דליה לביא
דליה לביא (12 באוקטובר 1942 – 3 במאי 2017) הייתה שחקנית קולנוע וזמרת ישראלית.
 | |
| דליה לביא במהלך קונצרט בלייפציג, גרמניה, 2009 | |
| לידה |
12 באוקטובר 1942 שבי ציון, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
3 במאי 2017 (בגיל 74) אשוויל, צפון קרולינה  |
| מוקד פעילות |
ישראל  |
| תקופת הפעילות | 1953–2017 (כ־64 שנים) |
| שפה מועדפת |
עברית, איטלקית, ספרדית, צרפתית, גרמנית, אנגלית |
| מספר צאצאים |
4 |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
.jpg)
ביוגרפיה עריכה
שנותיה המוקדמות עריכה
לביא נולדה לרות, שעלתה מגרמניה בשנות ה-30 ולראובן לוינבוק, שעלה מרוסיה, במושב שבי ציון הסמוך לנהריה למשפחה בת שלושה ילדים. כשהייתה בת 10 התגלתה על ידי השחקן האמריקני קירק דאגלס, אשר התרשם מכישוריה בעת שביקר בישראל לצורך הופעה בסרט "עושה הלהטים". דאגלס מימן ללביא לימודי מחול באופרה המלכותית בסטוקהולם[1] אך היא נאלצה להפסיקם ולשוב לישראל, לאחר כארבע שנים, בשל בעיות בריאותיות של אביה ופטירתו[1].
קריירה אמנותית והמשך חייה עריכה
בשנת 1955 הופיעה בסרטה הראשון, סרט שוודי בשם "Hemsöborna" ("אנשי המזו"), מבוסס על הרומן של הסופר השוודי אוגוסט סטרינדברג. לאחר מכן שבה לישראל, והחלה בקריירת דוגמנות. בשנת 1960 הופיעה לצדם של אורי זוהר, עודד קוטלר וגילה אלמגור בסרט "חולות לוהטים" שהיה הפקה ישראלית-גרמנית[2]. נישאה לראשונה בישראל, לז'אק ז'ראר (Jacques Gerard)[3], בעל חנות כלבו בצרפת. בעקבות הנישואים עברה לפריז, שם שיחקה במספר סרטים צרפתיים. השניים התגרשו לאחר כשנתיים. לאחר מכן התגוררה ברומא והשתתפה, בזכות כשרונה לשפות, במספר סרטים גרמניים ואיטלקיים.
בשנת 1962 הייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב על משחקה בסרט "שבועיים בעיר זרה" לצדו של קירק דאגלס. באוקטובר 1964 הייתה לדוגמנית הישראלית הראשונה שהופיעה הצטלמה על שער המגזין "ווג" הבריטי (תצלום דיוקן של דייוויד ביילי)[4]. בשנת 1969 הופיעה שוב ב"ווג", הפעם בכתבת אופנה על פני 12 עמודים בגיליון שהוקדש למדינת ישראל.[5]
היא הופיעה לצדם של שחקנים כפיטר או'טול בסרט "לורד ג'ים" (1965)[6], דין מרטין בסרט "המשתיקים" (1966) ופיטר סלרס (בפרודיית ג'יימס בונד "קזינו רויאל" משנת 1967). סרטה האחרון היה מערבון בשם "קאטלו" משנת 1971 בו שיחקה לצד יול ברינר. במהלך צילומי הסרט "לורד ג'ים" היא הכירה את בעלה השני, שחקן (כפיל) ועוזר הבמאי האירי ג'ון סאליבן. השניים נישאו בשנת 1967 וב-1969 נולד הבן הבכור ראובן. בראשית שנות השבעים התגרשו בני הזוג.
בשנת 1969 השתתפה באקראי בתוכנית אירוח ב-BBC בהשתתפות חיים טופול, ושרה מספר שירים ישראלים. מפיק מטעם חברה בשם "פסטיבל רקורדס" התרשם מקולה והחתים אותה על חוזה הקלטות. לאחר מכן לקח אותה תחת חסותו מפיק גרמני בשם ג'ימי בוויאן, שעבד עבור חברת "פולידור" בגרמניה. לביא הקליטה להיט בשם "שיר אהבה בליל קיץ" (Liebeslied jener Sommernacht) שזכה במקום השני בפסטיבל שירים בטוקיו. השיר הוקלט גם באנגלית ובצרפתית והיה ללהיט באירופה. בתחילת שנות ה-70 התמקדה בתחום השירה והקליטה מספר אלבומים, חלקם הצליחו בעיקר בגרמניה. באותה עת הכירה בלונדון את פיטר ריטמאסטר, בונה סירות. היא נישאה לו ועברה עמו למיאמי ביץ'. לשניים נולד ב-1974 הבן אלכסנדר, אולם, הזוג נפרד ב-1975.
