהמוסר קודם לאל. בימינו, הוולונטריסט הטיפוסי יאמין שהאל יודע את תוכנו של המוסר ופועל לפיו.

תוכן הספר עריכה

בספר מוצגת גישה ריאליסטית נון-נטורליסטית, לפיה עולם התוכן המוסרי הוא אובייקטיבי, ניתן לגילוי, ושיפוטן המוסרי של פעולות תלוי בעובדות במרחב הנורמטיבי, שאינן חלק מהעובדות הטבעיות. כך, כשאדם טוען טענה מוסרית, היא יכולה להיות אמיתית או שקרית, והיא אמיתית או שקרית בשל עובדה נורמטיבית, שאיננה ניתנת לרדוקציה במונחי עולם הטבע.

האתגר של גילברט הרמן עריכה

הפילוסוף גילברט הרמן (אנ') מאתגר את העמדה באמצעות דוגמת שריפת החתול. הרמן מציג דוגמה ובה קבוצת נערים מעלה באש חתול, ואדם השופט מן הצד מגיע למסקנה שהם עשו משהו פסול. הרמן מסביר כי כדי להסביר את השיפוט, כל מה שצריך זה עובדות לגבי מה שקרה לחתול, מה שקרה לילדים, עובדות לגבי ההיסטוריה של מי שהגיע למסקנה שזה פסול, התרבות שממנה הוא מגיע, ועוד. כך, הרמן גורס כי אין צורך בעובדות מוסריות כדי להסביר את התופעה המדוברת. תחת העיקרון האונטולוגי לפיו אין מקום להאמין בקיומם של דברים אלא אם הם הכרחיים להסבר, עולה כי האמונה בקיומן של עובדות מוסריות אינו נדרש, ולכן מהווה חריגה מהסטנדרט הרגיל של ביסוס האמנות. כותבים רבים אחרים ניסו להתמודד עם האתגר של הרמן בכך שטענו שעובדות מוסריות אכן נדרשות לצורך הסבר של תופעות. עמדות אלה חשופות לביקורות לפיהן עובדות מוסריות אינן משחקות תפקיד הסברי, או שאינן ההסבר הטוב ביותר למושאי ההסבר.

דוגמה להבהרת העיקרון האונטולוגי: נאמר שניתן להסביר את בניית הפירמידות באמצעות חייזרים. אף שהסבר זה אינו כולל סתירה, ולכאורה מצליח להסביר את בניית הפירמידות, הוא מניח דברים שאינם נדרשים לצורך הסקת המסקנה, ולכן איננו ששים לקבל אותו. במקרה של הרמן, די אפוא בדיון במדעי החברה, ואין צורך בתשובות לשאלה האם היה פסול בשריפת החתול כדי להסביר מדוע אותו אדם טען שיש בכך פסול.

מהותה של הדליברציה עריכה

הספר מבאר כי דליברציה היא שקילת השיקולים השונים על-מנת לבסס שיפוט כלשהו או לבצע פעולה. לשיטת הכותב, דליברציה אינה נדרשת בכל פעולה ואף לא באופן שכיח, מכיוון שרוב רובן של הפעולות מבוצעות באופן אוטומטי למחצה. כך, במרבית הפעולות היום יומיות הפועל לא מקדיש מחשבה לגבי השאלה מה עליו לעשות, ולא ניתן לומר כי ביצע דליברציה. אולם, לרוב גם לא ניתן לומר כי פעל באופן אוטומטי לחלוטין, אלא רק אוטומטי למחצה, משום שהסוכנים עדיין מבצעים את מרבית הפעולות לפי עיקרון רציונלי כלשהו, גם אם לא תחת מעטה אינטלקטואלי עבה. כך, נהג שמחליף נתיב משום שראה רכב החונה באופן מסוכן בהמשך הדרך, אינו מבצע דליברציה. הנהג לא מקדיש מחשבה לשאלות כגון האם הסטייה מהנתיב טובה וכיצד היא תועיל, אך בסופו של יום פעולתו אינה אוטומטית לחלוטין, שכן לו היה נשאל, היה משיב שסטה מנתיבו כדי לא להתנגש ברכב. הדוגמה המובאת בספר לדליברציה אינה עוסקת במוסר, אלא בבחירת מסלול קריירה. על-פי הדוגמה, אדם שסיים בית ספר למשפטים יכול לבחור בין המשך דרכו בחברת עורכי-דין, או להגשים את חלומו וללמוד פילוסופיה. כדי להגיע להחלטתו, אותו אדם שוקל שיקולים שונים, ובתוכם פערי השכר, העניין בכל אחת מהעבודות, ועוד.

