דייוויד מילן
דייוויד מילן (באנגלית: David Milne; 1882 – 1953) היה צייר נוף קנדי, שהשתמש הרבה בצבעי שחור ולבן, פיתח טכניקות הדפסים בצבע. חי וצייר בארצות הברית ובקנדה.[1]
 | |
| לידה |
8 בינואר 1882 סאוג'ין שורס, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
26 בדצמבר 1953 (בגיל 71) בנקרופט, קנדה |
| מקום קבורה |
בית הקברות מאונט פלזנט |
| מקום לימודים |
ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק |
| תחום יצירה |
ציור, תחריט |
  | |
ביוגרפיה עריכה
דייוויד מילן נולד בכפר בורגוניה (דרום-מערב אונטריו) ב-8 בינואר שנת 1882. הוא היה הצעיר מבין 10 הילדים שנולדו להורים מהגרים סקוטים. השכלתו המוקדמת הייתה בעיר הולדתו ואחריה הלך לתיכון בווקררטון. הוא הצליח מאוד בבית הספר וזמן קצר לאחר סיום הלימודים הוא החל ללמד בבית ספר כפרי ליד פייסלי.
במהלך 1902 ו-1903 הוא למד אמנות באמצעות התכתבות, ובסופו של דבר החליט לעבור לעיר ניו יורק בשנת 1903 בגיל 21.
בניו יורק הוא למד בליגה לסטודנטים לאמנות. היו לו חמישה ציורים שהוצגו בתערוכת הארמורי משנת 1913, והוא גם היה מיוצג על ידי גלריה נ' מונטרוס (שייצגה גם את "השמונה" ואמני אסכולת אשקאן). בשנת 1912 הוא התחתן עם פרנסס מאי ובהמשך הם עברו לכפר ליד בוסטון, בו צייר מילן בשמנים וצבעי מים. מילן עזב את אזור בוסטון בשנת 1917 לאימונים צבאיים בטורונטו, למלחמת העולם הראשונה. הוא הוצב בקוויבק ומשם נסע לאנגליה, ולאחר חודש, הסתיימה מלחמת העולם הראשונה. בגלל הרקע שלו כאמן, הוא התבקש להכין ציורים כאמן מלחמה. מילן ייצר יצירות אמנות של שדות קרב בצרפת ובבלגיה וכן של חיילים במחנה פארק קינמל באנגליה.[2]
בין השנים 1919 - 1929, מילן חזר להתגורר באזור בוסטון, והתמקד ביצירתו בציורי נוף. בשנת 1929 חזר מילן לקנדה לצייר. הוא נפרד מאשתו בשנת 1933, עבר לפורט סברן, אונטריו ומכר רבים מציוריו לפטרוני האמנות הבולטים וינסנט מאסי ואליס מאסי. בסוף שנות השלושים של המאה הקודמת, מילן התמקם באוקסברידג' באונטריו עם קתלין פאווי, ולשניים נולד בן בשנת 1941. במהלך השנים המאוחרות של חייו, מילן עבד שוב בצבעי מים ושינה את נושאי ציורו לפנטזיות וילדותיות יותר. עם זאת הוא המשיך לנסוע לטבע, כדי לצייר את הנוף הקנדי.
ב־14 בנובמבר 1952 קיבל אירוע מוחי. במהלך השנה שלאחר מכן הוא המשיך לסבול ומת בבית החולים בבנקרופט, אונטריו ב-26 בדצמבר 1953.
