דורה דיאמנט
דורה (דבורה) דיאמנט (בפולנית: Dworja Diament וגם Dymant; 4 במרץ 1898 – 15 באוגוסט 1952) הייתה שחקנית, מורה ופעילה פוליטית יהודיה פולניה. דיאמנט הייתה אהובתו של פרנץ קפקא וזו ששמרה כמה מכתביו האחרונים. היא הייתה האישה היחידה שניהלה עם קפקא חיים משותפים תחת קורת גג אחת. מאז פטירתו, חייה היו רצופים סבל ותלאות. כיהודיה קומוניסטית, היא נרדפה על ידי הנאצים ובשנת 1933 פשטו אנשי הגסטפו על ביתה והחרימו עשרות מכתבים ומחברות של קפקא ששמרה אחרי מותו.
 | |
| דורה דיאמנט מתוך אוסף לסק | |
| לידה |
4 במרץ 1898 פביאניצה, רפובליקת פולין  |
|---|---|
| פטירה |
15 באוגוסט 1952 (בגיל 54) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
East Ham (Marlow Road) Jewish Cemetery |
| מדינה |
פולין |
| בן או בת זוג |
פרנץ קפקא |
  | |
תחילת דרכה עריכה
דורה דיאמנט נולדה בעיר פביאניצה שבפולין הקונגרסאית לצבי הרש דיאמנט ופריידל דיאמנט, משפחה חסידית אמידה. לאחר פטירת אמה ב-1912, עברה משפחתה להתגורר בעיר בנדין הסמוכה לגבול הגרמני. עם תום מלחמת העולם הראשונה, לאחר שסייעה לגדל את עשרת אחיה ואחיותיה במשך עשור והבהירה לאביה, הרשל דיאמנט, שנישא בשנית, כי אין לה כל רצון להינשא, שלח אותה אביה להכשרה כגננת בקרקוב. לאחר זמן מה עברה לברלין ועבדה בקהילה היהודית כמורה. באותה עת היא החליטה לשנות את האיות של שמה מ- Diament ל- Diamant.
קפקא ודיאמנט עריכה
פגישתם הראשונה של פרנץ קפקא ודורה דיאמנט, התרחשה ביולי 1923 במטבח של מחנה קיץ לילדים יהודים פליטים, בעיר המרחצאות מיריץ (כיום Graal-Müritz) שעל חוף הים הבלטי. דיאמנט עבדה במקום בהתנדבות עבור המעון העממי היהודי מברלין, באותה עת שפרנץ קפקא התארח שם. "ידיים כה ענוגות אך כה מגואלות בדם", היה המשפט שאמר קפקא כשראה לראשונה את דורה דיאמנט, עוסקת בניקוי דגים במטבח". זה היה הרגע, בו החלה לצמוח אהבה בין דיאמנט בת ה-25 וקפקא בין ה-40, שהובילה את השניים לתכנן תוכניות משותפות לעתיד. במהלך שלושת השבועות ששהו במקום, החליטו השניים להתגורר יחדיו בברלין ותכננו כי בהמשך יעלו לישראל וינהלו מסעדה בתל אביב. הם אף חילקו ביניהם את התפקידים: דורה תבשל וקפקא יחלק את המנות לאורחי המסעדה. בחודש ספטמבר באותה שנה הם מימשו את תוכניתם הראשונה ועברו להתגורר בדירה שכורה ברובע שטיגליץ בברלין.
עדות לקשר שנרקם בין קפקא לדורה, עולה במרומז במכתב שכתב קפקא לאהובתו הקודמת, מילנה יסנסקה, עימה נהג להתכתב במשך מספר שנים. הוא כתב לה כי לאחר המעבר לברלין לא עולה בדעתו לחיות בעיר זו או בכל מקום אחר בגפו, והזכיר כי במיריץ הוא מצא פתרון לבעיה.