deliberative indispensability עריכה

בספרו, אנוך מקבל את הדרישה המתולוגית-אונטולוגית של הרמן לפיה אין מקום להאמין בדברים אלא אם הם נדרשים. הוא אף מוסיף כי לצורך הטיעון, הוא מוכן להניח שעובדות מוסריות אינן נדרשות כדי להסביר דברים. עם זאת, לשיטת אנוך, עובדות מוסריות נדרשות לא כדי להסביר, אלא כדי לבצע דליברציה (deliberative indispensability). כדי לבסס את טענתו, אנוך מסביר כי ברגיל, אנו מוכנים לקבל את קיומם של אובייקטים משום שהם נדרשים כדי להסביר דברים (explanatory indispensability). כך, אנו מקבלים את קיומם של אלקטרונים, קוורקים, ולפני גילוי ה־DNA, גם גנים, מבלי שאנו יכולים לחזות בטבעם באופן ישיר, משום שהם נדרשים כדי להסביר אוסף תצפיות. דוגמאות אלו מחדדות את הנקודה שפעמים רבות איננו יכולים לראות את טבעו של משהו, אבל כן נהוג ומוצדק להסיק שהוא קיים משום שהוא נדרש הסברית. אנוך ממשיך וטוען כי deliberative indispensability צריכה להביא אותנו להסיק את קיומם של אובייקטים בדיוק כמו explanatory indispensability. לבסוף, אנוך מסביר כי בכל מצב בו אנו מבצעים דליברציה, אנחנו זקוקים לעובדות נורמטיביות שאינן תלויות בנו. זאת משום שמהותה של הדליברציה גורר שהתשובות לא תלויות במי שמבצע אותה. נקודה זו מודגשת אף אצל כותבים נוספים, ובהם תומאס נייגל וג'ונתן דנסי (אנ'). כאשר הדליברציה היא מוסרית, העובדות הנורמטיביות הן בין היתר עובדות מוסריות. להמחשת הנקודה, ניתן לעיין בשתי דוגמאות המובאות על-ידו. ראשית, בדוגמת בחירת הקריירה, הכותב מסביר כי כשאתה מתלבט בנוגע לשתי האפשרויות, אתה מחויב לכך שאתה מנסה למצוא תשובה שאינה תלויה בך. עוד מוסיף הכותב כי הדליברציה "מרגישה מבפנים" ("Feels like from within") ככזו שבה מחפשים תשובה חיצונית. כך, אפילו אם נאמר שלאדם יש תשוקה עזה לבחור בלימודי הפילוסופיה על-פני לימודי המשפטים, הרי שאם ייתקל בשאלה "האם תשוקה זו מהווה טעם טוב בבחירת לימודי הפילוסופיה", התשובה תהיה חיובית. דוגמה נוספת מגיעה משיפוט במשחקי ספורט. כך, אנוך מציע לחשוב על כלל לפיו "השופט לעולם צודק, גם כשהוא טועה". אנוך מסביר כי אף שישנם טעמים פרגמטיים בהתקנת הכלל, השופט עצמו לא יכול להתבסס עליו כשהוא מקבל החלטה שיפוטית. כך, לקיחה ברצינות של הכלל תביא לידי מסקנה שלא משנה מה השופט יחליט, ההחלטה תהיה נכונה, שכן הוא החליט אותה.

