דוסיטיי אוברדוביץ'
| ערך ללא מקורות | |
דוסיטיי אוברדוביץ' (בסרבית - בכתב קירילי: Доситеј Обрадовић, בכתב לטיני: Dositej Obradović; 1739 או 1740 – 7 באפריל 1811) היה סופר, מתרגם, פילולוג, הוגה דעות ומחנך סרבי. התחיל את דרכו כנזיר אורתודוקסי, אך הפך בהמשך לרציונליסט, נציג עידן האורות בקרב העמים הדרום-סלביים ואישיות רבת השפעה בתרבות העם הסרבי. כתב בשפת העם, חיבר פרוזה ושירים, בעיקר פטריוטיים ותירגם לסרבית אגדות ומשלי איסופוס. ספריו הידועים ביותר הם "המכתב של חרלמפיה","עצות בטעם טוב" והספר האוטוביוגרפי "חיים והרפקתאות". אוברדוביץ' היה מייסדו של בית הספר הגבוה שהפך לאוניברסיטת בלגרד ושר החינוך הראשון של הנסיכות הסרבית.
 | |
| דיוקן על בול של הדואר הסרבי משנת 2007 | |
| לידה |
17 בפברואר 1739 צ'אקובה, חבל באנאט, האימפריה ההבסבורגית (כיום ברומניה) |
|---|---|
| פטירה |
7 באפריל 1811 (בגיל 72) בלגרד, נסיכות סרביה |
| שם לידה | דימיטריה אוברדוביץ' |
| מדינה |
האימפריה האוסטרית  |
| לאום | סרבי |
| מקום קבורה |
קתדרלת מיכאיל הקדוש |
| עיסוק | סופר, משורר, מתרגם, פילולוג, הוגה דעות ומחנך, מייסד אוניברסיטת בלגרד |
| שפות היצירה |
סרבית |
| יצירות בולטות | "החיים וההרפתקאות", "עצות לפי השכל הישר" - נציג עידן האורות בסרביה, מקדם השפה הספרותית הסרבית |
| חתימה |
 |
  | |
שנות ילדותו ונעוריו עריכה
דוסיטיי אוברדוביץ' נולד תחת השם דימיטריה אוברדוביץ' במשפחה סרבית קשת יום ביישוב צ'אקובו (ברומנית: צ'אקובה) בחבל באנאט, אז חלק מהאימפריה ההבסבורגית, והשייך בימינו לרומניה. האב, גאורגי אוברדוביץ' היה בורסקאי והאם, קרוּנה לבית פאונקיץ', הייתה במקור אזור הכפר הסרבי סנמרטון סרבסקי (בימינו - סנמרטינו סרבסק שבבאנאט הרומני). דימיטריה, שידע מילדותו סרבית ורומנית, פקד לזמן קצר את בית הספר העממי של המיעוטים הצ'כי והסלובקי בכפר.
אוברדוביץ' הצטייר כתלמיד חולמני שנמשך לחוויות מיסטיות. אחרי שהתייתם מהוריו נלקח אל בית דודו ניקולה פארצנין שפרש עליו את חסותו וחשב לייעד אותו לכמורה. עוד בגיל 10 התוודע בטימישוארה לדרשות הבישוף הסרבי גאורגיה פופוביץ', כומר נאור, שהתנגד לפונדמנטליזם והטיף לשילוב האמונה עם השכל הישר. פופוביץ' הפך בעיני הילד לדמות נערצת. דימיטריה שלמד לבד קרוא וכתוב ידע בגיל מוקדם לדקלם בעל פה את הברית החדשה ואת ספר "הפרולוג מאוחריד" על חיי הקדושים וכן מספר דרשות. יום אחד, בגיל 15, בהשפעת ספרים שקרא וההיכרות עם נזיר מקבץ נדבות מן המנזר דצאן ניסה לברוח מהבית אל אותו מנזר שנמצא מעבר לגבול, בשטח הסרבי תחת הכיבוש העות'מאני. הוא שאף לחיות במדבר כדוגמת קדושים נוצרים רבים. הדוד מצא אותו והחזירו הבייתה. הפעם דודו החליט שיש לגמול אותו מן החלומות המיסטיים והחליט לשלוח אותו לעיר הקרובה, טמשוואר, כיום טימישוארה, כדי ללמוד שם כשוליה את מלאכת הבורסקאות. עם זאת בשעות הפנאי כשבית המלאכה היה סגור המשיך דימיטריה לקרוא בעיון רב על חיי הקדושים ועל נסיהם.