"תודות לסיועה של אחותי הבכורה, נסעתי למיריץ שעל חוף הים הבלטי. הנה ככלות הכל, הסתלקתי מפראג ונחלצתי מן החדר הסגור! בתקופה הראשונה חשתי בכי רע. לאחר מכן, התרקמה במיריץ האפשרות הבלתי סבירה, לעקור לברלין. אמנם בעצם היה בדעתי לנסוע באוקטובר לארץ ישראל ... היה זה רעיון דמיוני שעשוי להגותו מי אשר יודע בעליל, כי לעולם לא ינטוש עוד את מיטתו. ואם אמנם לעולם לא אנטוש עוד את מיטתי, מדוע זה לא אסע, לפחות עד ארץ ישראל?"
מקס ברוד, שביקר את קפקא ודיאמנט בברלין, סיפר כי קפקא נראה מאושר ואופטימי. הוא היה מקריא לדיאמנט מתוך ספרים שכתבו גתה ו קלייסט ומדי פעם היה משעשע אותה ביכולתו ליצור דמויות של צלליות על הקיר. היא אהבה להאזין לו ולהתבונן בו, ונראה היה כי חייהם מתנהלים בהרמוניה. "דורה העניקה לקפקא את הפרק החדש האחרון של חייו", סיכם מקס ברוד מאוחר יותר את ביקורו בביתם.
"ההתרחקות מפראג, הגם שנעשתה באיחור רב הייתה ההישג המשמעותי ביותר של חיי, שבלעדיו אין לאדם זכות למות" אמר אז לדיאמנט. והיא מצידה התייחסה לחייהם המשותפים, "כחיים בגן עדן". שניהם מצאו מפלט בברלין הליברלית. קפקא מאביו הנוקשה ודיאמנט מאביה הקפדן ומהמגבלות שהטילה עליה הדת. דיאמנט הציעה לקפקא קשר למסורת ולמורשת של יהודי מזרח אירופה באמצעות הידע שהפגינה בסיפורי עם חסידיים, במעשיות ובפרקים מהתנ"ך ואת שליטתה בשפה העברית. הוא בתמורה העניק לה את ערכי התרבות המערבית שהיו גלומים באישיותו.
חייהם של דיאמנט וקפקא החלו לקבל צביון של שגרה. קפקא ערך את הקניות בשוק, הרבה לכתוב והשתתף אף בשיעורי תלמוד בבית הספר הגבוה למדעי היהדות. "הוא רצה להרגיש כמו אדם ממוצע עם צרכים בסיסיים", כתבה אז דיאמנט ביומנה. ואילו קפקא כתב כי "אותם שדים ורוחות", שהיו תוקפים אותו באופן קבוע, פסקו. "התחמקתי מהם. המעבר לברלין היה נהדר, ועכשיו הם מחפשים אותי ואינם מוצאים – בכל מקרה עד עכשיו הם לא מצאו אותי".
בחודש נובמבר, תמה תקופת האושר בחייהם של בני הזוג. הם נאלצו לעבור לדירה אחרת עקב עליית מחירי השכירות, ובחורף הקשה שפקד אז את ברלין, מצב בריאותו של קפקא החל להחמיר. "ובכן כאשר חיים בצנע, אפשר להסתדר, אם כי גם אז רק בעזרת ההורים והאחיות, אבל כשקורה דבר חריג, כי אז נעשה המצב ללא נשוא", כך תיאר קפקא את המצב החדש אליו נקלעו.
במרץ 1924, התאשפז קפקא בסנטוריום "יער וינה" שבאוסטריה ושלושה שבועות מאוחר יותר, הצטרפה אליו דיאמנט וסעדה אותו בחוליו. בחודש אפריל התברר כי קפקא סובל משחפת בגרון והם נאלצו לעבור לבית חולים בווינה. התנאים במקום לא היו לרוחם, ובעזרת חבריהם הם נדדו שוב לסנטוריום בקירלינג, בתקווה שמצבו של קפקא ישתפר שם.
