ויקיפדיה

דינה דורון

שחקנית ישראלית

דינה דורון (נולדה ב-15 במרץ 1940) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית ומנחת סדנאות למשחק ולמשחק מול מצלמה.

דינה דורון
דינה דורון, 2019
דינה דורון, 2019
לידה 15 במרץ 1940 (בת 84)
עפולה, ישראל המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
שם לידה דינה פסקין עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1947
בן זוג אילן אלדד
פרסים והוקרה זוכת "כינור דוד" - שחקנית השנה 1962 על תפקיד אירמה לה דוס, זוכת הפרס ע"ש אריק איינשטיין, זוכת פרס אמ"י לשנת 2014
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דינה דורון בתפקיד אנה פרנק בברודוויי, 1956
דינה דורון בתפקיד אירמה לה דוס, תיאטרון "הבימה" 1962
דינה דורון בחברת השחקנית קתרין הפבורן בחזרות ל"הסוחר מוונציה" בתיאטרון השייקספירי האמריקאי
דינה דורון בחברת השחקנית נטלי פורטמן בצילומי הסרט "סיפור על אהבה וחושך"

ביוגרפיה עריכה

דורון נולדה בעפולה לעמנואל וצביה פסקין. גדלה בשכונת בורוכוב ולמדה בגימנסיה העברית "הרצליה". היא החלה את הקריירה האמנותית שלה על בימת תיאטרון הבימה, בתפקידי ילדות בהצגות: "אגדת הנהר", "חלום ליל קיץ", "ארבעת העקשים", "העיירה שלנו" ו"חתונת פיגארו". בשנת 1952 השתתפה בסרט "קריה נאמנה", בבימויו של יוסף לייטס, הסרט הארוך הראשון בשפה האנגלית שצולם בישראל והופץ ברחבי העולם על ידי חברת RKO האמריקנית. מיד לאחר מכן נסעה לניו יורק ללמוד משחק. שם קיבלה מלגת לימודים לבית הספר הגבוה למשחק ה-Neighborhood playhouse, בנוסף, למדה בActor's studio אצל לי שטרסברג והשתלמה באולפן למשחק של סטלה אדלר ובאולפן למשחק של אוטה האגן. את הכשרתה בתחום הריקוד רכשה באולפן למחול של מרתה גרהם[1].

קריירה בתיאטרון עריכה

מיד עם תום לימודיה, התקבלה לשחק את תפקיד אנה פרנק במחזה "יומנה של אנה פרנק" על בימת ברודוויי ושיחקה בתפקיד זה כשנה וחצי.[2] בעקבות משחקה בהצגה נבחרה לשחק בתיאטרון השייקספירי האמריקני בשתי הצגות: "מהומה רבה על לא דבר" (הירו) ו"הסוחר מוונציה" (ג'סיקה) לצידה של השחקנית קתרין הפבורן[1].

ב-1958, עם חזרתה לישראל, הופיעה בהצגה "הערב אימפרוביזציה" של תיאטרון הקאמרי בתפקיד מימי. הביקורות היללו את דורון ואת התפקיד שגילמה[1]. בעקבות הצלחה זו, הוזמנה דורון על ידי תיאטרון הבימה להופיע בהצגה "העצים מתים זקופים"[3]. לאחר מכן המשיכה להופיע ב"הבימה" במחזה "ג'יג'י" (ג'יג'י)[4], ובמחזמר "אירמה לה דוס", בתפקיד הראשי כאירמה לצידו של אריק איינשטיין, שעלה בנובמבר 1962. על תפקידה זה זכתה בפרס כינור דוד עבור השחקנית הטובה ביותר של השנה[5].

דורון הופיעה על בימת התיאטרון הישראלי וגילמה תפקידים ראשיים ביניהם: נורה ב"בית הבובות", לינדה ב"מותו של סוכן" (ת. באר-שבע); "המפקח בא", "מניין נשים", "שמונה נשים" (ת. "הבימה"); קטי ב"סילביה" (ת. בית לסין), מגי ב"בעל שמושי מאוד" (ת. בית ליסין בשיתוף "אלדד בימות ובדים")[6]; הסתר ב"רק שלום וללכת" ("אלדד בימות ובדים")[7], "יחפים בפארק" (תיאטרון גיורא גודיק), "בודדה באפלה" (ת. "השדרה")[8], ביאטריס ב"השפעת קרני הגמא על ציפורני החתול", גב' בייקר ב"פרפרים הם חופשיים" (תיאטרון הספרייה), שלושה תפקידים שונים במחזה "דו-קרב"[9], ובמחזה "אדי קינג" מאת נסים אלוני[10].

