דחיית סיפוקים

היכולת להמתין במטרה להשיג דבר מה

דחיית סיפוקים היא היכולת להמתין במטרה להשיג דבר מה. יכולת זו יכולה לשמש כסוג של טקטיקת דחייה, שבה קביעת ביצוע פעולה מסוימת למועד מאוחר יותר, מיועדת להשגת מטרה של רווח או גמול עתידיים גדולים יותר, בהשוואה לאלו שניתן להשיג באמצעות פעולה מיידית. בהתאם לכך, אנשים עם פגיעה ביכולת לדחות סיפוקים מתקשים בשליטה עצמית, כך שהם נוטים לפעול למען השגת סיפוק מיידי בטווח הקצר, על חשבון רווח עתידי גדול יותר.

מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים עריכה

קושי בדחיית סיפוקים ושליטה עצמית נמוכה עשויים להיות קשורים לגורמים ביולוגיים במוח. למשל, ירידה בפעילות של קליפת המוח הקדמית (אנ') גורמת לחיפוש אחר ריגושים, לקושי בהתמדה, לתגובות מהירות בלי שיקול דעת ולחוסר מחשבה על ההשלכות[1]. בהתאם לכך, אנשים עם פגיעה באזור זה "עיוורים" לגבי העתיד, נוטים לאימפולסיביות ומעדיפים סיפוק מיידי על פני תגמול עתידי[1]. כמו כן, ילדים עם סינדרום אלכוהול עוברי מתקשים לדחות סיפוקים[2].

תיאוריה ומחקר עריכה

היכולת לדחות סיפוקים נחשבת לתכונת אישיות. פסיכואנליטיקאים גורסים כי אנשים בעלי שליטה עצמית נמוכה סובלים מ"גבולות אגו רופסים". המושג מגיע מתאוריית האישיות של זיגמונד פרויד. על פי התאוריה, האיד היא עקרון העונג, הסופר-אגו הוא עקרון המוסריות, והאגו הוא עקרון המציאות. תפקיד האגו לספק את צורכי האיד ועם זאת לכבד את צרכיו של הזולת. על פי התאוריה, אדם שאינו מסוגל להשהות את הסיפוק עשוי להיות בעל איד לא מאוזן שאיננו מבוקר על ידי האגו והסופר-אגו. בהמשך לכך, דניאל גולמן גילה שהתכונה היא מרכיב חשוב באינטליגנציה רגשית.

מבחן המרשמלו הוא ניסוי ידוע הבודק את העיקרון. הניסוי נערך על ידי ולטר מישל (אנ') באוניברסיטת סטנפורד ונידון בעבודתו הידועה של דניאל גולמן. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נבדקה קבוצה של בני ארבע בניסוי. לכל אחד מהם ניתן מרשמלו כשהובטח להם שיקבלו מרשמלו נוסף, רק אם יוכלו להמתין 20 דקות לפני שיאכלו את הראשון. חלק מהילדים לא היו מסוגלים להמתין וחלק כן. לאחר מכן עקבו החוקרים אחר הילדים עד גיל ההתבגרות ומצאו שבעלי היכולת להמתין היו סתגלניים יותר ואחראיים יותר (על פי סקר הורים ומורים). בנוסף, הם צברו ממוצע של 210 נקודות יותר במבחן ה-SAT.[3]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
  2. ^ Williams, B. F.; Howard, V. F.; McLaughlin, T. F. (1994). Fetal alcohol syndrome: Developmental characteristics and directions for further research. Education & Treatment of Children, 17, 86-97.
  3. ^ Shoda, Y., Mischel, W., Peake, P. K. (1990). Predicting adolescent cognitive and self-regulatory competencies from preschool delay of gratification: Identifying diagnostic conditions. Developmental Psychology, 26(6), 978–986.