דלמונט
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: המידע בערך חלקי וחסר, פסקת היסטוריה לא מסודרת. | |
דלמונט (בצרפתית: Delémont, בניב הצרפתי המקומי: D'lémont, בגרמנית: Delsberg) היא בירת קנטון ז'ורה שבשווייץ והעיר הראשית במחוז הנושא את שמה. העיר שוכנת בצפון מערב שווייץ, בתוך רכס הרי היורה.
 סמל דלמונט | |
 | |
| "שער האדון" | |
| מדינה |
 שווייץ |
|---|---|
| קנטון |
 ז'ורה |
| מחוז | דלמונט |
| שפה רשמית | צרפתית |
| שטח | 22[1] קמ"ר |
| גובה | 435 מטרים |
| ‑ הנקודה הגבוהה | 930 |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 12,682 (31 בדצמבר 2018) |
| ‑ צפיפות | 570 נפש לקמ"ר (2014) |
| קואורדינטות | 47°22′N 7°21′E / 47.367°N 7.350°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.delemont.ch/ | |
היסטוריה עריכה
האזור שסביב לדלמונט היה מיושב כבר באמצע תקופת הברונזה. בתחומי העיר נתגלו 15 כדי אפר. מדרום וממערב לעיר המודרנית התקיימו יישובים מתקופת הברונזה המאוחרת. מדרום לעיר התגלו שרידי יישובים מתקופת הברזל. קיימות גם עדויות להתיישבות בתקופה הרומית, כולל מאוזוליאום ומטמון של מטבעות מהתרבות הגאלו-רומית. וילה כפרית רומית אחת או יותר שהתגלו באזור עשויות לרמז על קיומה של שכונה (Vicus) בסמוך לעיר של ימינו. דלמונט מוזכרת לראשונה במקור מהשנים 736 – 737 בשם Delemonte. ב-1131 מופיע האזכור הראשון למקום בשפה הגרמנית, Telsperg.[2] כמו כן מוזכר היישוב בשם Laimunt, בשנת 1181 ובשם Deleymunt בשנת 1225. השם הוא שילוב של המילה הגרמנית Tello או Dagili עם המילה בלטינית, mons, שמשמעותה הר.
החל מהמאה ה-7, השתייך האזור לנחלתם של רוזני אלזס. ב-1271, נמכר האזור לבישוף של בזל. באותה תקופה הייתה דלמונט יישוב שכלל כפר מבוצר ושתי טירות שהיו ככל הנראה בתיהם של משפחת טלסברג. ב-6 בינואר 1289 קיבלה העיר את זכויותיה המוניציפליות מידי הבישוף פטר רייך פון רייכנשטיין. כתב זכויות זה אפשר לעיר כמה סממנים של שלטון עצמי והתיר לה לחלק את הקרקעות ועקב כך התפתחה העיר. ב-1338 קיבלה העיר את הזכות לגבות מיסים על יין ועל מזון וב-1461 הותר לה למכור ולהטיל מיסים על מלח בעמקים של דלמונט ומוטייר. מהכנסות אלו, לצד הרווחים שהופקו ממפעל ללבנים, משתי טחנות קמח ומשמונה חוות, שפעלו בין המאה ה-15 למאה ה-17, הייתה דלמונט מסוגלת לעמוד בכל מחויבויותיה הכספיות.[2] בין השנים 1289 – 1793 הייתה העיר בירתה של אחוזת דלמונט.
העיר העתיקה הייתה במתאר כמעט מרובע, עם שני רחובות אורכיים שהצטלבו עם שלושה רחובות רוחביים. העיר הייתה מוקפת בחומות, שבמהלך המאה ה-14 הם חוזקו בצד הדרום-מערבי, ליד טירתו של הבישוף. בפינה הצפון-מזרחית של העיר נבנה במאה ה-13 מגדל עגול. אל העיר הובילו ארבע שערים: "שער האדון" (Porte Monsieur) או "שער פורנטרוי" (Porte de Porrentruy), "שער הזאב" (Porte au Loup), "שער הטחנות" (Porte des Moulins) ו"השער הסגור" (Porte des Près) או "שער בזל" (Porte de Bâle ). זה האחרון נחסם ב-1487 בלבנים, כאשר שרפה החריבה חלק גדול של העיר. אחד המאפיינים של דלמונט הן המזרקות המונומנטליות בסגנון הרנסאנס המאוחר. בנייני הציבור החשובים ביותר נבנו מחדש במאה ה-18. טירת הבישוף, ששימשה כמעון קיץ, נבנתה מחדש בשנים 1716 – 1721 על ידי פייר רסין, בניין מפקד הטירה נבנה במחדש ב-1717, בניין העירייה נבנה מחדש בשנים 1742 – 1745 על ידי יוהאן קספר בגנטו וב-1753 נבנה מחדש המעון הפרטי של משפחתו של רינק בלדנשטיין, מנהלן המחוז. כנסיית מרסל הקדוש נבנתה מחדש בשנים 1762 –1767 על פי תוכניות של פייר פרנסואה פריז והחליפה בניין בסגנון גותי שעמד באותו מקום. הצריח של הכנסייה הושלם ב-1850 – 1851.[2]
כנסיית הרובע של העיר מוזכרת לראשונה במקור משנת 1255 הכנסייה נוהלה בין אם על ידי כומר ובין אם על ידי רקטור ועל ידי שבעה או ארבעה כמרים. רקטור הכנסייה של מרסל הקדוש היה גם הדיאקון של סליגנון במסגרת הדיוקסיה של בזל.