בין השנים 1982–1985 הופיעה בהצגת היחיד "מיטה-מטבח-מיטה-מטבח" מאת דאריו פו[11], בבימויו של אילן אלדד, בעלה, שהוצגה למעלה מ-1,000 פעמים.

בשנת 2009 שיחקה במחזה "לעזוב את פולה" בתיאטרון גבעתיים[12].

בשנת 2011 שיחקה במחזה "סיפור אהבה בשלושה פרקים" בבימויו של אלון אופיר, במסגרת קבוצת תיאטרון תהל[13], ב-2012 "אסיר בלב העיר" (תיאטרון הקאמרי)[14], וב-2013 ב"צלילי המוסיקה[15].

בשנת 2016 שיחקה דורון במחזמר "בילי אליוט" בתפקיד סבתו של בילי, לצד אבי קושניר, דפנה דקל ואושרי כהן[16].

למעלה מ-20 שנה מקיים האולפן למשחק של דינה דורון סדנאות למשחק ולמשחק מול מצלמה ושיעורים פרטיים המשלבים קואוצ'ינג לשחקנים. בין תלמידיה ניתן למנות את רוני דלומי, גל גדות, אנחל בונני, קרן פלס, רונית יודקביץ' ושי גבסו.

קריירה בקולנוע ובטלוויזיה עריכה

בשנת 1961 שיחקה דורון לראשונה בתפקיד ראשי בסרט קולנוע, כאישה הבדואית בסרט "סיניה", בבימויו של אילן אלדד[17]. "כלוב הזכוכית" (1965)[18], "משה" (סרט הטלוויזיה האמריקני בתפקיד יוכבד) לצידו של ברט לנקסטר, "אישה ושמה גולדה", "השגעון הגדול", "הירושה", "אלף נשיקות קטנות", "פרנהיים" (הטלוויזיה הישראלית)[19], "אברהם ושרה" (שרה) לצידו של חיים טופול, "מילואים", "היה נהדר" (במסגרת הסדרה "ארץ מולדת"), ו"ציפורי חול".

דיבבה סרטים שונים, ביניהם "למעלה", "פוניו על הצוק ליד הים", "טרמפ לירח", "טינקרבל", "הלורקס", "מטוסים 2: לוחמי האש", "קוקו", "הדוב פדינגטון" (דודה לוסי), "פדינגטון 2", "הגרינץ'" ו"הכוכב של אנדרה וטאטי".

בין ההפקות בשנות ה-2000 בהן השתתפה דורון היו הסרטים "חתונה מאוחרת" (2001), "אסקימוסים בגליל" (2007), "לא בת 17" ו"אל תתעסקו עם הזוהן" (בתפקיד אימו של אדם סנדלר)[20], וסדרות הטלוויזיה "אוכלת יושביה", "רמזור", "חשופים", "בנות בראון", "שבתות וחגים", "כוונות טובות", חברות (סדרת טלוויזיה)", "ישראל" ופרסומות שונות, ביניהן לחברת "סלקום" בתפקיד הגננת.

ב-2004 במסגרת פרויקט נמל קיסריה, הבא לקדם את התיירות הבינלאומית באזור, היא מגלמת את אמה של חנה סנש במיצג אור-קולי[21].

בשנת 2015 הופיעה לצידה של נטלי פורטמן בסרט "סיפור על אהבה וחושך", המבוסס על ספרו של עמוס עוז[22], ובסרטו של הבמאי אמיר וולף, "ציפורי חול" (בתפקיד "שרינקה").

בשנת 2019 שיחקה בסדרה "סברי מרנן" את אמו של מייק, קלייר[23].

בשנת 2020 שיחקה את תפקיד הסבתא במיני-סדרת הטלוויזיה "המורדת" בנטפליקס, בכיכובה של שירה האס, על צעירה חרדית שבורחת לברלין עקב השידוך שבחרו לה דודתה וסבתה[24].

