דומניקו גירלנדיו
דומניקו גירלנדיו (באיטלקית: Domenico Ghirlandaio; 1449 – 11 ביוני 1494) היה צייר רנסאנס פלורנטיני, בן זמנם של בוטיצ'לי ופיליפו ליפי. מבין שוליותיו הרבים נכלל גם מיכלאנג'לו. שמו המלא הוא דוֹמֶניקוֹ די תוֹמַאסוֹ קוּרַאדי די דוֹפו בּיגוּרְדי. דומניקו, הבכור מבין 8 ילדים, היה בתחילה שוליה של תכשיטן או צורף, כנראה של אביו שלו. שם החיבה "הגירלנדיו" (קולע הזרים) הגיע אליו מאביו, צורף שפורסם על ידי שרשרת מתכת דמוית זר פרחים שנענדה על ידי אשה פלורנטינית. בחנותו של אביו, דומניקו כפי שמספרים, צייר פורטרטים של העוברים ושבים ולבסוף הפך לשולייתו של הלסיו בלדובינטי ללמוד אמלו ציור ופסיפס.
 | |
| לידה |
2 ביוני 1448 פירנצה, רפובליקת פירנצה  |
|---|---|
| פטירה |
11 בינואר 1494 (בגיל 45) פירנצה, רפובליקת פירנצה |
| שם לידה |
Domenico di Tommaso Curradi di Doffo Bigordi |
| מקום קבורה |
סנטה מריה נובלה |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
הרנסאנס האיטלקי |
| הושפע על ידי |
Alesso Baldovinetti, אנדראה דל ורוקיו |
| יצירות ידועות |
Tornabuoni Chapel, Sassetti Chapel |
| צאצאים |
Ridolfo del Ghirlandaio |
|
www | |
  | |
עבודות ראשונות בפירנצה ורומא עריכה
ב-1480, גירלנדיו צייר את ה"סן גֶ'רוֹמֶה" ופרסקאות אחרות בכנסיית אונייסנטי, פירנצה, ו"סעודה אחרונה" בגודל טבעי בחדר האוכל שלה. מ-1481 עד 1485 הוא הועסק בציור פרסקאות ב"סָלַה דֶל אוֹרוֹלוֹג'וֹ" של ה"פָּאלַאצוֹ וֵּקְיוֹ". הוא צייר גם את ה"אפותיאוזה מסַן זָנוֹבּיוּס", שדמויותיו גדולות מגודל טבעי, ובה אדריכלות-מסגרת מעובדת לפרטים, דמויות של גיבורים רומיים ופרטים חילוניים אחרים, מרשימים בפרספקטיבה ובמיומנות האדריכלית שלהם.
ב-1483 גירלנדיו זומן לרומא על ידי האפיפיור סיקסטוס הרביעי לצייר פרסקו בקפלה הסיסטינית: בציור, ישו קורא לשליחים פטרוס ואנדרו לשליחות. עבודותיו האחרות ברומא אבדו. לפני 1485 הוא הפיק ציורי קיר בקפלה של סאן פינה, בכפר הטוסקני סן ג'ימיניאנו שנישלט לאחר 1350 על ידי סייֵנַה השכנה. גיסו לעתיד, סבסטיאנו מאינארדי, עזר לו בעבודות אלה ברומא ובסן ג'ימיניאנו.
עבודות מאוחרות בטוסקנה עריכה
כשחזר גירלנדיו לרומא ב-1485, הוא צייר סדרת פרסקאות בקפלה סַסָטי בסן טְריניטַה עבור התורם והבנקאי פרנצ'סקו ססטי, שהפך למנהל הסניף של בנק מדיצ'י בג'רונה, רק כדי לוותר על התפקיד לטובת ג'ובאני טוֹרְנַבּוּאוֹני, פטרונו לעתיד של גירלנדיו. בקפלה זו צייר דומניקו סצינות מחיי פרנצ'סקו הקדוש, בהן אישור שלטונו ומסדרו של סן פרנצ'סקו על ידי האפיפיור הונוריוס השלישי, מותו ותחייתו של פרנצ'סקו הקדוש. בעבודה הראשונה מופיע פורטרט של לורנצו דה מדיצ'י, ובשלישית דמות הדומה לגירלנדיו עצמו, שאותה גם כלל באחת מתמונותיו בסנטה מריה נובלה וכן ב"הערצת האמגושים" בבית יתומים בשם "בית החולים של התמימים". יצירת המזבח מקפלת סאסטי, "הערצת הרועים", מוצגת כיום באקדמיה של פירנצה.
מיד לאחר מחויבות זו, גירלנדיו נתבקש לחדש את ציורי הקיר שלו במקהלה של סנטה מריה נובלה, שגיבשה את הקפלה של משפחת ריצ'י, אך המשפחות טוֹרְנַבּוּאוֹני וטוֹרְנַקְוִוינְצ'י, שהיו אז הרבה יותר חשובות ממשפחת ריצ'י, נטלו על עצמן את מחיר השחזור עם תנאים: שאלת שימור זרועותיו של ריצ'י עוררו כמה דיונים משפטיים משעשעים. ציורי הקיר של גירלנדיו ועוזריו הרבים, צוירו בארבע סדרות לאורך שלושת הקירות, כאשר הנושאים העיקריים הם חיי המדונה ויוחנן המטביל הקדוש. יצירות אלה מעניינות במיוחד משום שהן כוללות פורטרטים היסטוריים רבים, ז'אנר שהיה התמחותו של גירלנדיו.
