דם ואדמה
דם ואדמה (בגרמנית: Blut und Boden) הוא מונח לאומני מן האידאולוגיה הנאצית אשר מבטא את הקשר שבין גוף אדם טהור גזע (דם) ואזור ההתיישבות שלו (אדמה). על פי האידאולוגיה הנאצית חיי האיכר בסביבה הכפרית אינם רק משקל נגד לתושבי הערים המתאפיינות בניוון מוסרי ותרבותי אלא מהווים ביטוי ערכי של עליונות העמים הגרמאנים-נורדים על פני העמים הנוודים כמו היהודים.
המונח דם ואדמה מתקשר לתפיסה הנאצית בדבר הצורך ביצירת מרחב מחיה עבור העם הגרמני בשטחי מזרח אירופה תוך פינוי האוכלוסייה המקומית ממוצא סלאבי ובאלטי. ראשיתו של המונח דם ואדמה נעוצה באידאולוגיה של הליגה הארטמאנית (Artamanen-Gesellschaft), שהייתה תנועה אגררית בעלת מאפיינים עממיים לאומניים ופעלה בגרמניה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. הרעיונות הללו השתקפו בכתביו של ריכרד ולטר דרה, אשר הטיף למדיניות מוטת חקלאות שאומצה על ידי אדולף היטלר, היינריך הימלר, ובאלדור פון שיראך.
היסטוריה עריכה
במהלך המאה ה-19 התפתחה בגרמניה אידאולוגיה של לאומנות על בסיס גזעי אשר נתמכה ברומנטיזם תרבותי. השילוב הנ"ל בא לידי ביטוי בכתבים אשר כללו בתוכם גם ביקורת חברתית. הרומנטיזם הלאומני התפשט בגרמניה זמן רב לפני עליית הנאציזם. דמויות כגון ההיסטוריון והמשורר הלאומני ארנדט (Ernst Moritz Arndt), העיתונאי והפולקלוריסט ריהל (Wilhelm Heinrich Riehl), טענו כי חיי האיכרים בכפר משקפים את היסודות העמוקים והשמרניים של העם הגרמני. הוגים לאומנים אחרים טענו כי חיי הכפר הם בריאים יותר בכל המובנים והמליצו על שליחת ילדי העיר לעבוד ולחוות את חיי הכפר, במטרה לעצב אותם בדמות האידיאלית של "האיכר הלוחם" (Wehrbauer ). אוסוואלד ספנגלר בחיבורו המונומנטלי שקיעת המערב משנת 1922 מתייחס, אם כי לא באופן מובנה, לשני המושגים. לטענתו, יש בכך שילוב של תכונות אנושיות וחייתיות היוצרות מרכיב קשר בעל חשיבות בחייו של עם. הפילוסוף האנטישמי וונדט (Max Wundt) טען כי המשמעות התרבותית של פולק הוא החיבור בין דם ואדמה.
עם עליית המפלגה הנאצית הפך ריכרד ולטר דרה את המונח דם ואדמה לאידיאל פופולרי. בשנת 1928 פרסם את ספרו "חיי הכפר כמקור הגזע הנורדי" (Das Bauerntum als Lebensquell der nordischen Rasse), שבו הציג את התאוריה שלו בדבר עליונות הגזעים הצפון אירופיים על פני גזעים אחרים, כנובעת מתוך הקשר העמוק שלהם לאדמתם ולחיי האיכרים בכפר. בספרו "אצולה חדשה של דם ואדמה" (Neuadel aus Blut und Boden) משנת 1930 הציע שיטה מובנית של רבייה סלקטיבית על בסיס אאוגניקה אשר מטרתה ריפוי כל חוליי החברה והעם הגרמני. דרה היה בעל השפעה רבה על האידאולוגיה הנאצית וסייע רבות בהשגת תמיכה בעמדותיהם בקרב גרמנים מן המעמד הכפרי והנמוך שחי מחוץ לערים הגדולות. כבר בראשית דרכם קראו הנאצים ליציאה מן הערים אל הכפר והשתלבות באזורי התיישבות חקלאיים ובכך קראו תיגר על אנשי המעמדות הגבוהים, תושבי העיר, שהוצגה כמושחתת ומנוונת מבחינה מוסרית. האידאולוגיה הנאצית לא רק קראה ליציאה מן הערים אל חיי הכפר וערכיו אלא אף הציגה את הקשר בין הגרמני לאדמתו על בסיס מיסטי. האיכרים הגרמנים הוצגו כגיבורי תרבות אשר שימרו בדמם את המטען הגנטי הטהור של הגזע וההיסטוריה הגרמנית העתיקה. חיי הכפר ועבודת האדמה הוצגו כדרך היחידה להבנת הסדר הטבעי "הנכון", ועמדו בניגוד לתרבות תושבי הערים החלשה והנתונה להשפעות זרים. בהקשר זה לא ניכר הבדל בין גברים לנשים אשר הוצגו גם הן כאיכרות חסונות, ולדניות, התורמות משמעותית לחיזוק העם והמדינה. המשפטן קרל שמיט טען כי יש לפתח מערכת חוקים אשר תתבסס על ערכי "דם ואדמה" מכיוון שאלה מקדמים עדיפות ונאמנות לעם על פני ערכים אוניברסליים אבסטרקטיים.