מנזר הופובו עריכה
יום אחד בקיץ 1757, יחד עם חניך אחר בשם ניקולה פוטין, עזב דימיטריה את בית המלאכה ושניהם יצאו עם שלושה גרושים בכיס, שבקושי הספיק להם לקנות לחם, למסע רגלי לאורך נהר הבגה. המסע נמשך ארבעה ימים, דרך היישוב סטארי סלאנקמן עד שהגיעו ב- 31 ביולי (לפי הלוח הגרגוריאני: 13 באוגוסט 1757, למנזר האורתודוקסי נובו חופובו, שנמצא 97 ק"מ מערבה מטימישוארה, בפרושקה גורה באזור סרם. הם הצטרפו למנזר מתוך כוונה להישאר שם כנזירים.
במנזר למד דימיטריה לימודי דת, כולל את השפה הסלבית הכנסייתית העתיקה ויוונית. ב-17 בפברואר 1758 קיבל רשמית על עצמו את עול הנזירות תחת השם דוסיטיי. הוא אימץ את השם דוסיטיי - שמו של הקדוש דוסיתאוס שגם הוא, בגיל 10, ברח מבית הוריו למנזר. ביום החמישי הגדול ב-16 באפריל 1758 הוסמך דוסיטיי כדיאקון על ידי המיטרופוליט של קרלובצי, פבלו ננאדוביץ'. בהתחלה נודע הנזיר הצעיר באדיקותו ובתחנוניו אל אלהים למען רווחת הילדים והנוער. שאף להיות אחד ה"יורודיווים", אותם "נביאים משוגעי האל" בהם התפרסמה המסורת הדתית הפרבוסלבית. אולם דווקא האגומן של המנזר, תאודור מילוטינוביץ', איש ואלייבו ביקש לצנן את הלהט המיסטי של הנזירים הצעירים ועודד אותם לקרוא ספרות כללית ומדעית. דוסיטיי התוודע באותה תקופה לספרי תאולוגיה פולמוסית והגות רציונליסטית, גם למשלי איסופוס, ול"זקוניק של הקיסר דושאן".אחרי שקרא אחד מספרי צ'זארה ברוניו הוקסם דוסיטיי על ידי חקר ההיסטוריה והתחיל לפקפק בחלק מהסיפורים על חיי הקדושים שהלהיבו את ילדותו.
דוסיטיי עבד תקופה ככומר בקרלובצי. בסופו של דבר, מאוכזב מהחיים במנזר, הגיע למסקנה כי שאיפתו להרחבת אופקים אינה מסופקת בהם דיה. שלוש שנים ושלושה חודשים אחרי כניסתו למנזר, בשנת 1760 החליט אוברדוביץ' לעזוב ולצאת לעולם הגדול.
שנות הנדודים והשלמת הלימודים עריכה
אוברדוביץ', ששמר על שמו החדש מן המנזר, דוסיטיי, יצא למסעות וללימודים בעולם. הוא ביקר כמעט בכל הבלקן ובאסיה הקטנה, אחר כך באיטליה, גרמניה, צרפת, אנגליה, אוסטריה ורוסיה. תחנתו הראשונה הייתה למעשה זגרב, בירת קרואטיה הקתולית, שהייתה אז תחת שלטון אוסטרי. הגיע לשם ב-2 בנובמבר 1760 וניצל את שהותו שם לשם לימוד השפה הלטינית. מזגרב נסע אוברדוביץ' לדלמטיה, באזור מיושב בסרבים שנמצא בשליטת הרפובליקה של ונציה. התקבל בחמימות על ידי התושבים והכמרים הסרבים של קנין מינו אותו למורה בכפר גולוביץ'. אוברדוסיץ' התחבב על הכפריים וזכה לחיות שם ימי שלווה ונוחות. ניצל את שהותו בדלמטיה גם כדי ללמוד את השפה האיטלקית. בשנת 1764 הוא עבר למונטנגרו, ביקר במפרץ קוטור והתארח למשך חודשים אחדים במנזר פודמיינה. המשיך את נדודיו דרומה אל תחומי האימפריה העות'מאנית - באלבניה, יוון, בירת האימפריה קונסטנטינופול ואחר כך לאסיה הקטנה. בכל תחנה פירנס את עצמו משיעורים פרטיים.
בזאדאר, טריאסטה וונציה. משם עבר לווינה, בה שהה למשך שש שנים למשך שלוש שנים למד יוונית ופילוסופיה בבית הספר התאולוגי של היירותאוס דנדרינוס בסמירנה, אחר כך השתלם ביוונית באי קורפו. בשנת 1787 עקב פריצת המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792) נאלץ לעזוב את יוון. והתעמק בשפה ובספרות הגרמנית. לאחר מכן נסע לעבוד כמורה בסרמסקי קרלובצי ובגאלאץ וביאשי בנסיכות מולדובה. משם שם שוב פעמיו אל מרכז אירופה והשתלם בפילוסופיה באוניברסיטת האלה ובלייפציג. בשנת 1783 הוציא לאור את ספרו הראשון "חיים והרפתקאות".