חיים אישיים עריכה

דורון נשואה לבמאי הקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון אילן אלדד, ולזוג שני ילדים, דן אלדד ורות אלדד-זיידנר.

פילמוגרפיה עריכה

קולנוע

טלוויזיה

פרסים והוקרה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: דינה דורון
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דינה דורון

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 נ. עידית, דינה דורון - הדרך הארוכה מתפקידי חתול ועכבר ועד לתפקיד מימי באימפרוביזציה" ", הַבֹּקֶר, 19 בדצמבר 1958
  2. ^ נתן דונביץ, דינה דורון בתפקיד אנה פראנק, הארץ, 12 במרץ 1959
  3. ^ נתן דונביץ, גם דורון עוזבת, הארץ, 20 באוגוסט 1959
  4. ^ ג'יג'י תפתח העונה ההדשה בהבימה, קול העם, 22 בספטמבר 1961
  5. ^ יוסף ימבור, "אירמה לה דוס" ב"הבימה", על המשמר, 16 בנובמבר 1962
  6. ^ ירון פריד, בכורה - איך מפילים מדף בטבעיות, חדשות, 8 בפברואר 1987
  7. ^ ליאורה הכהן, כל הסרסורים יבואו לבכורה, חדשות, 29 ביוני 1986
  8. ^ "בודדה באפלה" בתיאטרוו "השדרה", על המשמר, 17 במרץ 1967
  9. ^ הגר רם, הזקן והנער, חדשות, 15 בדצמבר 1989
  10. ^ שוש אביגל, פג הקסם הישן - "אדי קינג" מאת נסים אלוני, חדשות, 4 ביוני 1990
  11. ^ דינה דורון בהצגת יחיד, דבר, 27 בינואר 1982
  12. ^ מיכאל הנדלזלץ, מחזה קטן וחסר ייחוד, באתר הארץ, 25 במאי 2009
  13. ^ מיכאל הנדלזלץ, אמש בתיאטרון | אהבה והרבה כבוד, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2011
  14. ^ מיכאל הנדלזלץ, והאסיר הזה הוא גם אני, באתר הארץ, 26 בפברואר 2012
  15. ^ מיכאל הנדלזלץ, "צלילי המוסיקה": האישיות הזוהרת של אומנת הפלא, באתר הארץ, 22 במאי 2013
  16. ^ מיכאל הנדלזלץ, "בילי אליוט המחזמר": הלילה טוב לרקוד, באתר הארץ, 8 ביוני 2016
  17. ^ סינייה" הוצג " בהצגה סגורה, קול העם, 11 בדצמבר 1961
  18. ^ הגיעו שחקני "כלוב הזכוכית", על המשמר, 11 באוגוסט 1964
  19. ^ אלה אילברג, דינה דורון חוזרת, מעריב, 30 באוגוסט 1971
  20. ^ נירית אנדרמן, דינה דורון תשחק לצד אדם סנדלר בסרט חדש, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2007
  21. ^ עירית רוזנבלום, אתה שואל, צאלח א-דין משיב, באתר הארץ, 25 באוגוסט 2004
  22. ^ אורון שמיר, עכבר העיר, נטלי פורטמן: "העברית היא האובססיה הפרטית שלי", באתר הארץ, 4 בספטמבר 2015
  23. ^   רוית הכט, "סברי מרנן" מתכופפת תחת נחשול ה"התחזקות" והבערות, באתר הארץ, 15 במאי 2016
  24. ^   חן חדד, "המורדת": גם מי שחושב שהוא מכיר את העולם החרדי יישאב לסדרה הזאת, באתר הארץ, 26 במרץ 2020
  25. ^ פרסי "כינור דוד" לאמני השנה, קול העם, 9 באוקטובר 1963
  26. ^ דפנה ארד, ביום השנה למותו: פרס של 50,000 שקל ע"ש אריק איינשטיין יוענק ל–21 אמנים ותיקים, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2014
  27. ^ מערכת וואלה!‏, הוכרזו חתני פרס מפעל חיים של אמ"י לשנת 2014, באתר וואלה!‏, 19 בינואר 2015
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דינה_דורון&oldid=38353991"