דיוניסיוס הקדוש
| ערך מחפש מקורות | |
דיוניסיוס (Dionysius), או בצרפתית דֵנִי (Denis), קדוש נוצרי בן המאה השלישית, הקדוש הפטרון של צרפת, ואחד מארבעה-עשר הקדושים המסייעים. היה הבישוף הראשון של פריז. דמותו של הקדוש בימי הביניים הייתה למעשה מיזוג של שלושה אישים חשובים עבור הנצרות: הראשון הוא דיוניסיוס האריאופגיט שהוטבל על ידי פאולוס באתונה במאה הראשונה לספירה ונזכר במעשי השליחים, השני הוא המרטיר הצרפתי שהגיע לנצר את גאליה במאה השלישית, והשלישי הוא פסאודו דיוניסיוס, תאולוג מן המאה החמישית שבין כתביו נמנית "ההיררכיה השמימית".
 | |
| לידה |
המאה ה־3 איטליה הרומית, רומא העתיקה  |
|---|---|
| פטירה |
250? לוטטיה, Roman Gaul, האימפריה הרומית |
| חג |
9 באוקטובר |
  | |
לאורך ימי הביניים עבר סיפור קורותיו של דני הקדוש גלגולים רבים. הגרסה המפורטת ביותר שקיימת היום נמצאת בכתב היד "חיי דני הקדוש". על פי גרסה זו, חי דני באטיקה שביוון, וחזה בליקוי החמה שהתרחש כאשר מת ישו על הצלב. אז קיבל חיזיון ובו הוראה להקים מזבח לאל יחיד, שזהותו לא הייתה ידועה לו. זמן קצר לאחר מכן, כאשר הגיע פאולוס לאתונה, קיבל דני את הנצרות על עצמו והפך לבישוף הראשון של אתונה (מע"ש פרק 17). משהשלים את עבודתו במיגור עבודת האלילים, הכתיר תחתיו בישוף חדש ויצא לרומא. אולם, עד שהגיע, הוצאו להורג פטרוס ופאולוס על ידי הקיסר נירון, ולכן פגש את יורשם, קלמנט, שהפקיד בידי דני את המשימה לניצור גאליה. יחד עם חבורת מלווים, שכללה את הדיאקון אֵלֵאוּטֶריוּס והכומר רוסטיקוס הקדושים, יצא דני לארל שבצרפת, שם חולל את הנס הראשון שלו. הוא הקים שם כנסייה ומינה את רגולוס בישוף תחתיו, והיה חופשי להמשיך לפריז כשבעקבותיו תומכים רבים. כאשר הגיע לפריז, הטביל מיד את אחד ממכובדיה, אדם בשם ליסביוס, הקים כנסייה ושלח שליחים לרחבי גאליה על מנת שימירו פגאנים נוספים. ככל הנראה, נשלח דני בידי האפיפיור פביאנוס כדי לשקם את הקהילה הנוצרית בלוטטיה (פריז של היום), שהצטמצמה מאוד בעת הרדיפות של דקיוס. הוא בנה בה כנסייה, באי על נהר הסן (כיום אִיל דֶה לָה סִיטֶה), והמיר לנצרות תושבים רבים.
הדרשות שנשא הביאו להמרתם של עוד ועוד פריזאים וגרמו לזעזוע עמוק אצל הכוהן הגדול של פריז, שעתר לקיסר דומיטיאנוס לעזרה. הקיסר שכר מיד חיל מיוחד שבראשו המפקד סיסיניוס. כאשר היו החיילים בדרכם, חזה דני בסופו, והטיל על שניים מתומכיו – סנקטינוס ואנטונינוס – את המשימה להעביר לאפיפיור את הדיווח המלא של האירועים. עם הגעתו של סיסיניוס לפריז, ציווה לעצור את דני ואת מלוויו אלאוטריוס ורוסטיקוס וניסה לגרום להם לזנוח את אמונתם. דני הואשם בכישוף, שגרם להמרתו של ליסביוס, אשר הובא גם הוא בפני סיסיניוס, אולם כאשר סירב לנטוש את אמונתו, ערף סיסיניוס את ראשו. דני ומלוויו עברו סדרה של עינויים: שלוש הלקאות, כבשן אש, כליאה עם חיות טרף ואף צליבה, את כל אלו עברו בזכות אמונתם החזקה. בסופם נזרקו לכלא, שם, בלילה שבין שבת לראשון, הופיע בפניהם ישו וערך את טקס המיסה האחרון שלהם. בבוקר הובאו האסירים בפני המפקד, שהציב בפניהם את הבחירה בין חרטה למוות וכשראה שאיש מהם אינו זז מעמדתו, ערף את ראשיהם.
לפי האגדה, לאחר שראשו נכרת בגבעת מונמרטר ולאחר שהסתלק סיסניוס, קם דני באורח נס, לקח את ראשו בידיו והחל מתרחק מן המקום בלוויית מלאכים. גופותיהם של הקדושים יועדו להיזרק אל נהר הסיין, אך אישה ושמה קָטוּלה הצליחה להערים על השומרים והביאה את הגופות לקבורה במקום בו עומדת הכנסייה כיום (באדה נאמר כי דני פגש באצילה הרומית קטולה, הפקיד בידיה את ראשו והתמוטט). כוחו של המרטיר הורגש גם בארל, שם, בזמן המיסה שערך רגולוס, הופיעו שלוש יונים ונחו על צלב המזבח. השמות "דני", "אלאותריוס" ו"רוסטיקוס" היו כתובים בדם על חזן הצחור. רגולוס הבין את המסר, יצא לפריז והקים את הכנסייה הראשונה מעל מקום קבורתו של דני - בזיליקת סן-דני, מקום קבורתם של מלכי צרפת - בעוד אנטונינוס וסנקטינוס יצאו לרומא לדווח לאפיפיור על אודות חייו ומותו של דני.
לאורך ימי הביניים, חוזק הקשר בין הקדוש לבין פריז ולבין המונרכיה הצרפתית בכלל, ויש להניח כי השניים תרמו זה למעמדו של זה. המנזר שהוקם לצד הכנסייה שהכילה את שרידי הקדוש החזיק בתואר "המנזר המלכותי של דני הקדוש" ושימש כמקום חינוכם של המלכים מבית קאפה (Capetian dynasty). הקדוש וסמליו, כגון האוריפלמה (Oriflamme- דגל אשר יוחסה לו קדושה עוד מימי השושלת הקרולינגית ושתחתיו נלחמו המלכים הפרנקים), תרמו לאיחודה של צרפת מול אויבים חיצוניים תחת מסורת, עבר ופטרון משותפים. מעמדו של דני הקדוש בצרפת בכלל ופריז בפרט היה יוצא דופן, והוא אחד מן הקדושים היחידים שהוקדשו להם כתבי יד מאוירים.
נהוג לציירו כאשר הוא נושא בידיו ראש עטור בכתר הבישוף. יומו מצוין ב-9 באוקטובר.
לקריאה נוספת עריכה
- Gabrielle M. Spiegel, The Chronicle Tradition of Saint-Denis: A Survey, Brookline, Mass.: Classical Folia Editions, 1978.
- Gabrielle M. Spiegel, "The Cult of Saint Denis and Capetian Kingship", in Journal of Medieval History 1, 1975, pp. 43-69.
קישורים חיצוניים עריכה
- דיוניסיוס הקדוש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- דיוניסיוס הקדוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)