בסוף חודש אפריל 1924, הציע קפקא לדיאמנט נישואין ונענה בחיוב. הוא שלח מכתב לאביה של דורה, למרות מחאתה, וביקש ממנו את הסכמתו. כדי לשכנעו, הוא כתב כי אף על פי שהוא אינו יהודי חרדי, הוא חוזר בתשובה ובכך הוא מקווה, תיאות משפחתו לקבלו כבעלה של בתו. האב שלח את אחיה הבכור של דורה, דוד, לרבי מגור כדי להיוועץ בו בסוגיה זו, אך הלה סירב באופן נחרץ להעניק את ברכתו למהלך זה. דיאמנט הזכירה ביומנה את המשך השתלשלות האירועים: "כשאנשי הצוות הבינו שפרנץ גוסס, הם התחילו להציק לי שאנשא". היא כתבה כי היא הוזמנה לחדרו של דר' הופמן בעל הסנטוריום וגילתה כי נמצא שם גם נציג של הקהילה היהודית שהובהל למקום כדי לערוך את טקס הנישואין שלה ושל קפקא. "הכוונה שלהם הייתה טובה, אבל הם נכשלו בחובתם הבסיסית ביותר - לא לקחת מאדם גוסס את שעותיו האחרונות, את תקוותו".
ב-3 ביוני 1924, בארבע לפנות בוקר, דיאמנט וידידו הקרוב רוברט קלופשטוק שהו ליד מיטתו של קפקא, שהתקשה לנשום וסבל מכאבים עזים.
הוא פנה לחברו וביקש ממנו שיהרוג אותו והתרה בו שאם לא יעשה כך, הוא יחשב לרוצח. הוא אף קרע את אחד מהצינורות שהיו מחוברים אליו והתחנן שלא יאריכו יותר את חייו. הוא ביקש מחברו שלא ילך וכשהלה ענה לו כי הוא אינו הולך, השיב על כך קפקא: "אבל אני כן". הוא עצם את עיניו ונרדם. חברו של קפקא, הניח כי קפקא הלך לעולמו וביקש מדיאמנט לצאת למספר רגעים מהחדר. קפקא פקח לפתע את עיניו וחיפש את דיאמנט, שברגע זה שבה לחדר עם פרחים בידיה אותם הגישה לו. בנשימתו האחרונה הוא הריח אותם וסיים את חייו בזרועותיה של אהובתו. מאוחר יותר באותו יום, הובא קפקא למנוחות בבית העלמין היהודי בפרוור של פראג.
לאחר פטירתו של קפקא עריכה
לאחר פטירתו של קפקא, עברה דורה דיאמנט להתגורר בעיר דיסלדורף. היא החלה ללמוד באקדמיה למשחק דומונט והתפרנסה למחייתה כשחקנית. בשנת 1930 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית בגרמניה ובשנת 1932 התחתנה עם לוץ לסק (Lutz Lask) מי שהיה עורך העיתון "הדגל האדום", שהוציאה לאור המפלגה הקומוניסטית. שנתיים מאוחר יותר, ב-1 במרץ 1934, נולדה בתם המשותפת פרנצ'סקה מריאן, שנקראה על שמו של פרנץ קפקא.
חיים בצל מלחמת העולם השנייה עריכה
עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, פשטו אנשי הגסטפו על ביתה של דיאמנט, בשל היותה יהודייה וקומוניסטית כאחד, והחרימו עשרות מכתבים ומחברות של קפקא ששמרה שם אחרי מותו. בשנת 1936, נמלטה דיאמנט עם בתה לברית המועצות והצטרפה לבעלה שהיגר לשם עוד קודם לכן. בשנת 1937, נעלם לסק באחד מהגולאגים, במסגרת הטיהורים הגדולים שביצע סטלין בארצו. דיאמנט ובתה הצליחו להימלט לפראג ובשנת 1939, שבוע לפני שהגרמנים פלשו לפולין, הצליחה לאחר מאמץ רב, להשיג עבורה ועבור בתה, אשרת כניסה לאנגליה. כשהגיעה לאנגליה כתושבת גרמניה לשעבר, היא ובתה נעצרו בין השנים 1940–1941, והעוברו למחנה לנשים ממדינות אויב באי מאן. לאחר שחרורן, הקימה דורה את ביתה בלונדון, שם עסקה במשחק ובהחייאת שפת היידיש ותרבותה.