במהלך השנים הקליטה לביא שירים בגרמנית, בצרפתית, באנגלית, בעברית, באיטלקית ובספרדית. הופיעה בטלוויזיה הגרמנית, ויצאה למסעות הופעות בגרמניה, באוסטריה, באנגליה ובשווייץ.
ב-1977 נישאה בפעם הרביעית לתעשיין צ'ארלס גנס. גנס הוא אלמן ולו שני ילדים מרעייתו הקודמת. בשנת 1992 עברה עם משפחתה לאשוויל, צפון קרולינה. בנה, ראובן, ניסה לפתח קריירה כזמר בשנים 1986-1988 והוציא שני סינגלים. אחיינה הוא השחקן והדוגמן שרון פרנס.
שנותיה האחרונות עריכה
דליה לביא נפטרה בביתה ב-3 במאי 2017. הובאה למנוחות בישראל, במושב שבי ציון. הותירה אחריה בת, שלושה בנים ונכדים.
ב-2018 זכתה בפרס מפעל חיים מטעם הערוץ הראשון של הטלוויזיה הגרמנית על יצירתה בתחום מוזיקת השלאגר.
דיסקוגרפיה - אלבומים עריכה
- 1970 ,Liebeslied jener Sommernacht
- Daliah Lavi, 1970
- Willst du mit mir geh’n, 1971
- 1971 ,Would You Follow Me
- 1971 ,In Liebe
- 1971 ,Sympathy
- 1972 ,Ich glaub’ an die Liebe
- 1972 ,Jerusalem
- 1972 ,Ich geh’ den Weg
- 1972 ,Ich bin dein Freund
- Meine Art, Liebe zu zeigen, 1972/1973
- 1973 ,Let the Love Grow
- 1974 ,I’m Israeli – I’m a Sabra (שירים בעברית)
- 1975 ,Café Decadence
- 1975 ,Für große und kleine Kinder
- 1976 ,Neuer Wind
- 1977 ,Weißt du, was du für mich bist
- 1978 ,Bei dir bin ich immer noch zuhaus
- Willst du mit mir geh’n – Ihre 20 größten Erfolge, 1980
- 1983 ,wenn schon, dann intensiv
- 1985 ,Herzblut
- 1990 ,Lieder des Lebens
- C’est la vie – So ist das Leben, 2008
- 2009 ,Live mit Band – C’est la vie
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של דליה לביא
דליה לביא, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דליה לביא, באתר AllMovie (באנגלית)
דליה לביא, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
דליה לביא, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
דליה לביא, באתר אייטונס (באנגלית)
דליה לביא, באתר ספוטיפיי
דליה לביא, באתר AllMusic (באנגלית)
דליה לביא, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דליה לביא, באתר Yandex.Music (ברוסית)
דליה לביא, באתר Discogs (באנגלית)- דליה לביא, באתר Genius
- אתר מעריצים באנגלית
- גבריאל שטרסמן, והקול - קולה של דליה, מעריב, 29 בדצמבר 1970
עידו רוזן, "גברים תמיד מתרגשים לפגוש נערת בונד", באתר ynet, 4 בנובמבר 2015
נירית אנדרמן, מתה השחקנית דליה לביא, באתר הארץ, 4 במאי 2017- דליה לביא הלכה לעולמה בגיל 75, באתר מאקו, 4 במאי 2017
- דודי פטימר, הישראלית הראשונה שהופיעה על שער “ווג", באתר מעריב אונליין, 8 באוקטובר 2022
- דליה לביא, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 איתי יעקב, דליה לביא הלכה לעולמה: נפרדים מהוונדר וומן הראשונה של ישראל, באתר Xnet, 4 במאי 2017
- ^ דליה לוינבוק, התגלית החדשה של הקולנוע הישראלי בריקוד חושני, "העולם הזה", גיליון 1155 מ-11 בנובמבר 1959, עמוד 11
- ^ מהחולות הלוהטים עד הגט בפאריס, מעריב, 10 בנובמבר 1961
- ^ נירית אנדרמן, מתה השחקנית דליה לביא, באתר הארץ, 4 במאי 2017
- ^ איתי יעקב, 50 לששת הימים: המלחמה ששינתה את פני תעשיית האופנה לנצח, באתר Xnet, 30 באפריל 2017
- ^ יוסף לפיד, ה-13 של דליה, מעריב, 19 בפברואר 1965