היעדרו של קונצנזוס במוסר עריכה

אתגר נוסף שעומד בפני הכותב בהצגת עמדה ריאליסטית ביחס למוסר הוא היעדרו של קונצנזוס. בתשובה לכך, הכותב גורס כי היעדרו של קונצנזוס אינו מפריך ריאליזם, אלא דורש מהריאליסט להציג הסברים טובים לכך שאין קונצנזוס. עוד מסביר הכותב כי גם במדעים מדויקים, וקל וחומר בכלכלה ובמדעי החברה, אין קונצנזוס, אך המסקנה אינה בדרך כלל עמדה לא ריאליסטית ביחס למדע.

לקריאה נוספת עריכה

  • Enoch, David. Taking morality seriously: A defense of robust realism. Oxford University Press on Demand, 2011.
  • David Enoch Why I Am an Objectivist About Ethics (And Why You Are, Too).
  • Railton, Peter. "Moral realism." The Philosophical Review 95.2 (1986): 163-207.
  • Nagel, T. (1986) The View From Nowhere (New York and Oxford: Oxford University Press
  • Dancy, J. (1986) "Two Conceptions of Moral Realism," Proceeding of the Aristotelian Society (Supp.) 60

כתבים עריכה

  • Taking Morality Seriously: A Defense of Robust Realism, Oxford University Press, 2011

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Enoch to take up Chair in Philosophy of Law at Oxford, Leiter Reports: A Philosophy Blog
  2. ^ Justin Weinberg, Enoch To Take Up Chair of Legal Philosophy at Oxford, Daily Nous, ‏2023-04-20 (באנגלית אמריקאית)
  3. ^   דוד אנוך, אדם הגון לא ייצא למלחמה על הסיפוח, באתר הארץ, 3 ביוני 2020
  4. ^ מקור: אתר יד הנדיב.
  5. ^ העלאות ומינויים, ידיעון האוניברסיטה העברית בירושלים, אוגוסט 2011
  6. ^ 1 2 הפילוסופיה של המוסר עם פרופ' דוד אנוך - חלק א, באתר גלי צה"ל
  7. ^ Perfectionism in Moral and Political Philosophy, Stanford Encyclopedia of Philosophy
  8. ^ ההוגים המרכזיים הדוגלים בדרישת הנייטרליות הם רונלד דוורקין, אקרמן, ג'ון רולס ולרמור
  9. ^ הפילוסופיה של המוסר עם פרופ' דוד אנוך - חלק ב, באתר גלי צה"ל, 6 במרץ 2017
  10. ^ Public Reason, Stanford Encyclopedia of Philosophy
  11. ^ The Disorder of Public Reason, 2013, Ethics, University of Chicago Press
  12. ^ Against Public Reason, 2015, available at SSRN
  13. ^ Political Philosophy and Epistemology: The Case of Public Reason,2 2005 Available at SSRN
  14. ^ why i am an objectivist about ethics (and why you are, too), 2004, Oxford University Press
  15. ^ Taking Morality Seriously: A Defense of Robust Realism David Enoch, 2011, Oxford University Press
  16. ^ David Enoch, Impartiality and Realism: Reply to Mancuso
  17. ^ David Enoch, Playing the Hand You're Dealt: How Moral Luck Is Different from Morally Significant Plain Luck (And Probably Doesn’t Exist), 2019
  18. ^ David Enoch, באתר "אקדמיה"
  19. ^ Enoch, David, and Levi Spectre. "There is no such thing as doxastic wrongdoing." (2022).
  20. ^ Enoch, David, Levi Spectre, and Talia Fisher. "Statistical evidence, sensitivity, and the legal value of knowledge." Philosophy & Public Affairs 40.3 (2012): 197-224.
  21. ^ Enoch, David, Autonomy as Non-Alienation, Autonomy as Sovereignty, and Politics (April 4, 2021). Hebrew University of Jerusalem Legal Research Paper 21-18, Available at SSRN: https://ssrn.com/abstract=3819164 or http://dx.doi.org/10.2139/ssrn.3819164
  22. ^   ניר חסון, כ-180 מדענים ואנשי רוח מישראל פנו להאג: אל תאמינו לרשויות בנוגע לחקר פשעי מלחמה, באתר הארץ, 6 במאי 2021
  23. ^ "מי אנחנו", פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דוד_אנוך&oldid=38250855"