השיבה למולדת עריכה
בשורת תחילת המרד הסרבי הראשון פגשה אותו בטריאסטה. הוא ארגן את ההתרמה הראשונה לטובת המורדים ואחר כך ביצע מטעם הנהגת המרד מספר שליחויות חשאיות שמטרתן הייתה להבטיח את תמיכת האימפריה הרוסית בעניין הסרבי. לבסוף השתקע בשנת 1807 בנסיכות הסרבית שקמה תחת הנהגתו של קאראג'ורג'ה פטרוביץ' והיה למזכיר ויועץ אישי של המנהיג. בנוסף היה מורו הפרטי של בנו של קאראג'ורג'ה, אלקסה. כאדם המשכיל ביותר בסרביה התמנה דוסיטיי אוברדוביץ' כשר החינוך הראשון של הנסיכות. בשנת 1808 הקים אוברדוביץ' את בית הספר הגבוה בבלגרד, שעמד להפוך בעתיד לאוניברסיטת בלגרד ובשנת 1810 הוא הקים את הסמינר התאולוגי הראשון במדינה.
דוסיטיי אוברדוביץ' הלך לעולמו בשנת 1811 בבלגרד. בנוגע לרצונו בנוגע למקום שבו ייטמן אחרי מותו קיימות כמה גרסאות. אף על פי שרצה להיקבר על יד מזרקת היידוצ'נקה שבשכונת קושוטניאק של בלגרד, הובא בסופו של דבר לקבורה בחזית הקתדרלה מיכאיל הקדוש. פעמיים היו צריכים להזיז את קברו: בשנת 1837 כהשלטון החליט להרוס את הקתדרלה הישנה ולבנות במקומה כנסייה חדשה, וב-1897 כשנקבר לצידו ווק קרג'יץ' שגופתו הועברה מווינה לבלגרד.
הנצחה עריכה
- נקבר בפנתאון הלאומי בחזית הקתדרלה מיכאיל הקדוש בבלגרד
- 1911 -לרגל מלאת מאה שנה למותו - הוחלט על הקמת פסל של דוסיטיי במרכז העיר. האנדרטה, יצירת הפסל רודולף ולאדץ, נחנכה בשנת 1914 בכניסה לפארק קלמגדן על יד הפסל של קאראג'ורג'ה. בשנת 1927 היא הועברה לפארק האקדמי בשורה עם הפסלים של הבוטנאי יוסף פנצ'יץ והגאוגרף יובן צביאיץ'.
- 2004 - הקמתה בעיר ורשץ של "קרן דוסיטיי אוברדוביץ'", מיסודם של חברת המופארם, ארגון "מטיצה סרפסקה" והמכון לספרות ולאמנות בבלגרד.
- 2007 - שנת 2007, במלאת מאתיים שנה לחזרתו למולדת, הוכרזה על ידי הפרלמנט הסרבי "שנת אוברדוביץ'". הדואר הסרבי הנפיק בול עם דיוקנו.
- פרס על שמו מוענק לתרומות מיוחדות בתרגום יצירות ספרות ובקידום התרבות הסרבית
- בית הולדתו בצ'אקובה, ברומניה, נקנה בחזרה ממשפחה רומנית ושופץ על ידי חברת "המופארם" הסרבית שמושבה בוורשץ
כתביו עריכה
המהדורה הראשונה של כל כתביו הופיעה בשנים 1833–1845 במכון הדפוס המלכותי הסרבי בבלגרד ובקרגויבאץ.
- 1783 Писма Харалампиjу) Pismo Haralampiju)
- Живот и прикљученија (החיים וההרפתקאות של דימיטריה אוברדוביץ' שכונה כנזיר דוסיטיי), רומן חצי-אוטוביוגרפי -
הכרך הראשון (1783) משתמש בשפה הקרובה לסרבית המדוברת של זמנו, הכרך השני (1788) - יותר שפה הקרובה יותר לרוסית ולסלבית הכנסייתית העתיקה (Fischer W)
- 1788 Басне
- Христоитија
- 1784 Совјети здраваго разума - "עצות לפי השכל הישר"
- 1793 Собраније
- 1789 השיר Pesna o izbavljeniju Serbije
- 1803 Etika
- 1804 Pesna na insurekciju Serbianov
- 1818 Mezimac
- 1830 Ižica