אומנות וטכניקה עריכה
דייוויד מילן עבד בעיקר בצבעי שמן, צבעי מים והדפסים. מילן בחר בעיקר בנוף כנושא לציוריו. עם זאת, גישתו לנושא הייתה פחות משמעותית "אימפרסיוניסטית" מזו של קבוצת השבעה והייתה לו תחושה "מודרניסטית" יותר. מילן הושפע בחלקו מהמודרניסטים האירופאים והאמריקאים שהוצגו דרך הגלריה של אלפרד שטיגליץ, 291. הוא גם דחף את עצמו לפתח את הסגנון הספציפי שלו והיה נחוש לממשו.[3]
מילן בחר בנושאים פשוטים ורגילים שהוא התייחס אליהם בכבוד ובמשמעות. נופיו והטבע הדומם חושפים תחושה דקורטיבית ווזרימה של מגע. השימוש התכוף שלו בשחור בציוריו היא תכונה אופיינית. לעיתים קרובות סוג אחד של אובייקטים, למשל עצים, מתואר בשחור בחלק אחד של התמונה ולבן בחלק האחר ויוצר מתח פנימי מסקרן ביצירה. מבחינת מילן, הצבע הלבן היה הרחבה של לוח הצבעים - דרך לבטא את השקט בנוף בו הוא צפה. בשתי טכניקותיו בצבעי מים וגם בציור שמן, מילן היה ניסיוני בגישתו. הוא הקדיש תשומת לב רבה להרכב וגם לאיכויות הקו, הצבע והמרקם שנחשפו בעבודתו.
ג'יימס קלארק, חבר, ופטרון של מילן, שלח לו מכבש דפוס בזמן שהותו בבוסטון בשנת 1926, ומילן הצליח להתנסות בהדפסות בדרכים חדשות ויוצאות דופן. הוא פיתח שיטה לייצור דפוס של הדפסת צבע אחד על גבי צבע אחר עם פלטות שונות לכל צבע. מילן ניסה תחילה הדפסים כשהיה סטודנט בליגת הסטודנטים לאמנות, והרעיון שלו לגבי הצבעוניות היו חסרות תקדים, שכן המסורת הייתה להשתמש רק בשחור ולבן כצבע של עיתון. שנים קודם לכן חשב ליצור הדפסים צבעוניים, אך לא היה לו את הציוד לבצע את הניסויים שלו, שכן טכניקת ההדפסה מחייבת לוחות מתכת וכן דיו, שבסופו של דבר עוברים לבית הדפוס. למילן לקח חודשים רבים להשיג את המראה שרצה עם הדפסיו, אך התוצאות היו מצוינות.
בשנותיו המאוחרות החל מילן להתנסות בתכנים רחוקים מהנופים הפשוטים,אך גם המקוריים ביותר, ומהווים את החלק הטוב של יצירתו. אף על פי שהוא דגל באסתטיקה טהורה בשנותיו הצעירות (והתעקש שתכני הציור הם משניים בלבד), הוא המשיך לייצר יצירות המזמינות פרשנות אלגורית.
הבד שנשאר על כן הציור בזמן מותו הראה קבוצת מלאכים שמשתעשעת בקוסמטיקה שנרכשה ממוכר נודד.
הכרה ומורשת עריכה
מבקר האמנות האמריקני קלמנט גרינברג תיאר את מילן כאחד משלושת האמנים הגדולים בצפון אמריקה בדורו. אף על פי שהאפילה עליו "חבורת השבעה" במהלך הקריירה המוקדמת שלו, מילן מוכר כאחד האמנים המובילים בקנדה.
לאחר מותו, הגלריה הלאומית של קנדה ארגנה רטרוספקטיבה של עבודתו (1955-56), ואז הוצגה רטרוספקטיבה נוספת בטורונטו בבית הארט בשנת 1962. בשנת 2005, הוצגה תערוכה של צבעי המים של מילן מהמוזיאון הבריטי אל מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק ואחר כך בגלריה לאמנות באונטריו.
תערוכה מיצירותיו נערכה בשנת 2018 בגלריית התמונות של דוליץ' בלונדון.[4]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Silcox, David P. (2005). David Milne: An Introduction to His Life and Art. Richmond Hill: Firefly Books
- ^ David P. Silcox, Painting Place, Toronto: University of Toronto Press, 1996-01-31, ISBN 978-1-4426-7822-4
- ^ David Milne review – One of Canada's greatest painters? Come off it!, the Guardian, 2018-02-14 (באנגלית)
- ^
Mark Hudson, A raw engagement with the land - David Milne, Dulwich Picture Gallery, review, The Telegraph, 23 February 2018
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "דייוויד מילן".