נסיעה לארץ ישראל עריכה
ב-1949, הגשימה דיאמנט את החלום המשותף שלה ושל קפקא וערכה ביקור בישראל שתועד ביומנה: "החלום של פרנץ היה להביא ילד לעולם ולבוא לפלשתינה. יש לי עכשיו ילדה בלי פרנץ ואני מבקרת בפלשתינה בלעדיו, אבל הודות לכספו אני רוכשת את הכרטיס" (מקס ברוד היה אחראי לכך שדיאמנט תקבל תמלוגים מספריו של קפקא). במהלך הביקור בארץ נפגשה עם אחיה דוד ועם שרה אחותה למחצה, עם מקס ברוד ועם פליקס ולטש - סופר ופילוסוף מפראג, שהיה אחד מחבריו הקרובים של קפקא. לאחר מספר שבועות נסעה דיאמנט לקיבוץ עין חרוד במטרה לפגוש את דוד מלץ, שלימד אותה עברית בנעוריה בעיר בנדין. בתום הביקור שנמשך 4 חודשים, החליטה דורה לעלות לישראל ולהצטרף כחברה בקיבוץ עין חרוד. לאחר שובה ללונדון, התערער מצבן הבריאותי שלה ושל בתה, והן נאלצו להתאשפז בבתי חולים בלונדון.
בשנת 1952, כתבה דורה צוואה בה ביקשה להיקבר לצידו של קפקא בבית העלמין בפראג, אך גם משאלה זו לא התגשמה. חמישה חודשים לאחר כתיבת הצוואה, נקברה דורה בגיל 55 כאלמונית בבית הקברות היהודי בלונדון.
לאחר פטירתה עריכה
לוץ לסק שוחרר בשנת 1953 מן הגולאג הסובייטי ויצא מברית המועצות למזרח גרמניה. בשנת 1973, בהיות לוץ לסק בן 70, הוא הורשה לצאת את מזרח גרמניה ולבקר את בתו, אותה לא ראה 40 שנה. לאחר מפגש שנמשך מספר ימים בלונדון, חזר לוץ לסק לגרמניה ונפטר זמן קצר לאחר מכן בברלין ב-14 בדצמבר 1973. בתו פרנצ'סקה מריאן, נפטרה בלונדון בחודש ספטמבר 1982.
בעקבות המחקר שערכה קתי דיאמנט, אותרו בישראל בשנת 1988 שניים מבני משפחתה של דורה דיאמנט: אחיינה צבי דיאמנט ואחותה למחצה, שרה, שלא ידעו האחד על קיומה של השנייה. ב-15 באוגוסט 1999, 49 שנים לאחר פטירתה של דורה דיאמנט, הונחה אבן מצבה על קברה. על המצבה, נחקקו בשפה האנגלית, מילותיו של רוברט קלופשטוק, שנכתבו יום לאחר מותו של קפקא" : "מי שמכיר את דורה יודע מה זו אהבה" ("Who Knows Dora, Knows What Love Means").
יומניה של דורה דיאמנט עריכה
יומניה של דיאמנט הועברו לאחר מותה, על ידי בתה, לרוברט מרטי - המתרגם של כתבי קפקא לצרפתית - נותר בין דפיו הפרטיים, עד שהתגלה שוב בפריז בשנת 2000 עם 15 מכתבים שכתבה אליו בין השנים 1950–1951. ביומן זה כתבה כי הגיע הזמן "לומר את מה שמוכרחים לומר על קפקא" וכי דבריה סובבים על מערכת היחסים בין מה שהיא חושבת על כתיבתו של קפקא לבין מה שקפקא חושב על כתיבתו, וכי כל ההגזמות שנכתבו אודותיו, נובעות מנקודת מבטה האישית. זו הסיבה לדעתה, לעזוב את רשימותיה כך, אלא אם כן היא תמצא דרך אחרת לומר את הדברים. מכל מקום, היא מקווה כי מה שיש לה לומר יגיע לידיעת הציבור.