יישום עריכה
"חוק מורשת החוות" (Reichserbhofgesetz ) משנת 1933 היה הבסיס ליישום של אידאולוגיית "דם ואדמה". על פי החוק מטרתו היא לשמר את הקהילה הכפרית כמקור לטוהר הדם של העם הגרמני. רק בעלי דם גרמני טהור יוכלו לעסוק בחקלאות, להתגורר בחוות ולהחשב כאיכרים. שטחי אדמה מסוימים הוכרזו כבלתי ניתנים למשכון או למכירה לזרים, ורק בעליהן הורשו לכנות את עצמם איכרים. הורשה של החווה התאפשרה רק לבן המשפחה המבוגר או הצעיר בהתאם למקובל במסורת האזורית. עדיפות ניתנה בהורשה לבניו ונכדיו של המוריש, על פני הבנות (קו זכר). הכפר הוכרז כמקום הטוב ביותר להתפתחותם של חיילים ושל קהילה עממית, ועומד בניגוד לכאוס התרבותי והגזעי שהתחולל בערים. על יהודים נאסר לעסוק בחקלאות ולהיחשב כאיכרים. על כל צעיר וצעירה גרמנים אשר סיימו את לימודיהם, חלה חובת גיוס לעבודה בחווה בכפר בטרם יתחילו בלימודים גבוהים או בעבודה, כאשר המטרה העיקרית הייתה לעורר בהם את הרצון לעזוב את הערים ולהצטרף לקהילה הכפרית.
תוכניות ליישום אידאולוגית "דם ואדמה זכו לתמיכה אידאולוגית ותעמולתית יותר מאשר ישומן בפועל. תוכניות ליישוב עובדי מפעלים על אדמות פרטיות בכפרים שבסביבתם עוררו התנגדות של בעלי הקרקע ואנשי הצבא.
בתרבות עריכה
בתקופה הטרום נאצית פורסמה בעיקר ספרות רומנטית אשר פיתחה את הבסיס המיסטי שבקשר בין דם ואדמה. בספרות הוצגו סיפורי מלחמה המפארים את דמות הטהורה של האיכר הלוחם. העלילות היו על זמניות מכוון שנכללו בהן תיאורי עונות השנה המשתלבות בחייו של האיכר באופן פורה וחגיגי.
עם עליית הנאצים לשלטון נקבע כי האמנות אינה יכולה להיות מנותקת מן האידאולוגיה של "דם ואדמה". בהתאם לכך, אמנות חזותית כגון ציורים שלא תאמו את הסטנדרט שנקבע הוקעו כאמנות מנוונת. נקבע כי על ציורי נוף ודמויות לשקף את האידאולוגיה. ניתנה עדיפות רבה לציורי נוף כפרי וללא מוטיבים דתיים, דמויות של כפריים המשלבים חיים פשוטים בהרמוניה עם הטבע הסובב אותם, וללא אזכור כלי חקלאות ממוכנת המדגישה את המאמץ שמשקיע האיכר בעיבוד אדמתו ובכך יוצר את הקשר הקדוש בין דם ואדמה.
התעמולה הנאצית עסקה גם בהפקת סרטים המהללים את האידאולוגיה של "דם ואדמה". הסרט "דם ואדמה- יסודותיו של הרייך החדש" (Blut und Boden – Grundlagen zum neuen Reich ), משנת 1933 הוקרן במפגשי המפלגה ובבתי הקולנוע. סרטים נוספים כגון "עיר הזהב" (Die goldene Stadt) משנת 1942 מתאר את החורבן העובר על מי שנטשה את חיי הכפר הטהורים ועוברת לעיר, ואשר בסופו של דבר גורמת למותה. "היער הנצחי" ( Ewiger Wald) המתאר את היער והטבע כעומדים מעל תהפוכות ההיסטוריה, ובהשאלה כך גם הגרמני טהור הדם המחובר לאדמתו בקשר נצחי. סרטים רבים נוספים שהופקו על ידי משרד התעמולה הנאצי והוצגו בציבור מעלים על נס את הנוף הגרמני ואידיאליזציה של הזוגיות הארית הנטועה בתוכם.