הסדרה של גירלנדיו על חיה של מריה, בוצעה עם תשומת לב מרבית לפרט הריאליסטי, מייצגת סצינות ביתיות מתקופתה של האצולה הפלורנטינית, ולא אירועים היסטוריים של משמעות קוסמית.
בסדרה יש לא פחות מעשרים ואחד פורטרטים של בני המשפחות טורנבואוני וטורנקווינצ'י: בציור "המלאכים מתגלים לזכריה", פורטרטים של פוליציאן, מרסיליו פיצ'יני ועוד. ב"סילום יואכים מהמקדש", "מאיינרדי ובאלדובינטי" (ייתכן שהשני הוא אביו של גירלנדיו). קפלת ריצ'י הושלמה ב-1490. היצירה שמעל המזבח נוצרה ככל הנראה בעזרת אֶחַיו של גירלנדיו, דָוִידֶה וְבֶּנְדֶטוֹ. החלון הצבעו היה עיצובו האישי של דומניקו.
עבודות מפורסמות אחרות של גירלנדיו הן יצירות-מזבח בטמפרה של "הבתולה מוערצת על ידי קדושי זֶנוֹבְּיוּס", "יוּסְטוּס ואחרים", צוירו עבור כנסיית יוסטוס הקדוש, אבל היום נמצאים בגלריית אופיצי. "הצלוב בתהילה עם רוֹמוּאַלְד וקדושים אחרים", בבדיה (Abbazia dei Santi Giusto e Clemente) של וולטרה (כנראה ב-1492, כיום במוזיאון העירוני של וולטרה (איט')). "ההערצה של הביקור" (לובר) אשר נושא את התאריך המאומת האחרון ביותר (1491) מבין כל עבודותיו.
גירלנדיו לא צייר עירום לעיתים קרובות. אחת מתמונותיו הכוללות עירום, "וולקן ועוזריו יוצרים ברקים", צוירה עבור לו ספדלטו, אך יצירה זו, יחד עם יצירות אחרות המוזכרות במפורט על ידי ואזארי ומיוחסות לגירלנדיו, אינה קיימת עוד.
עבודת פסיפס של גירלנדיו הראויה לציון היא "הבשורה" (לפני 1491), באחת הדלתות של קתדרלת פירנצה.
הערכה ביקורתית ומורשת עריכה
סכימת הקומפוזיציות של גירלנדיו היו מפוארות והולמות בה בעת, מתוך כוונה לשמור על השמרנות, האיפוק והקלאסיוּת של המאה ה-15. ציורי האור וצל שלו, במובן של הצללה ריאליסטית ותלת-ממדיות, היו מתקדמים בצורה מתקבלת על הדעת, כשם שהיו הפרספקטיבות שלו, שאותם הוא עיצב בקנה מידה משוכלל בעין בלבד, ללא שימוש במתמטיקות מתוחכמות. הצבע שלו פתוח יותר לביקורת, פחות באשר לציורי קיר מאשר לציורי טמפרה, שהם לפעמים בהירים בצורה נרחבת וגולמית יתר על המידה. ציורי הקיר שלו בוצעו בשלמותם, במה שהאיטלקים מכנים "פרסקו לח", ללא תוספות תיקונים בטמפרה (על יבש). "האלהתו של זנוביוס הקדוש" בפָּלַאצוֹ וקיו, פירנצה.
נוקשות מסוימת בקווי-המִתְאר מאשר על אימוניו המוקדמים בעבודת מתכת. ג'ורג'ו וזארי אומר של גירלנדיו היה הראשון שנטש, בחלק גדול, את השימוש בהזהבה בתמונותיו, המייצג באמינות כל חפץ שהוא האמור להיות מזהב. אך עדיין, טענה זו אינה תופסת לגבי כלל יצירתו, מאחר שהֵדְגֶשי נוף, לדוגמה ב"הערצתם של הרועים", נעשו באמצעות עלי זהב. רישומים וציורים רבים של גירלנדיו, שכעת בגלריית אופיצי, ראויים לציון מיוחד בשל מאמץ נטורליסטי של קווי המתאר שלהם.
יותר מכל ידוע גירלנדיו כמורו ומחנכו האמנותי של מיכלאנג'לו, שלימים התעלה והאפיל עליו בכישרונו ובפרסומו. גירלנדיו נפטר מ"חום מגפתי" ב-11 בינואר 1494, ונקבר בסנטה מריה נובלה. הוא נישא פעמיים והותיר אחריו שישה ילדים, שלושה מהם בנים, מהם רידולפו היה גם הוא צייר. הייתה לו שורה ארוכה של צאצאים, אך המשפחה נפטרה כולה במאה ה-17, כאשר הנפשות האחרונות נכנסו למנזרים.
הביוגרפיה של גירלנדיו נכללת בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של דומניקו גירלנדיו (באנגלית)
גלעד מלצר, כשכולם חשבו שזיקנה היא דבר מכוער, הוא צייר אותה כפי שהיא - ויצר יצירת מופת, באתר הארץ, 15 באפריל 2020- דומניקו גירלנדיו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