שנתיים מאוחר יותר התגלה יומן נוסף שכתבה דורה דיאמנט, על ידי חוקר כתבי קפקא, קלאוס וגנבך (Klaus Wagenbach) בארכיון בברלין, ובינואר 2000, נמצאו 35 עמודים נוספים שכתבה בארכיון המרכזי של המפלגה הקומוניסטית במוסקבה.
ביוגרפיה על דורה דיאמנט עריכה
בשנת 2003, יצאה לאור ביוגרפיה באנגלית של דורה דיאמנט מאת קתי דיאמנט (Kathi Diamant) (כנראה ששם המשפחה הזהה הוא מקרי, ר' להלן) - Kafka's Last Love: The Mystery of Dora Diamant - שהקדישה שנים בחיפוש אחר כתביו האבודים של קפקא ואחר רשימותיה של דורה דיאמנט. היא מצאה בארכיב הגרמני בברלין, מכתבים שכתבה דורה ביידיש ורשימות מיומניו של קפקא, מהם שאבה פרטים רבים על חייהם של דיאמנט וקפקא.
בהקדמה לספר נכתב כי קתי דיאמנט, הצליחה להאיר את דמותה של דורה דיאמנט, כאישה שהצליחה ללכוד את לבו של קפקא בזכות רוחה העצמאית ונטייתה למרוד במוסכמות שרווחו בשנים המוקדמות של המאה העשרים.
היה זה צירוף מקרים שהביא את קתי דיאמנט, ששם משפחתה זהה לשם משפחתה של דורה דיאמנט, לכתוב ביוגרפיה זו, כך העידה בהקדמה לספרה ובראיונות שקיימה עם עיתונאים. במהלך 1971, למדה קתי דיאמנט ספרות גרמנית בשפת המקור באוניברסיטת ג'ורג'יה. באחד השיעורים, תרגמו הסטודנטים את סיפור הגלגול שכתב קפקא. במהלך השיעור, פנה אליה לפתע המרצה ושאל אותה אם היא קרובת משפחה של דורה דיאמנט אהובתו של קפקא. קתי דיאמנט ששמעה אז לראשונה את שמה של דורה דיאמנט מפי המרצה, הניחה כי קיימת סבירות לקשר משפחתי, כיוון שעד כה מעולם לא פגשה בשם זה מחוץ למעגל קרובי משפחתה. היא הבטיחה למרצה כי תערוך מחקר שבעקבותיו, כך היא מקווה, תוכל לענות על שאלתו.
עם תום כתיבת הספר, אמרה קתי דיאמנט, כי הצליחה למצוא מענה לשאלות רבות באשר לחייהם של דורה דיאמנט ופרנץ קפקא, אך באשר לשאלתו של המרצה אודות קשר משפחתי בינה ובין דורה דיאמנט, היא טרם מצאה תשובה.
לקריאה נוספת עריכה
- Diamant, K: Kafka's Last Love: The Mystery of Dora Diamant; Pub: Basic Books, 2003 ISBN 0-465-01550-6
קישורים חיצוניים עריכה
- עופר אדרת, חוה הופה מחזיקה בעיזבונו של מקס ברוד, חברו של פרנץ קפקא, ולא מתירה גישה אליו. הספרייה הלאומית וארכיון גרמני לא מתכוונים לוותר, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009
- A year in the life of Mr. cheerful, by Robin Buss, August 2003, The Independent Reviews
- Kafka Project Discoveries, על רשימותיה של דורה, אוסף לסק ועוד
- נורית אשכנזי, מסע מירושלים לפראג ולברלין
- ריאיון באנגלית עם קתי דיאמנט, אודות הביוגרפיה שכתבה: Dora Diamant: Kafka's Last Love
- תקציר הספר Kafka's Last Love: The Mystery of Dora Diamant, ביקורות ומידע על המחברת
- קטעים מתוך הספר Kafka's Last Love: The Mystery of Dora Diamant
- דורה דיאמנט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)