במהלך תקופת הקונטרה-רפורמציה הוקמו בדלמונט מנזר של מסדר הקפוצ'ין ומנזר של אחוות אורסולה הקדושה, שפעלו עד ל-1793.
ב-1586 נבנתה מחדש הקפלה על שם אימייר הקדוש, לשעבר הקפלה של טירת טלסברג, והיא הוקדשה למריה הקדושה. במהלך העלייה בהיקף הפולחן למריה הקדושה במאה ה-17, הורחבה הקפלה ונבנתה מחדש מספר פעמים. לאחר הכתרת הפסל של מריה ב-1869, הפכה הקפלה לאתר העלייה לרגל הפופולרי ביותר בז'ורה הקתולית.
ב-1793 נכבשה ז'ורה על ידי כוחות צרפת המהפכנית והייתה לחלק מהמחוז הצרפתי של מונט טריבל. ב-1800 היא עברה להיות חלק ממחוז או-רן. ב-1815, לאחר נפילתו של נפוליאון, הועבר האזור לקנטון ברן. תחת השלטון הצרפתי דוכא מערך הכוח הישן בעיר. ל"אספת האזרחים" (Bürgergemeinde) לא הייתה עוד הסמכות על שטחי העיר ומועצת העיר הפכה להיות גוף ייעוצי בלבד. לאחר שהעיר הועברה לשליטת קנטון ברן, הוחזר המבנה השלטוני הישן על כנו. אספת האזרחים, שבבעלות חבריה היו כל האדמות, קיבלה עד ל-1820 רק עשרות בודדות של חברים חדשים, ואז היא סגרה את עצמה לקבלת חברים חדשים. מבנה בלתי שוויוני זה נותר על כנו עד המהפכה הליברלית של 1831, שבמסגרתה הוענקו זכויות אזרח מלאות לכל תושבי העיר. חלוקת הקרקעות של אספת האזרחים נמשכה עד 1866.[2]
במהלך תהליך התיעוש של המאה ה-19, עלה שיעור דוברי הגרמנית בדלמונט וב-1880 הוא הגיע ל-40%. לזמן קצר הייתה העיר דו-לשונית, אך החל מ-1920 הצטמצם שיעורם של דוברי הגרמנית שהפכו למיעוט.
מאז 1947 הייתה דלמונט למרכז התנועה למען היפרדות מקנטון ברן. במשאלי העם שנערכו ב-1959 וב-1974 הצביע רוב גדול בעד יצירתו של קנטון ז'ורה. בין השנים 1976 – 1978 הייתה דלמונט למקום המפגש של הגוף שניסח את חוקת הקנטון החדש, שהוקם ב-1 בינואר 1979, כשדלמונט הייתה לבירתו.
גאוגרפיה עריכה
שטחה של דלמונט הוא 22 קמ"ר. מתוכם 37% משמשים לחקלאות, 42% הם שטחים מיוערים, 20.1% הם שטחים בנויים, 0.8% הם שטחי אגמים ונהרות ו-0.1% הם שטחים בלתי מעובדים.[1]
דלמונט שוכנת במרחק של 30 ק"מ מדרום-מערב לבזל, כמחצית הדרך בין בזל לבין ביל/ביין. היא משתרעת על שתי גדותיו של נהר סורן, במרחק קצר לפני המקום בו הוא נשפך אל נהר בירס, בשוליים הצפוניים של עמק דלמונט, שהוא עמק רחב בינות להרי היורה.
דמוגרפיה עריכה
נכון לשנת 2014 מנתה אוכלוסיית דלמנוט 12,485 תושבים .[3]
רוב אוכלוסיית העיר, 84.3% הם דוברי צרפתית כשפה ראשונה, השפה השנייה בשיעור דובריה היא איטלקית, ששיעור דובריה עומד על 4%, השפה השלישית היא גרמנית ששיעור דובריה עומד על 3.1% וקיים מיעוט קטן של דוברי רומאנש.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של דלמונט (בצרפתית)- דלמונט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
